-
1.
מזלו של חודש אדר – דגים. נשוחח על דגים, דגים מיוחדים במינם.
באחרונה קראתי בספר זכרון ל"שבע קהילות" אשר בבורגנלנד באוסטריה (גרמנית, בעריכת ה. גולד, תל-אביב 1970), מאמר בשם "קבר-הדג בבית-העלמין היהודי אשר בדויטשקרויץ".
הכותב, ד"ר א. בארב, מספר כי בשנת 1928 שהה לרגל חפירות ארכיאולוגיות כמה שבועות בדויטשקרויץ, ושם סופר לו כי בבית-העלמין היהודי המקומי נקבר דג. מעשה בדג שעמדו להכין אותו ביום ו' לכבוד שבת. כאשר חתכו אותו קרא לתדהמת כל בני הבית, "שמע ישראל". אחרי התייעצויות מרובות הוחלט להביא אותו לקבורה בבית-העלמין. ד"ר בארב ביקר בביתה של המשפחה בו קרה המעשה, אשה כבת ארבעים סיפרה לו בפרוטרוט את המעשה, ואף הלכה עמו לבית הקברות להראות לו המקום בו נקבר הדג.
הכותב מוסיף, כי כעבור זמן נודע לו כי מהלכים סיפורים דומים על בתי-עלמין יהודיים שהם עתיקים יותר. דומה עליו, אם כי אינו בטוח ביותר, שהזכירו לפניו את בתי-העלמין של וינה ופראג.
בדבר המעשה בדויטשקרויץ, סבור הכותב, כי אפשר שבני הבית שמעו איזה רעש עולה מן הדג, ודימו בנפשם כי הוא קורא "שמע ישראל". אפשר גם שהיו ידועים להם הסיפורים המהלכים על בתי-קברות אחרים, ואלה השפיעו על דמיונם.
2.
הכותב מוסר, כאמור, כי הוגד לו כי מספרים סיפורים דומים על בתי-קברות עתיקי ימים.
אמנם על בית-העלמין הישן בוינה היו מספרים כי נטמן בו דג שקרא "שמע ישראל". הביאו אותו לקבורה כי אמרו שנתגלגלה בו נשמה שחיפשה "תיקון". נער הייתי כאשר אבי ז"ל לקחני לראות את בית-העלמין הזה וממנו שמעתי הסיפור, שהיה מהלך בין יהודי וינה, על המעשה שקרה, כביכול, לפני כמה דורות.
לא ידוע לי סיפור על קבורת דג בבית-העלמין הישן בפראג. ביקרתי בבית קברות זה, בו טמונים המהר"ל וגדולים אחרים, וקראתי הרבה על אודותיו – אך לא נתקלתי בשום סיפור מעין זה.
על פוזנא נמסר, כי התקיימה בה קבורה של דג. וכך כותב שלמה מימון בספר תולדותיו (תרגום י. ח. טביוב, וארשה תרנ"ט, חלק א', עמ' 131):
"…קרה מקרה, כי בבית אחד הכינו דגים בערב שבת, וכאשר גזר הטבח דג אחד נדמה לו, כי הדג השמיע קול. כל אנשי הבית נבהלו ונרעשו מהמעשה הזה ויבואו אל הרב לבקש תורה מפיו מה לעשות בדג האילם שנועז להוציא הגה מפיו. הרב האמין לתוכו כי הדג הזה הוא 'גילגול' של אחת הנפשות, ויצו לעטוף את הדג בתכריכים ולקברו בכבוד גדול".
שלמה מימון מספר, כי הוא לעג למעשה ההוא ואמר כי לו נתנו לו את הדג היה אוכל אותו כדי לדעת טעמו של דג "מגולגל". בשל כך היו שקראו לו אפיקורס והציקו לו.
3.
ומעשה שהיה בפרבר של קראקא לפני תשעים שנה בערך. הוא מסופר על-ידי פ.ה. ווטשטיין ב"המגיד" מן י"ד בסיון תרמ"ח. כתבתו מהולה בלעג, והוא גם מזכיר דברי שלמה מימון בספר חייו, ואנחנו נביא כאן רק עיקרי הדברים.
"שלשום ביום ועש"ק, יום ט"ז לחודש זה (אייר), הובל פה לקברות דג כפשוטו וכמשמעו, וזה הדבר: בבית אחד יושבי העיר פאדגורש הסמוכה לעירנו… הכינו דגים ביום הששי העבר כנהוג לכבוד השבת, והנה אחד הדגים השמיע קול בעת נתחוהו לגזרים. כל אנשי הבית נבהלו, נחפזו לקול הצעקה, ובלב נרעש ונפחד רוח רעה אשר דבקה בו נחפז אדון הבית ללכת לשאול את פי הרב מרא דאתרא שם, כדת מה לעשות עם הדג המשמיע קול… ונתגלגל הדבר כי אצל הרב התעכב אז הצדיק מעיר רידניק … ויהי כשמוע הצדיק את דבר השאלה… ויצו במפגיע… להלביש את הדג תכריכים ולקברו מהר בכבוד… אדון הבית מילא את פקודת הצדיק ואחרי דבריו לא שינה חלילה מאומה ויעשה להדג כהלכתו וכמשפטו ויקבור אותו ועמו גם את הסכין שנתחוהו בו ויסתום בעפר את פיו למען לא יגער בו עוד השטן… המקרה הזה הוא לשיחה בפי כל יושבי עירנו למקטן ועד גדול: יש דורשים אותו לשבח (טוב למאכל) ויש דורשים אותו לגלגול הנשמה של אותו מוכר דגים שמת פה לפני ימים אחדים…"
ווטשטיין לא ראה את המעשה במו עיניו. הוא שמע את הדברים מפי גרשם באדר, שהיה במעמד הקבורה. לאחר שנים סיפר באדר עליו ברוב הומור ולגלוג בזכרונותיו ("מיינע זכרונות", בואנוס-איירס, 1953, עמ' 303-299), ושם גם גילה כי סיפר הדברים לווטשטיין אשר עשה מהם מטעמים לקוראי "המגיד".
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" ג' באדר תשל"ה