משה פראגר היה חלוץ בחקר השואה. יצירתו "חורבן ישראל באירופה" שהופיעה ב-1948 הייתה הספר המקיף הראשון על השמדת יהדות אירופה. הוא מחברם של ספרים רבים. המחקר הגדול בן 40 הטורים על השואה שהופיע באנציקלופדיה העברית נכתב על ידו. בשנים האחרונות הקים בבני ברק מכון מחקר ייחודי בשם "ארכיון קידוש השם".
בשבוע שעבר נפגשנו עם פראגר שנמצא כאן בביקור בבורו פארק בבית של הרב משה ליפשיץ, חבר משותף. פראגר דיבר על המכון שלו.
"כאשר מוסדות בישראל ובמקומות אחרים, המוקדשים לחקר השואה, מתייחסים בתקופת הבחינה להתנגדות וגבורה יהודית, הם מתכוונים בדרך כלל למרידות הגטו ולהשתתפות יהודים בתנועות מחתרת ובקבוצות פרטיזנים", אמר פראגר.
"עם זאת היו גם סוגים אחרים של גבורה והתנגדות שהיו הרבה יותר נפוצות והיו מעורבים מאות אלפי יהודים. אני מדבר על גבורה מוסרית והתנגדות רוחנית. אני מדבר על קידוש השם. אני מתכוון לגבורה ולאומץ לב שהפגינו יהודים מנסים לקיים את חוקי הדתות שלנו, גם כאשר שמירה כזו פירושה מוות י אני מתכוון להקרבה העצמית שהפגינו יהודים שהשתדלו לעזור ליהודים אחרים, אפילו שעזרה כזו הייתה כרוכה בסיכון אישי גדול.
"בשנים מיד לאחר המלחמה ביקרתי במחנות ה-D.P באירופה". פראגר המשיך. "בשיחות עם הניצולים שמעתי על מעשי גבורה רבים כאלה". "בכל מחנה מוות היו הרבה יהודים שצמו ביום כיפור, שקיימו סדר, שהתאספו לתפילה. בכל מחנה מוות היו תפילין, לפעמים רק תפילין של יד או של ראש. הם הוברחו למחנות, מסתתרת שם דרכים גאוניות ביותר.
"שמעתי סיפורים על מסירות נפש הגדול, שהוצגו על ידי יהודים כדי לעזור ליהודים אחרים. גם בתנאים הגרועים ביותר שמרו על צלם אלוקים. למשל באושוויץ הועסקו יהודים במחסנים שבהם נשמרו הרכוש שנלקח מהמגורשים. יהודים אלה היו מבודדים לחלוטין משאר האסירים היהודים. בסיכון אישי גדול הם היו משליכים מעל גדר התיל חפצים ליהודים האחרים, שהיו מחליפים אותם עם פועלים פולנים במחנה תמורת לחם או מזון אחר".
מדיווחים אלו של ניצולים נולד "ניצוצי גבורה" של פראגר. הספר הופיע בארבע מהדורות שונות בעברית וראה אור בתרגום לאנגלית. חלק מהסיפורים תורגמו לשפות אחרות. שניים נכללו בספרי הלימוד של בתי הספר בישראל על כל המגמות. פרק נפרד בסיפור ההתנגדות הרוחנית היהודית נגד הרוצחים הנאצים מורכב משירי הגטו. היהודים הורעבו, הושפלו, שועבדו, עונו, הרגו – אבל הם המשיכו לשיר.
פראגר אסף שירי גטו ובאנתולוגיה שלו "מן המצר קראתי" בהוצאת המוסד הרב קוק ב-1955, הדפיס 180 שירי גטו בשבע שפות. מאז אוסף שירי הגטו שלו גדל ל2000. במשך שנים רבות המשיך פראגר לאסוף סיפורי גבורה מוסרית יהודית והתנגדות רוחנית. לצערו הרב הוא גילה שזהו תחום שהוזנח במידה רבה על ידי חוקרי השואה.
"כמות לא פרופורציונלית של תשומת לב ניתנה לפשעים ולמעשי הרשע של שוטרים יהודים בגטו, חברי קאפוס יהודים וחברי היודנרט", אמר פראגר. "האנשים האלה היוו רק מיעוט קטן אבל אלה שנשארו נאמנים למסורת דתנו והמשיכו להיות מסורים לחבריהם, אפילו במצבים המסוכנים ביותר מנו מאות אלפים.
"זה ההיבט הזה של השואה שצריך להציל מהשכחה. זה במיוחד את ההיבט הזה שאנחנו צריכים להוריש לדורות הבאים", הכריז פראגר.
כאשר הבין שאדם אחד לא יכול לאסוף את כל החומר הנוגע להיבט זה של השואה, הקים פראגר מכון מחקר משלו, בחורים חסידיים, שאותם הכשיר אישית, מלקטים מספרות השואה העצומה מקרים של גבורה מוסרית והתנגדות רוחנית. החוקרים הצעירים גם עורכים ראיונות עם ניצולים.
"ישנם תחומים שלמים שטרם נחקרו", אמר פראגר. "הזיקה לדתם והמסירות לאחיהם-יהודים מצד חברי יחידות עבודת הכפייה היהודית ההונגרית (מונקה תבור) שהועסקו בשטחי הכיבוש הגרמני, טרם סופרו. כמו כן, לא סופר סיפור החוסן המוסרי ומסירות יהודית שהפגינו כחצי מיליון יהודים פולנים, שלאחר הכיבוש הסובייטי של מזרח פולין ב-1939, גורשו לסיביר ולאזור הארקטי".
המכון הציב לעצמו משימה נוספת. להעביר לדורות הבאים את היופי של החיים היהודיים המסורתיים, במיוחד בשטעאלים של מזרח אירופה, לפני מלחמת העולם השנייה. פראגר אוסף כבר שנים, תמונות וצלומים של חיים יהודיים בעבר הלא רחוק. למכון יש כעת אוסף של 40,000 תמונות.
ארכיון קידוש השם שוכן בבניין בן חמש קומות בבני ברק בשם "גל עד לקדושי השואה". רוב הקומות תופסות כולל של חסידי גור. הקרקע שעליה הוקם הבניין הייתה שייכת במקור לפראגר. הוא תרם אותו לכולל ולמכון. ארגונים של לוחמי גטאות ופרטיזנים בישראל גילו לאחרונה עניין רב בפרויקט של פראגר והציעו את שיתוף הפעולה והסיוע. המכון התגבר על המתקנים הנוכחיים והוא מנהל משא ומתן עם שמואל וינברג, ראש עיריית בני ברק להקמת יחד עם העירייה "בית העדות". הוא יכיל את המכון, ארכיונו, תערוכת קבע על התנגדות רוחנית בתקופת השואה, וכן כמוזיאון על בני ברק, עיר התורה והחסידות שבה קמו לחיים חדשים חסידות ועולם ישיבות מזרח אירופה.
