הגדות תל אביב היא אחת ההגדות בכתב יד ששרדו מהמאה השמונה עשרה. היא נכתבה בשנת תקל"א על ידי הסופר סתם ר' נתנאל ב"ר אהרן סג"ל.
מכתבות בעמודים שלפני השער הננו למדים כי ההגדה היתה למעלה ממאה וארבעים שנה ברשותה של משפחה ותיקה מברלין.
אלקיש בנדיקס היה בעלה משנת 1800 עד 1860. ממנו עברה לידי בני משפחה אחרים. בשנת 1900 הגיעה לידי מקס בנדיקס והוא שמסר אותה בשנת 1916 לבנו הגדול פאול. הכתבה האחרונה היא: "גיטו ליצמנשטאט, 8 למאי 1942. הדוויג בנדיקס".
הדוויג בנדיקס היתה בודאי בין היהודים שגורשו מברלין לגיטו-לודז'. עם החפצים המעטים שעלו בידה לקחת עמה מביתה, נשאה עמה גם את הגדת המשפחה.
לא ידוע מה היה גורל ההגדה בימי חיסולו של הגיטו בשנת 1944. בשנת 1946 נרכשה על ידי ר' יעקב צבי יוסקוביץ שחזר ללודז' ממחנות עבודה ומוות.
בשנת 1968 ביקרו בישראל דר. אברהם שלום (אלפרד) מולדובן ורעיתו מניו יורק. הם ראו את ההגדה בגנזי מר יוסקוביץ בתל אביב ולא זזו משם עד שרכשו אותה למען אוספם העשיר של הגדות.
ההגדה תוארה בראשונה על ידי ר' יצחק ריבקינד ז"ל במסה על הגדות כתובות ומצויירות במאה הי"ח, בגליון הפסח של "הדאר" של שנת תשכ"ג. ריבקינד פירסם פקסימיליה של השער, אך הואיל ובשעת כתיבת המסה לא היתה ההגדה לנגד עיניו, הסתפק בתיאור קצר וכללי. הוא שקרא לה "הגדת תל אביב", כי באותו זמן היתה בעיר זו.
גודל ההגדה הוא 18×29 ס"מ. היא כתובה על קלף. עמודים אחדים חסרים ובמקומות מעטים נפגם במקצת הכתב כתוצאה מרטיבות. הנזק נגרם בודאי בתקופת חיסולו של גיטו לודז'.
כתב ההגדה הוא מהודר וציוריה הרבים יפים ונעימים לעין. כל הציורים, מלבד תאור סדר החכמים בבני ברק, הם חיקויים של פיתוחי הנחושת של הגדת אמשטרדם משנת 1695.
ציורי הגדת אמשטרדם יצאו להם מוניטין בעולם היהודי ומדפיסים ואמנים רבים העתיקו וחיקו אותם.
הציורים, לפי סדר הופעתם בהגדה, הם: סדר החכמים בבני ברק, ארבעת הבנים, אברהם שובר פסילי תרח, שלושת המלאכים אצל אברהם, משה הורג את המצרי, בת פרעה מוצאת את משה, מכת הצפרדעים, טביעת המצריים בים, יציאת מצרים, מתן תורה, אכילת הפסח במצרים, בית המקדש בירושלים.
בהגדת אמשטרדם יש שני ציורים נוספים: משה ואהרן לפני פרעה, ודוד המלך מתפלל. יתכן שהציור של דוד היה באחד העמודים החסרים.
הסופר נמנע מלהעתיק מהגדת אמשטרדם את הציור של סדר החכמים בבני ברק, אפשר מן הטעם כי הציור בהגדת אמשטרדם אינו הולם ביותר את הסיפור על הסדר בבני ברק. כבר העירו כי פיתוחי הנחושת של הגדת אמשטרדם אינם מקוריים. לקוחים הם מציורי התנ"ך של מריאן, אמן לא-יהודי בן המאה השבע עשרה. הציור של הסדר בבני ברק אשר בהגדת אמשטרדם הוא למעשה חיקוי ציור של מריאן המתאר את הסעודה שערך יוסף לאחיו, והוא אינו מתאים לתאור הסדר של חמשת החכמים בבני ברק[1].
שער הגדת אמשטרדם מעוטר בין השאר בדמויות של משה ואהרן. ציורים של משה ואהרן מופיעים גם בשעריהם של הגדות וספרים עבריים רבים אחרים. אולם שני האישים המצויירים בשער הגדת תל אביב אינם משה ואהרן. האחד, המחזיק בידו צינה ועליה מגן דוד, הוא בודאי דוד המלך. השני, הגבוה יותר, הוא כנראה שאול המלך, שהיה גבוה "מכל העם משכמו ומעלה" (שמואל א' י:כג) ואשר חניתו נזכרת כמה פעמים בתנ"ך.
הדינים והמנהגים של הסדר ניתנים בלשון הקודש (באותיות רש"י) ובלשון יהודית-גרמנית (באותיות צו"ר=צאינה וראינה). גם מובאים בהגדה הנוסחאות היהודים-גרמניים של השירים "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא", כפי שהם מצויים בהגדות אשכנזיות עתיקות.
"לחשק רעים נחמדים" הוסיף הסופר להגדה את פירושו המקוצר של דון יצחק אברבנאל. אברבנאל השלים פירושו להגדה "זבח פסח" במונופולי באיטליה בערב פסח של שנת רנ"ו והוא נדפס בראשונה בשנת רס"ו בקושטא. הקיצור של הפירוש הנקרא "צלי אש" הוכן על ידי ר' יהודה אריה ממודינה, רב בונציה, והוא נדפס בפעם הראשונה בעיר זו בשנת שפ"ט.
ראוים לברכה הקליניקה: מוסד ליתומים חולים ומנהלה הרב מוניש וינטרויב המו"ל הודה זו, שכל הכנסותיה קודש לקרן שיקום והגשת עזרה רפואית ליתומים חולים בישראל.
[1] עיין במאמרה הגרמני של רחל וישניצר ברנשטיין על הגדת אמשטרדם ומקורות ציוריה ב"מונטסשריפט" כרך 75 (1931) ובצלאל רות "ההגדה המצוירת שבדפוס", ארשת כרך ג' (תשכ"א).