הערה לבקורת של הפרופ. ח. דמיטרובסקי ובירור הענינים הנדונים
בגליון האחרון של "הדואר" (ז' אייר תשי"ט) פרסם מר ח. דימיטרובסקי הערכה על מהדורת פירוש התורה לרמב"ן להרב מנחם צבי אייזנשטט (כרך א', בראשית-וישלח, ניו-יורק תשי"ט).
המבקר מדגיש את הצורך במהדורה מתוקנת של פירוש הרמב"ן, המבוססת על כתבי-יד ונקיה משגיאות וטעויות שנפלו בדפוסים, משביח את המהדיר על שהטיל על עצמו משימה זו, ומעלה על הנס את דברי ההסבר, והציונים הרבים הבאים להצביע על מקורות הפירוש, בהם עטר הרב אייזנשטט את מהדורתו.
ברם במבקר נאמן ראה מר דימיטרובסקי גם מזכותו להעיר כמה הערות משלו למקומות בהם לא יצא המהדיר, לפי דעתו, חובת ביאור או שדבריו אינם מתקבלים על הדעת.
המעיין בהערות אלה יראה שיש ביניהן שאינן נכונות.
כך מציין המבקר כי המהדיר עבר בשתיקה על "אותיות עקומות" הנזכרות בהקדמת הרמב"ן, ולא העיר עליהן. הנכון, כי המהדיר העיר עליהן במקומן (עמוד ו' הערה י'), וכנראה שהוטעה המבקר על ידי השמטת מספר ההערה מעל המלה "והעקומות".
"פליטת קולמוס" מכנה המבקר בין היתר את דברי המהדיר כי פירוש רש"י לבראשית ל"א, מ"ו ("ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים" – לאחיו הם בניו) יתכן רק בפסוק זה שנתן צו לבניו ללקט אבנים, אבל לא יתכן בפסוק נ"ד ("ויזבח יעקב…ויקרא לאחיו לאכול לחם), כי מה טעם לקרוא לבניו לסעודה אשר הכין. ושואל המבקר: אתמהה, וכי למה לא יקראם?
אך אין מקום לתמיהתו. הלא רש"י בעצמו אינו חוזר בפסוק נ"ד על פירושו שבפסוק מ"ו, אלא מפרש "לאחיו, לאוהביו עם לבן". והטעם ברור, כי המדובר לא באכילה רגילה, כי למה תספר התורה עליה, אלא בסעודה אחרי כריתת ברית בה משתתפים שני הצדדים (וראה ברמב"ן לפסוק מ"ו: ובב"ר אמרו ב"ויאמר יעקב לאחיו" אלו בניו… אבל ב"ויקרא לאחיו לאכול לחם" לא פירשו. ומכאן נימוקו של המהדיר. וראה ב"שפתי חכמים" לפסוק נ"ד: כאן לא פירש"י כמו גבי "ויאמר יעקב לאחיו" ופירש"י שם בניו, דאין שייך לומר שעשה משתה לבניו.).
די אידישע וואך
כ"א אייר תשי"ט