יהודים הורשו להתישב בוואנזבק בסוף המאה הט"ז. בימי גזרות ת"ח ות"ט מצאו מקלט בוואנזבק, יהודים פליטים מאוקראינה שהגיעו להמבורג ולא ניתן להם להשאר בה. באותה תקופה התחברו יהודי וואנזבק עם היהודים האשכנזים של אלטונה והמבורג השכנות, (בהמבורג היתה קיימת קהילה ספרדית ויהודי אלטונה הספרדים היו חברים בה) והקימו קהילה משותפת. האיחוד בוטל כעבור כמה שנים, אך חודש שוב בשנת 1671 והיה קיים עד שנת 1811.
הקהילה המאוחדת אלטונה – המבורג – וואנזבק (אה"ו) היתה מן החשובות במערב אירופה. רבנים מפורסמים שימשו בה בקודש. ביניהם היו הרב הלל בן נפתלי הרץ, מחבר חדושים על השלחן ערוך (בית הלל דירנפורט, תנ"א) הרב צבי הירש אשכנזי, בעל שו"ת חכם צבי; הרב יחזקאל קצנלנבוגן מחבר שו"ת כנסת יחזקאל, והרב יהונתן איבשיץ, כולם זכרם לברכה.
בשנת 1726 העביר ישראל בן אברהם, שהיה גר, את בית דפוסו מיסניץ לוואנזבק. שמונה שנים, עד שובו ליסניץ, היה פעיל כמדפיס בוואנזבק, ובמשך אותו זמן הדפיס ארבעים חבורים בערך, כולל שתי הגדות, שראו אור בשנים תפ"ז ותצ"ג.
ההגדה שנדפסה בשנת תצ"ג – אשר פקסימילה ממנה ניתן בזה – היא מצויירת. מצויים בה הוראות הסדר בשפה האשכנזית – היהודית והנוסחים האשכנזים- היהודים של השירים "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא". גם כלולים בה "ספירת העומר" כולה, וה"אקדמות" לשבועות עם תרגום אשכנזי-יהודי. (ה"אקדמות" הושמטו ממהדורת הפקסימילה).
בחלק מהציורים ניכרת השפעתם של הציורים שבהגדת פראג המפורסמת (תפ"ז).
המלה רב מנוקדת בהגדה זו ריבי. כך מבטאים את המלה הזאת בני עדות לא-אשכנזיות שונות. גם האשכנזים קראו כך את המלה עד לפני בערך מאתים שנה, שאז החלו לשנות את קריאתה.
מהדורה חדשה זו של הגדה וואנזבק, תצ"ג, שהיא הגדה עתיקה ונדירה עד מאד, מוגשת על ידי "בית היתומים דיסקין", ירושלים, לידידי ותומכי המוסד, לאות תודה והוקרה על תמיכתם הרבה.
אסירי תודה אנו לרב מוניש וינטרוב, מנהל בית היתומים, על מאמציו הרבים בהוצאת הגדה זו.