ביום שלישי, 8 באוקטובר, התקיימה מכירת יודאיקה עם אמנות טקסית, ציורים, כתובות מוארות וכתבי יד מאוירים על ידי סותביס בהילטון תל אביב. פריט מעניין ביותר שנמכר היה ציור, שנצבע בסביבות 1820-1830, ובו נראה מתפללים יהודים מחזיקים לולבים ליד מערת המכפלה בחברון.
"בחזית, גבר יהודי לבוש בתלבושת יהודית-פלסטינית טיפוסית ולובש טלית בוחר בקפידה אתרוג ממוכרת יהודייה לבושה בצעיף הלבן שלבשו נשים יהודיות בארץ הקודש דאז, מטעמי צניעות. ." קובע הקטלוג.
במשך מאות שנים, עד לשחרור חברון על ידי צבא ההגנה לישראל במלחמת ששת הימים, לא הורשו ליהודים ונוצרים להיכנס למבנה שהוקם מעל שטח הקבר. הם הורשו להשתמש בכניסה קטנה ולעלות מספר מדרגות , המובילים לרצפת הבניין. הם נהגו להתאסף בחלל הצר הזה לתפילה וגם החדירו את קוויטלך – דרך חור עמוק, שפלח את כל עובי הקיר הישן – לאזור המערה שנמצא מתחת לרצפה.
בציור רואים דמות של מתפלל בתוך הכניסה הקטנה. כמו כן נראים גרם מדרגות והחור העמוק. האחרון מכיל "נר תמיד". למרגלות גרם המדרגות המוביל לכניסה, עומד יהודי נוסף אוחז בלולב. הציור האיכותי, עבודתו של אמן מוכשר והישגי מאוד הוזמן, לכאורה, על ידי יהודי עשיר.
בימים אלה שבהם כולנו מודאגים מאוד לגבי ביטחונם ועתידם של המתיישבים היהודים, הציור הזה – שהיה צפוי להגיע מ-70,000 דולר ל-100,000 דולר – הוא תזכורת נוקבת לחיים היהודיים שפעם פרחו בעיר ההיא. .במשך דורות רבים הייתה חברון אחת מ"ארבע ערי הקודש" של ארץ הקודש – שלוש האחרות היו ירושלים, צפת וטבריה. ברחבי הפזורה נאספו ללא הרף כספים לתמיכה ביהודי הערים הללו.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 11 באוקטובר 1996
חברון כמו שלושת "ערי הקודש" האחרות – הייתה מרכז ללימוד תורה. רבנים בולטים שהתגוררו במקום היו אליעזר בן ארחה, שהיה רבה של העיירה – (שו"ת שלו – נערך וסופקה עם הקדמה מאת הרב עזרא בצרי – יצאו בהוצאת מכון ישנים לפני כמה שנים); רבי שלמה עדני שכתב בחברון מלכת שלמה את פירושו למשנה והמקובל הרב אברהם שפירוש משנתו על כל מסדר נזיקין נדפס במכון ירושלים בשנת תשמ"ו.
ד"ר דב זלוטניק פרסם את הפרשנות על עדויות כמה שנים קודם לכן. (הפירוש על אבות הופיע לראשונה ב-1910). שלושתם חיו במחצית השנייה של המאה ה-16 ובמחצית הראשונה של המאה ה-17. חי הרב אליהו דה וידאס, תלמיד המקובל ר' משה קורדוברו ומחבר "ראשית חוכמה" בחברון לאחר שעזב את צפת. רבי חיים חזקיהו מדיני, בעל ספר "שדי חמד" (נפטר תרס"ד), בילה את השנים האחרונות לחייו בחברון. הוא הקים שם ישיבה.
חסידי חב"ד ביוזמת האדמו"ר מיטלער (רבי דב בער מליובאוויטש) הקימו קהילה משלהם בחברון ב-1820 בערך. באמצע שנות ה-20 עברה ישיבת סלובודקה לחברון. החיים היהודיים הגיעו לסיומם בחברון בשנת 1929 כאשר פוגרומים ערבים הרגו 67 יהודים ופצעו רבים. השאר ברחו מהעיר.
בשנת 1931 החלו יהודי חברון לשעבר לחזור. עם זאת, בשנת 1936, כאשר פרצו מהומות ערביות חדשות בכל רחבי הארץ, הבריטים, מחשש לפוגרום חדש, פינו את 200 היהודים, שעד אז התגוררו בה. הערבים השתלטו על הרכוש היהודי הנטוש. חלק גדול ממנו עדיין ברשותם. הם חיללו והרסו בתי כנסת ומקומות לימוד. חורבות "בית הכנסת אברהם אבינו" הפכו לאורווה. מאז שובם של היהודים לחברון, כשנה לאחר מלחמת ששת הימים – שוקם "בית הכנסת אברהם אבינו". 20 משפחות יהודיות מתגוררות כיום בסמוך במה שמכונה שכונת אברהם אבינו .
סיפור יפה קשור לבית הכנסת. הוא פורסם לראשונה ב"עמק המלך המקובל" של ר' נפתלי הירץ (אמסטרדם, 1648).
בתקופה אחת; בחברון נותרו רק משפחות יהודיות בודדות (יש האומרים שזה היה בזמן מגיפה כשיהודים רבים נמלטו מהעיירה). בשבתות ובמועדים הקימו מניין בבית הכנסת בסיוע יהודים מהכפרים הסמוכים. ערב יום כיפור אחד אחר הצהריים, היו רק תשעה גברים בבית הכנסת. הם חיכו לתושבי הכפר שלא הגיעו, כי הם נסעו ליום כיפור לירושלים. הם היו מיואשים ובכו. איך יכלו להתפלל ביום כיפור בלי מניין?
לפתע הם ראו אדם מבוגר מתקרב. הם הציעו לו אוכל, אבל הוא סירב ואמר שהוא כבר אכל. לאחר הצום, כל אחד מתשעת הגברים רצה להזמין את הזר לביתו. הם מטילים גורל. החזן היה אמור להיות מארח הזקן. כשהגיע החזן עם אורחו לביתו, נעלם לפתע הזר. בלילה התגלה הזר לחזן בחלום, וגילה שהוא אברהם אבינו!
לאחר שנודע על הייאוש של יהודי חברון, הוא בא להשלים את המניין (ראה אגדות יהודה ושומרון של זב וילנאי, J P S 1975). מכאן ואילך נקרא בית הכנסת על שמו של אברהם אבינו.
****
היישוב היהודי החדש בחברון נמצא בסַכָּנָה איומה. כל אחד מאיתנו חייב לעשות את חלקו כדי לתמוך במתנחלים מבחינה מוסרית, כלכלית ופוליטית. רבני ישראל פנו לראש הממשלה נתניהו לא לנטוש את עיר המכפלה, לא להחזיר את ה I-D.F. מחברון. ארגוני רבנים במדינה הזאת חייבים לעשות את אותו הדבר, הם חייבים גם לקרוא ל נשיא ארה"ב לא ללחוץ על ממשלת ישראל.
