רבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן מביא בספרו "יוסף אומץ" ב"פרק הבטחון" (מהדורת פרנקפורט, תרפ"ח, עמ' 295) את הפתגם הבא:
אנוש מה תדאג ותעיין, העבר אין והעתיד עדיין, וההווה כהרף עין, אם כן דאגה מנין.
הדברים די ברורים, אך בעל "יוסף אומץ" ראה חובה לעצמו לצרף להם פירוש: "העבר אין, ולמה תצטער עליו, הלא מה שעבר עבר, ולא תוכל לשנות מה שכבר נעשה: והעתיד עדיין, רצוני לומר עדיין עתיד לבוא, ולמה תצטער עליו, הלא ישועת ה' כהרף עין… וההווה כהרף עין, רצוני לומר, ההווה אין זמנו אלא כרגע, ואם כן למה תצטער על דבר שאינו אלא כרגע…".
בצורה קצת מורחבת נמצא הפתגם ב"מראה המוסר" לר' זליגמן אולמא ממשפחת גינצבורג, שהיה בן דורו של בעל "יוסף אומץ" (שניהם חיו במאה הט"ז – הי"ז):
אנוש אח קין, מה תדאג ותעיין. בהפקד קנין, ורוב ענין במשקל ובמנין, הכל הבל ורעיון העבר אין, והעתיד עדיין וההווה כהרף עין, אם כן דאגה מנין.1
הפתגם הזה בנוי, כנראה, במידה מסויימת, על אמירה בדבר שלוש עתות האדם אשר היתה שגורה בימי הבינים בנוסחים שונים.
כך. למשל. כתב ר' יהודה אלחריזי ב"תחכמוני" (שער מד):
ימי האדם שלושה:
אתמול עבר זמנו
והיום חולף ואיננו
ומחר סתום ומי יבינו 2
אמירה דומה לנ"ל נמסרת משמו של ר' רפאל הכהן בעל "תורת יקותיאל" ועוד ספרים, ששימש בקודש בעדות גדולות: בגליל מינסק, בפינסק ובפוזן, וכ"ג שנה היה רב בקהילות אה"ו (אלטונה, המבורג, ואנדסבק). אחרי מותו כתב חתנו הרב ר' אליעזר ליזר לבית קצנאילנבוגן את תולדותיו בשם "מעללי גבר" והדפיסן בתוך הספר "זכר רב".
הוא מספר שם (במכתב השביעי. מהדורת וילנא, תרל"ט, דף ל"ב, א), כי הרב ר' רפאל הכהן "רגל על פיו לאמר: 'על מה זה ידאג לב האדם, האם על תולדות הימים שכבר היו? הלא העבר אין ולמה זה יצר לו על צרה שכבר עברה ואיננה; האם לימים הבאים, מי יודע מה ילד יום? ותשועת ה' כהרף עין! אין זה כי אם לרגעים ההווים, מי פתי יחיה כל ימיו חיי צער בעבור רגעים אחרים? והליץ על זה – כמדומה בשם חכם אחר – 'על רגעי ארץ דברי מרמות יחשובון' (תהלים לה, כ)".
גם משם רבי משה לייב מסאסוב, מגדולי החסידות – שהיה בן דורו של בעל "תורת יקותיאל" – מוסרים אימרה מעין הנ"ל. נביא אותה על פי מרדכי ליפסון ("מדור דור". כרך ב', מס' 1407):
רבי משה לייב מסאסוב. כשהיה נתון בצרה, היה אומר: "מה שעבר הרי עבר, להבא הרי אני מצפה בכל רגע ורגע לישועתו של הקדוש ברוך הוא. אין לה, לצרה, אלא רגע אחד בלבד. כלום אין אדם יכול לקבל עליו יסורים של רגע אחד?"
1 ראה מילון בן-יהודה, עדר "הוה", עמ' 1055, המביא את הפתגם בקיצור על פי "מראה המוסר". הפתגם בקיצור: "העבר אין, והעתיד עדיין, וההווה כהרף עין, אם כן דאגה מנין" מובא בכמה ספרים בשם השל"ה (עיין בספר "חוט המשולש" לר' שלמה סופר, מהדורת תל-אביב, תשכ"ג, עמ' נ"א-נ"ב, ועיין "שארית ישראל" לר' ישראל הכהן גורזיצ'נסקי, ניו-יורק, תשט"ז בדברי העורך ר' משה הכהן גורדון, עמ' 249). וראה בחיבורו של ר' חיים בלוך המנוח "מהרש"ם – הפוסק האחרון" (עמ' 29). בלוך מזכיר את הספר "חוט המשולש" ומספר כי המהרש"ם, כאשר שמע את האימרה הנ"ל, התלהב ממנה מאד והיה חוזר עליה בהזדמנויות שונות, בייחוד כשבא אליו איש לשפוך לפניו את נפשו.
2 עיין "מחברות עמנואל", מחברת י"ט (מהד' רב ירדן, עמ' 348) והערות ירדן שם: י. דוידזון, "אוצר המשלים והפתגמים", עמ' 97-96, מס' 1523, ועיין שם גם עמ' 158 מס' 2622, עמ' 159 מס' 2632.
הצופה י"ב אייר תשנ"א