ירושלים השלמה ! מאז שחוברה העיר והיתה שוב לאחת במלחמת ששת הימים. נוהגים בני ירושלים שלמי אמונה בנצח ישראל לציין כך את עיר מושבם בשולי מכתביהם.
ירושלים השלמה! לכאורה צירוף מלים חדש. יליד נסיבות הזמן. אך לא כן הדבר. גדול ורחב ים ספרותנו, ואף צירוף מלים זה נמצא בו מכבר.
לפני ארבע מאות שנה בשנת של"ז הופיע בקושטא ספר קטן בשם "איומה כנגדלות" לר יצחק עונקינירה משורר. חכם וידיד דון יוסף הנשיא. ועניין הספר שירה המתארת ריב של אותיות האל"ף בי"ת. כל האותיות מדברות בשבח עצמן וגנאי חברותיהן. החרוזים עטופים רמזים לדברים שבתלמוד, במדרש ובתורת הסוד, והמחבר צירף לשירה פירוש ובו ביאור הרמזים.
והרי שורה אחת מתוך דבריה, חרוזיה של האות יו"ד בשבח עצמה:
סגולתי לחבר א-ל ואומה ועיר קודש ירושלים השלמה.
ובפירושו כותב המחבר: הכוונה שמסוגלת היו"ד לחבר הא"ל הקדוש והאומה הנבחרת ועיר הקודש כאשר כתבתי בספר הענק של 'והייתם לי סגולה.' יו"ד משמו הגדול, יו"ד ישראל, יו"ד משם ירושלים הרי שלש נקודות, וזהו "והייתם לי סגולה,'".
ספר הענק אשר מחברו מזכירו כאן. נזכר עוד כמה פעמים בספר "איומות בנדגלות" הוא לא נדפס וכנראה אבד.
המחבר כנראה בחר לכתוב "ירושלים השלמה" במקום ירושלים לבד בשל החרוז, אך מה הפירוש כאן של ירושלים השלמה? האם התכוון המשורר לירושלים השוכנת בשלום, או לירושלים שהיא תמימה ומום אין בה, או לירושלים שהיא שלמה – בנויה, או… או… לעניינו אין הבדל בדבר. כל המובנים האלה של המלה "שלמה" משורש אחד הם צומחים, וצירוף המלים של ר"י עונקינירה וזה של ימינו אחד הם.
(לא נראה לי לקרוא החרוזים כך: סגולתי לחבר א-ל ואומה, ועיר קודש ירושלים – השלמה, למ"ד ומ"ם קמוצות).
ומעניין לעניין באותו עניין. במאמרים ב"הדואר" ציינתי כי כבר לפני ארבעים שנה השתמש אורי צבי גרינברג ב"ירושלים דדהבא", הוא השם הארמי של העדי "עיר של זהב", הנזכר בתלמוד, לשם תואר כבוד וכינוי חיבה לעיר הקודש. גם הערתי שבספריהם של רבנים ספרדים מוצאים אנו שימוש זה החל מאמצע המאה השמונה עשרה. לאחרונה מצאתי שימוש זה אצל מחבר אשכנזי בהתחלת המאה הי"ח, והוא הרב דוד אופנהיים. במכתב תשובה ששלח בשנת תס"ב לעדת האשכנזים בירושלים ששלחה לו כתב רבנות הוא קורא לעיר הקודש "ירושלים דדהבא"[1].
כנוי יקר זה לעיר נמצא גם בכתב רבנות השני ששלחו בשנת תס"ז אנשי ירושלים לרבי דוד אופנהיים[2]. (אפשר גם שהכנוי בא כבר בכתב הרבנות הראשון – אך כתב זה לא נשתמר).
מתוך "הדואר" גליון כ', אדר ב' תשל"ו
[1] המכתב נתפרסם באחרונה על ידי הרב יצחק דוב פעלד במהדורתו של שו"ת "נשאל דוד" לרבי דוד אופנהיים (חלק אהע"ז וחו"מ, ירושלים תשל"ה). כוונתו של רבי דוד אופנהיים ב"ירושלים דדהבא", כפי הנראה מתוך ההמשך של המכתב, – לירושלים של זהב, של תורה, עפ"י המדרש לפס' "אשר שם הזהב" (בראשית ב, יא) – אלו דברי תורה שהן נחמדים מזהב ומפז רב (לפי תהי' יט, יא) – "וזהב הארץ ההיא טוב" (בראשית ב, יב), מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל (ב"ר טז, ד). ועיין שם בהערותיו המאלפות של הרב פעלד.
[2] נדפס אף הוא בספר הנ"ל.