אחרי מיטתו של העו"ד איזידור (ישעיה) פרנקל
בסוף שנת 1938 התנוסס שמו של הרשל גרינשפאן בכותרות העיתונות העולמית. בשבוע שעבר הוזכר שוב כעיתונות היהודית אגב הידיעה מפאריס על פטירתו של העסקן הציוני והעורך דין הנודע, איזידור פרנקל, שהיה פרקליטו של גרינשפאן בשעתו.
יליד רוסיה, היה פרנקל ציוני משחר נעוריו. בגאווה היה מספר, שבדרך שובו של יוסף טרומפלדור בגמר מלחמת העולם הראשונה מרוסיה לארץ ישראל, עבר דרך סימפרופול שבקרים, והוועד הציוני המקומי, שהיה פרנקל פעיל בו, סידר לגיבור האומה את עלייתו.
בשנות העשרים בא פרנקל לפאריס. הוא למד שם את תורת המשפטים, וגם היה פעיל במלפגה הרביזיוניסטית, שברבות הימים היה יושב ראש האירגון הארצי שלה. בשנת 1932 פתח פרנקל משרד של עורך דין בפאריס. במשך עבודתו המקצועית רבת השנים שימש פרקליט בכמה וכמה משפטים, שהיה בהם עניין ציבורי יהודי. לאחר שעלה היטלר לשלטון נעשתה פאריס מרכז גדול של פליטים יהודים מגרמניה. מהם, מן הפליטים הללו, שיצאו את גרמניה בלא לשלם את חובותיהם, אם מפני שהוכרחו לצאת את המדינה פתאום או מפני שנסתתמו מקורות פרנסותיהם. גרמניה דרשה מממשלת צרפת את הסגרתם, בתוקף ההסכם שבין שתי המדינות, שעליהן להסגיר זו לזו נאשמים בלי חקירה מוקדמת של השלטונות המסנירים. גרמניה הנאצית ביקשה להשתמש בהסכם זה כדי ללכוד אישים מסוימים, מתנגדי מישטר הרשע, שנמלטו מידה. נפל בחלקו של פרנקל לשמש פרקליט במעשה הראשון של תביעת הסגרה של יהודי שיצא את גרמניה בלא ששילם את חובותיו. אמנם פליטים פוליטיים לא נכללו בהסכם, אבל היהודים לא נחשבו כפליטים פוליטיים אלא כפליטי רדיפות גזעיות, שעליהם לא קבע ההסכם כלום. פרנקל הצליח להסביר לשלטונות הצרפתיים, שנרדפים על גזעם יש לראותם כפליטים פוליטיים, ובדרך זו מנע את הסגרתו של הפליט היהודי. היה זה משפט מיבחן, שנעשה תקדים להצלת יהודים רבים מהסגרה.
לאחר מלחמת העולם השנייה הגין פרנקל על אנשים משארית הפליטה שהגיעו באופן בלתי חוקי לפאריס. כאשר נתפסו בצרפת חברים של האירגון הצבאי הלאומי שעסקו בהברחת נשק, שימש פרנקל גם סניגורם. לשכתו של פרנקל היתה מקושטת בתצלומים שבהם היה נראה בחברת לקוחותיו שייצג אותם במשפטים. באחת התמונות הוא נראה עם אברהם וחווה גרינשפאן, דודו ודודתו של הרשל, שהיו גרים בפאריס. לאחר התנקשותו של הרשל בחייו של פון ראת, מזכיר השגרירות הגרמנית, נשפטו דודו ודודתו על שנתנו להרשל מחסה בביתם, אף על פי שפג רשיון הישיבה שלו בצרפת. פרנקל השתתף גם בהגנה על הזוג.
ברם לפירסומו בעולם הגיע פרנקל בהכנת הסנגוריה על הרשל גרינשפאן עצמו.
2.
שלוש התנקשויות של יהודים בשונאי ישראל זיעזעו את העולם בתקופה שבין שתי המלחמות. פרשיות רצח פטלורה בידי שלום שווארצבורד ורצח מנהיג הנאצים השווייצרים גוסטלוף בידי דוד פראנקפורטר, ברורות וגלויות הן. דינם נתברר במשפטים פומביים, שבהם נגולו כל פרטי ההתנקשויות. מלבד הספרות הרחבה על התנקשויות אלו, ישנם בידנו גם זיכרונותיהם של שווארצבורד ופראנקפורטר עצמם.
לא כן פרשת גרינשפאן, מרובה בה הסתום. משפט לא נערך, ותיקי המשטרה הצרפתית, שמהם היינו יכולים ללמוד הרבה, נעלמו. אף נסיבות מותו של גרינשפאן עצמו לוטות בערפל. כשביקרתי בקיץ שעבר בבירת צרפת, פקדתי את העורך דין פרנקל בלשכתו שברחוב בובורג', כדי לשמוע מה בפי האיש, שהיה במשך תקופה ארוכה לאחר ההתנקשות, האדם הקרוב ביותר להרשל גרינשפאן.
3.
הדבר היה בתשעה בנובמבר 1938. הרשל גרינשפאן בן השבע עשרה הופיע על יד שער השגרירות הגרמנית בפאריס. זמן קצר קודם הופיע לכן גורשו הוריו ובני משפחתו, שגרו בהאנובר, בתוך אלפים יהודים פולנים תושבי גרמניה, על ידי השלטונות הנאציים אל הגבול הפולני שעל יד זבונשין. הרשל ביקש להתקבל אצל השגריר הגרמני. "יש לי למסור לו דברים שהם לטובת גרמניה", אמר. השוער לא נתן לו להיכנס. בעוד הוא נושא ונותן עם הצעיר, עבר דרך השער ארנסט פון ראת, פקיד השגרירות. כששמע, במה המדובר, הזמין את הצעיר ללשכתו.
"למה אתם רודפים את היהודים שלנו", אמר הרשל לפון ראת.
"יהודי מזוהם, אינני חייב לתת לך תשובה. צא מכאן", ענה לו הלה.
הרשל הוציא אקדח וירה בפקיד. כעבור יומים מת פון ראת בפצעיו.
גרינשפאן נעצר, והוא הכריז במישטרה, שביצע את מעשהו, כדי לעורר את דעת הקהל העולמית על מצב היהודים בגרמניה. הממשלה הגרמניה השתמשה בהתנקשות כאמתלה לערוך פרעות ביהודי גרמניה. בימי 9 ו-10 בנובמבר של אותה שנה נשרפו בתי כנסיות ונשדד רכוש יהודי בכל רחבי גרמניה. היו עשרות הרוגים. אלפים יהודים נעצרו ונכלאו במחנות ריכוז. קנס קיבוצי בסך מיליארד מארק הוטל על יהדות גרמניה.
"דודו ודודתו של הרשל גרינשפאן, שהתגוררו בפאריס, היו לקוחותיו, ולאחר שנעצר הרשל פנו אלי שאהיה סניגורו" – סח לי העו"ד פרנקל. שיערתי מייד, שזה לא יהיה משפט פשוט, אלא שיעמוד במרכז התעניינות העולם, ולכן פניתי לדה מורו ג'פרי, אחד מעורכי הדין הנודעים ביותר בצרפת, ולשעבר חבר הממשלה הצרפתית, שישתתף עמי בהגנה".
בארצות שונות אורגנו ועדים להגנתו של גרינשפאן. בראש הוועד האמריקני עמדה העתונאית המפורסמת דורותי טומפסון. ההגנה התכוננה למשפט – אבל המשפט לא התקיים. "השלטונות הצרפתיים לא היו ממהרים לקבוע מועד למשפט", המשיך פרנקל. "דה מורו ואני התלוננו לפני שר המשפטים, והוא אמר לנו, שהזמן אינו נוח לעריכת המשפט. פאריס חוששת לתגובתו של המשוגע היטלר, אם ימצא חבר המושבעים את גרינשפאן חף מפשע".
פרנקל ביקר תכופות אצל גרינשפאן בבית הסוהר. הוא נהנה מיחס מיוחד. היו לו שני חדרים והיה רשאי להחזיק מקלט ראדיו עמו.
"גרינשפאן קיבל מכתבים רבים מחוץ לארץ, – אמר לי פרנקל. שלחו לו גם כסף. הוא לא השיב למכתבים וסירב לקבל את הכסף. הוא לא רצה להיראות כגיבור ולא רצה ליהנות ממעשהו. פעם הציע לו דה מורו ג'פרי שיטען, שלא היה שפוי בדעתו, בשעה שהתנקש בפון ראת. גרינשפאן נרגז מהצעה זו. "אם אתה מדבר כך, לא תוכל להיות סניגור שלי", אמר לעורך הדין הנודע. "אני ביצעתי את המעשה, כדי לעורר את דעת הקהל העולמית על רדיפות היהודים בגרמניה. איזה ערך יכול להיות למעשה, אם בוצע בידי משוגע".
בפרוס מלחמת העולם השנייה ביקש גרינשפאן להתנדב לצבא הצרפתי. בקשתו נדחתה. בימי המלחמה חזרו והתלוננו שני עורכי הדין לפני שר המשפטים, וביקשו את שיחרורו של הצעיר.
"לא נוכל לעשות זאת" – טען השר – "יש לחשוש מפני נקמת הגרמנים ביהודים שבידיהם". אבל הבטיח לשחרר את גרינשפאן במקרה שסכנת כיבוש תאיים על פאריס.
הבטחה זו גם קוימה. עם פלישת הגרמנים לצרפת שוחרר גרינשפאן ממאסרו. עם זרם הפליטים שנמלטו מפני הצבא הגרמני המתקדם, נע הרשל דרומה. הוא הגיע לטולוז – ושם הסגיר עצמו אל המשטרה. פרנקל הסביר לי את הנסיבות. גרינשפאן היה בודד, מיואש, בלי ריע ומודע בקרב המון הפליטים. סבור היה, שהשלטונות הצרפתיים, שעתה הרגישו את המגף הגרמני על גבם, יגנו עליו מפני הגרמנים. הוא פנה אל המשטרה וביקש לתת לו מקלט ועזרה. מפקד משטרת טולוז הכניס אותו לבית הסוהר. הוא רשם אותו בשם בדוי, כדי שלא תתגלה זהותו.
בין הפליטים שהתקהלו באותו זמן בטולוז, היה גם פרנקל. שם הגיעה אותו השמועה, שגרינשפאן נמצא בבית הסוהר המקומי. הוא מיהר אל המשטרה. "אין איש אצלנו ששמו גרינשפאן. אבל יש צעיר, שתיאורך הולם אותו. שוב למחר". נאמר לו. למחרת הודה מפקד המשטרה לפרנקל, שגרינשפאן נמצא ברשותו – ברם אין ביכולתו לעשות דבר למענו בלא לשאול תחילה לדעתם של השלטונות בווישי. בינתיים התחלף השלטון הצרפתי בווישי. שם ישבו עתה משתפי פעולה, וייתכן שגם גרמנים כבר הגיעו לשם. שלטונות וישי תבעו, שגרינשפאן יועבר אליהם. לאחר מכן הסגירוהו אל הגרמנים. הצעיר הוחזק במחנה הריכוז זאכסנהאוזן ובבתי סוהר בברלין הגרמנים התכוננו לערוך משפט ראווה כנגדו, כדי "להוכיח שההתנקשות בפאריס היתה מעשה קשר של יהדות העולם". לאחר מכן ויתרו על המשפט ורצחו את גרינשפאן בלי משפט.
העורך דין פרנקל בילה את שנות המלחמה בארצות הברית. הוא יצא את צרפת באוניה האחרונה שהפליגה מחופיה לאמריקה, לאחר שקיבל אשרת כניסה בהשתדלותה של דורותי טומפסון.
4.
ממחקריהם של החוקר הגרמני הלמוט הייבר ושל לוסיין שטיינברג על פרשת גרינשפאן, ידועים לנו פרטים על מהלך החקירה שנחקר הרשל בברלין ועל ההכנות למשפט הראווה. לוסיין שטיינברג, עובד מחקר של המרכז לתיעוד יהודי בפאריס, גילה לפני שנה ומחצה בארכיון של מזרח ברלין תיק רשמי של הממשלה הגרמנית על עניין גרינשפאן. מן התעודות שבתיק נראה, שגרינשפאן ניסה להשתמט מחוקריו הגרמנים ולמעט את ערך מעשהו מכל האפשר. בראשונה טען, שלא נתכוון להרוג את פון ראת, אלא היה בדעתו להתאבד בשגרירות כאות מחאה על סבל משפחתו. אבל לאחר שפון ראת העליב אותו, נתרתחו בו דמיו ובלי משים כיוון את האקדח כנגדו.
בחקירות שלאחר מכן שינה גרינשפאן את טעמו. הוא ניסה לערטל את מעשהו מכל משמעות פוליטית כללית הוא טען, שקיים יחסי מין בלתי טבעיים עם פון ראת, ועל רקע זה בוצעה ההתנקשות. הגרמנים הבחינו מייד בשקר שבטענה זו. אבל היא גרמה להם צרות לא מעט. הם חששו, שגרינשפאן יחזור על דבריו אלה בבית המשפט – ואז יתמוטט כל עצמו של משפט הראווה, שכל כך עמלו עליו והתכוננו להזמין "עדים" רמי מעלה! ידוע, כי גבלס התרגז ביותר, כשנודעו לו דברי עדותו האחרונים של גרינשפאן.
מפני מה לא נערך המשפט? הלמוט הייבר, שדן בעניין כבר בשנת 1958, מחזיק בדעה, ששיקולים פוליטיים גרמו לביטול המשפט, ולעדותו של גרינשפאן לא היתה שום השפעה עליו. שהרי לא היו הגרמנים חסרים אמצעים לאלץ את גרינשפאן, שיגיד במשפט מה שהם רוצים. לעומתו של הייבר סבור שטיינברג, על יסוד התעודות שגילה במזרח ברלין, שהפחד שמא יחזור גרינשפאן בבית המשפט על הדברים שאמר לחוקריו, היה בוודאי אחת הסיבות שמנעו את הגרמנים מלבצע את תוכניתם ולערוך את המשפט.
כשביקרתי אצל שטיינברג במרכז לתיעוד יהודי, מסר לי, שלפי התעודות שבתיק שנפל לידו, עדיין היה גרינשפאן בחיים בשנת 1944 – ונראה שבאותה שנה נרצח בידי הגרמנים.
5.
אף על פי שברור, שעדותו של גרינשפאן על היחסים הבלתי טבעיים שהיו בינו לבין פון ראת לא היתה אלא תכסיס של השתמטות מן החוקרים הגרמנים, ודבר זה מדגישים ביתר שאת גם הייבר וגם שטיינברג, נפל על מציאה זו הסופר הגרמני הנודע, הרוזן מיכאל סולטיקוב, ובאחד מפרסומיו תיאר את ההתנקשות כרצח על רקע הומוסאכסואלי.
משפחת פון ראת תבעה את סולטיקוב לדין על הוצאת דיבה, ובית משפט גרמני מצא את סולטיקוב חייב בדין. הסופר עירער על פסק הדין, ובמשפט שני, שעוד לא התקיים, משתתפת משפחת גרינשפאן מצד התביעה.
פרנקל הכיר את סולטיקוב. "סולטיקוב ביקר בלשכתי לפני כמה שנים וביקש ממני שאאשר לו את הגירסה שהרצח בוצע על רקע הומוסאכסואלי", סח לי העורך דין. "אמרתי לו שהדברים, לא רק שאינם אמת, אלא הם גם חסרי היגיון".
פרנקל הסביר אז לסולטיקוב : "הרי עובדה היא, שגרינשפאן פגש את פון ראת בדרך מקרה בלבד. הוא רצה לראות את השגריר הגרמני, ודבר זה לא ניתן לו. במקרה עבר פון ראת באותה שעה בשער השגרירות, וכך נתקל בו גרינשפאן. ובכן, איך ייתכן אפילו להעלות על הדעת את סברתך, ומכל שכן להאמין בה".
בראשית הקיץ של השנה שעברה קיבל פרנקל מכתב מבת ים, ישראל, מאת זונדל גרינשפאן, אביו של הרשל. האב הזקן כתב לו "מן העיתונות נודע לי, כי סולטיקוב הגיע לצרפת. בתור מי שהיה עורך דינו של בני ז"ל, הנני פונה אליך בבקשה לנקוט צעדים משפטיים נגד סולטיקוב, כדי לטהר את שמו של בני".
פרנקל הראה לי את המכתב. הוא גם פרש לפניי את התיק של חליפת המכתבים בינו לבין העורך דין בגרמניה, המייצג את משפחת גרינשפאן לפני בית המשפט הגרמני. בתשובתו לאב הזקן כתב : "אם אמנם יתברר, כי סולטיקוב הגיע לצרפת, אפעל כפי הוראותיך".
כך שימש פרנקל פרקליטו של גרינשפאן עד סוף ימיו. יהי זכרו ברוך.
מתוך "הדואר" גליון יז' א' אדר ב', תשכ"ה