מספרים: אמרו לו לרבי יוסף-דובער הלוי סולובייצ'יק מבריסק כי יש מחידושיו המצויים כבר אצל אחרים, השיב, מה תיבה בדבר. ההולך בדרך הישרה פוגש הרבה אנשים.
וכבר נדפסה אימרה זו משמו לפני שמונים שנה. כך כותב הרב אליהו גארדאן בהקדמתו לספרו "דברי אליהו", דרושים לימים נוראים ולמועדים ולכל שבתות השנה (חלק א', וילנה תרס"ג):
"…ואם מצא יימצא דבר מה שכתבתי באיזה ספר שקדמני ולא כתבתי בשמו, בטח לא ראיתי כי למה לי להתלבש בטלית שאיננה שלי, ודברי פי חכם נר לרגלי, כי שמעתי בשם כבוד הגאון המפורסם צי"ע וכו' מו"ה יוסף דובער זצוק"ל אב"ד דבריסק באמרו כאשר ילך איש בדרך הכבושה לרבים אז יפגוש את כל, אבל כאשר ילך איש בארחות עקלקלות ובמשעולים העקומים אז אין מי שיפגשהו. ככה כל מי שיאמר דבר מושכל ויפה אז בטח יימצא דוגמתו, אבל אם אומר דבר שלא ניתן להאמר, אז הנהו יחידי בדבר זה…".
משל אחר נתן רבי יצחק משה פרלס, שחי בדור לפני רבי יוסף-דובער ושימש כעשרים שנה רב וראש ישיבה באייזנשטאדט. פעם הלך עם שניים מתלמידיו לשוח בשדה. שאלו תלמיד אחד: "מה זאת כי הרבה פעמים מתכוון אני עם המהרש"א לדעת אחת בקושיותיו ותירוציו, וכנגד זה לא כיוונתי מעולם לדעת פלוני המחבר". ברגע הזה עברו ליד בית גדול אחד. הצביע הרב על שער הבית ושאל את התלמיד הזה: מה זה?" השיב הלה: "הלא זה שער!" שאל הרב את התלמיד האחר: "אמור לי מה זה". השיבו גם הוא כי הוא שער, אמר הרב: "למה כיוונתם שניהם לדבר אחד, הלא מפני שאכן הוא האמת, והאמת הגלויה אין אדם יכול להכחישה, כך גם הדבר שאתה שואל, קושיות המהרש"א ותירוציו כולם נכונים למבין וישרים למוצאי-דעת, ועל כן כל מבין יכול על נקלה לכוון אל דעתו, אבל אותו פלוני המחבר, אם כי אין להכחיש שגדול הוא בתורה ואדם חריף, הרי הרבה פעמים מכניס נפשו בדוחקים ובפלפולים רחוקים ועל כן קשה לכוון את דעתו"[א].
משל קדמון באותו עניין מובא על ידי ר' יחיאל מיכל מגלוגוי בהקדמה לספרו "נזר הקדש", פירוש למדרש רבה (יעסניץ תע"ט), אגב התנצלות אם יימצא אצלו דבר-מה שכבר כתוב אצל אחרים "כי מי יוכל לקרות כל הספרים, אם לא נמצא אפס קצהו מכל הדברים". והוא ממשיך:
"ואמנם חכמי קדם על דבר זה כבר היו חוקרים, והסכימו שאמת אחד הרבה אנשים בסקירה אחת סוקרים], כי לדרך האמת מיוחדת זאת הסגולה, להיות המרכז אשר בתוך העגולה, היא הנקודה שרובי הקשת בה מביטים ומעיינים, ובצבע שחור אותה מציינים, ולפי שרודפי האמת אל מקום אחד שמו כל מגמתם, אינו מן הנמנע לכוון לפעמים לדעת חכמים בחכמתם, אחרי שכולם על דרך אחד המה עולים, על כן ייתכן לכוון לפעמים לדעת הגדולים, כי כל מגמתם בהבטתם הוא לחד אתרא, וכבר אמרו חז"ל במסכת בבא בתרא, דאמר חד גברא מילתא דמטמרא, ומשמי' דגברא אחרינא כוותי' מתאמרה…"[ב].
משל זה "מחכמי קדם", כמדומני שלא בא בספרים שלנו.
לדברים: כי לדרך האמת מיוחדת זאת הסגולה, להיות המרכז אשר בתוך העגולה, היא הנקודה שרובי הקשת בה מביטים ומעיינים" – השווה דברי רבי אברהם אבן עזרא בהקדמה לפירושו לתורה: "ואם האמת כנקודה בתוך העגולה…".
מאת טוביה פרשל מתוך "הצופה" כ"ב בסיון תשמ"ד.
[א] א.ה. ווייס, זכרונותי (תרנ"ה), עמ' 38.
[ב] עיין בבא בתרא יב, א-ב.