קהילת חלב מן העתיקות בעולם היא. אנשי הקהילה מזהים את עירם עם ארם צובה שבמקרא וכותבים שם מקומם בראשי תיבות אר"ץ.
בית-כנסת קדמון בעיר. הוא שימש את הקהילה דורות רבים, עד שהוצת בידי פורעים ערביים בסוף 1947, לאחר החלטת או"ם על חלוקת ארץ-ישראל .*
בבית-כנסת זה היו שמורים ספרי-מקרא עתיקים ובתוכם "כתר התורה" המהולל שהוגה ונוקד לפני יותר מאלף שנה בארץ-ישראל על-ידי בעל המסורה אהרן בן אשר. תנ"ך זה חולל ושודד בפרעות, אך לא הושמד – ועכשיו הוא נמצא בירושלים .**
חלב היתה עיר של חכמים ושמע חכמיה הגיע הרחק מעבר לגבולותיה. כאן היה מרביץ תורה ר' ברוך מחלב הנקרא גם ר' ברוך מארץ יוון, מפרש קדמון של התלמוד, שהגיע אל העיר מאירופה הדרומית. בה התיישב ר' יוסף ב"ר יהודה, תלמיד הרמב"ם, שלמענו ולשכמותו כתב הנשר הגדול את ספרו "מורה נבוכים". במאות השנים האחרונות ישבו בחלב רבנים ומקובלים גדולים, כגון ר' מרדכי הכהן, בעל "שפתי כהן" על התורה, תלמידו של ר' ישראל די קוריאל מגורי האר"י; ר' חיים כהן, תלמידו של ר' חיים ויטאל ומחברו של "מקור חיים", פירוש על שולחן ערוך אורח חיים בדרך הקבלה; בני משפחת לאניידו (ר' שמואל שהיה מכונה "בעל הכלים" על שם ספריו "כלי חמדה", "כלי יקר", "כלי פז"; רבי רפאל שלמה, בעל "בית דינו של שלמה" ו"המעלות לשלמה") ומשפחות מצויינות אחרות שהעמידו חכמים גדולים דור אחרי דור.
במשך מאות שנים היתה חלב מרכז למסחר ולחרושת, וליהודים חלק גדול בסחרה. בייחוד הגדילו לעשות בה יהודים מגולי ספרד ויוצאי ארצות אירופיות אחרות, שהתיישבו בה, ומסחרם היה נטוש על כל המזרח הקרוב.
ככל קהילה עתיקה גם לאנשי חלב מנהגים מיוחדים. כזה הוא, למשל, המנהג לקרוא בחג השבועות, מלבד ספר רות, גם את ספר משלי .***
יש להם לאנשי חלב גם מעין פורים מקומי. מעשה שהיה כלפני מאת שנה. בימי האביב נעלם נער נוכרי. העלילו על היהודים שהם חטפוהו ושחטוהו, להשתמש בדמו לאפיית מצות לפסח. רעדה ופחד אחזו את יהודי העיר. והנה ביום י"ג בסיוון נודע לרב העיר, הרב חיים מרדכי לבטון, מקום הימצאו של הנער. הוא מסר את הדבר לשלטונות והם גילו את הנער שהוסתר בידי המעלילים. לזכר מאורע זה "נס מוסאן" – "קבעו באר"ץ שלא לומר וידוי באותו יום" .****
גם מנהגי חנוכה מיוחדים היו להם לאנשי חלב. צאצאי גולי ספרד שהתיישבו בעיר, היו נוהגים להדליק נר נוסף בחנוכה. נר זה היו מעמידים על-יד השמש. וכך היה מעשה הדלקתם. ביום הראשון היו מדליקים נר אחד ושני שמשים. ביום השני: שני נרות ושני שמשים, ולפי סדר זה כל שמונת ימי החג.
על המנהג הזה שמעתי בפעם הראשונה מפי שניים מזקני חכמי חלב בירושלים, הרב עובדיה הדאיה, מחברם של כמה ספרים, שהיה במשך שנים רבות חבר הרבנות הראשית של ארץ-ישראל, והרב נתן סאלם, שאביו הרב ר' אברהם זצ"ל, היה ראש ישיבת המקובלים "בית-אל" בעיר-הקודש. מסובים היינו בקיץ אשתקד בביתו של הרב משה הדאיה, רבה של אילת, שהגענו לשם כדי להשתתף בהנחת אבן-הפינה לבניינה החדש של הישיבה המקומית וגילגלנו שיחה על מנהגי ישראל.
סח לי הרב סאלם: מסורת בידי צאצאי גולי ספרד אשר בחלב, שבשנת "מזר"ה (רנ"ב) ישראל", כאשר הלכה יהדות ספרד לגולה, נדדו אבותיהם במשך חודשים רבים במדבר העמים ולא מצאו מנוח לרגליהם העייפות. כאשר הגיעו, לבסוף, לחוף מבטחים בחלב, החליטו להדליק נר נוסף בחנוכה לאות תודה על הישועה.
לא יכולתי לברר מפי הזקנים, למה בחרו דווקא בחג החנוכה כדי לחוג בו את המאורע. אולי הגיעו הגולים לחלב בימי החנוכה. כידוע, היה יום תשעה באב המועד האחרון שניתן ליהודי ספרד לצאת את המדינה. אפשר, שקבוצת גולים זו נדדו ארבעה חודשים ומחצה עד שמצאו מקלט ומנוח בחלב.
גדולה היתה קהילת חלב לפנים. אולם בדורות האחרונים יצאוה רוב יהודיה. השאיפה לציון וירידתה הכלכלית של העיר, ובשנים האחרונות גם הנגישות של השלטונות היו בגורמי היציאה. היום ישנן עדות ניכרות של יוצאי חלב בארץ, בארצות-הברית, באמריקה התיכונה והדרומית, וגם באיטליה.
רבות מן המשפחות "הספרדיות" של חלב בארץ מוסיפות לקיים את המנהג של הדלקת נר נוסף בימי החנוכה. וכפי שמודיעיני הרב יעקב קצין, רבה של העדה הסורית בניו-יורק, יש גם כאן משפחות השומרות את המנהג הזה, ובוודאי עושים כאן משפחות השומרות את המנהג הזה, ובוודאי עושים כן גם היושבים במקומות אחרים.
אולם יש מן המשפחות "הספרדיות" של יוצאי חלב, שאינן נוהגות מנהג זה או ביטלו אותו, הואיל ופקפקו אם יש לו על מה לסמוך. "ביטלתי את המנהג הזה בביתי, באשר לא מצאתי לו זכר בספרים שלנו", אמר לי הרב עזרא עטיה, ראשי-הישיבה הזקן של ישיבת "פורת יוסף" בירושלים, שהוא מזרע גולי ספרד אשר בחלב .*****
מנהג זה, שחכמי חלב לא הזכירוהו בספריהם, כמדומני שגם עדיין לא נרשם בידי אוספי המנהגים וחוקרי ידע-עם של עמנו.
****
וממנהג זה למנהג חנוכה אחר של אנשי חלב, שגם הוא, כמדומני, עוד לא נרשם בידי חוקרי הפולקלור היהודי.
כמה בתי-כנסיות שבמדינת ישראל נוהגים להדליק נרות חנוכה גם ביום – הדלקה בלי ברכה – כדי לעשות פירסום יתר לנס. המנהג הזה היה קיים גם במצרים, כפי שמובא בספר "נהר מצרים" להרב רפאל אהרן ן' שמעון (אלכסנדריה תרס"ח, דף ג', ע"ב).
גם בחלב היו מדליקים נרות בבית-הכנסת בימי החנוכה ביום, אולם לא "נרות חנוכה" נקראו הללו – אלא "נרות הנשיאים". בימי חנוכה קוראים בתורה על הקרבנות שהקריבו נשיאי י"ב שבטי ישראל בימי חנוכת המשכן במדבר – ולזכרם של נשיאים אלה היו יהודי חלב מדליקים בכל יום מימי החנוכה י"ב נרות בבית-הכנסת.
ל"נרות הנשיאים" היו משתמשים דווקא בשמן ולא בשעווה, שהרי זכר למעשי המשכן הם, ובמשכן הדליקו בשמן.
על מנהג זה שמעתי מפי הרב מטלוב עבאדי, זקן דייני העדה הסורית בניו-יורק, שזכר אותו מימי נעוריו בחלב. אף התברר לי, שיש בניו-יורק בית-כנסת של אנשי חלב, שבו מוסיפים לקיים מנהג זה, מדליקים בכל יום מימי החג י"ב בזיכי שמן.
הדואר, כו כסלו תשכ"ו
*מסורת בידי אנשי חלב, שראשיתו של בית-הכנסת בימי הבית השני. אבל דיעות החוקרים חלוקות בדבר עתיקותו. עיין א. דותן: "לתולדות בית-הכנסת הקדמון בחלב ("ספונות", כרך א', ירושלים תשי"ז); ב. צ. לוריא "היהודים בסוריא" (בימי שיבת ציון, המשנה והתלמוד), ירושלים תשי"ז, עמ' 181-170.
** עיין יצחק בן צבי: "כתר התורה של בן-אשר" (כתבי מיפעל המיקרא של האוניברסיטה העברית, כרך א. מחקרים בכתר ארם צובה, ירושלים תש"ך).
*** לפני כמה חודשים כתבתי ב"הדואר" (גליון כ"ז) על מנהגן של קהילות שונות לקרוא את ספר משלי בשבתות שבין פסח לעצרת. לאחרונה מצאתי הזכרת מנהג זה גם בספר "חמדת ימים". בפרקו על ימי ספירת העומר, כותב המחבר האלמוני של הספר: ועל כן הנהיגו קדמונינו להגות בימי הליבון האלה ספר משלי במסכת אבות להכין לבם להתנהג בחסידות". הדברים האלה לקוחים מלה במלה מפירושו של ר' משה אלשיך על התורה (פרשת אמור), ?? ציינתי במאמרי. גם דברים אחרים בפרק על העומר בספר ?? לקוחים מפירוש האלשיך, אם כי שמו לא נקרא עליהם.
- ****עיין "שבחי מהר"ם" (ירושלים, תרצ"ב, עמ' ט'). הספר, הכתוב בידי ר' אליעזר יום-טוב ידיד הלוי, אחד מצאצאי הרב חיים מרדכי לבטון, מספר על גדולתו וקדושתו של רב זה, שהיה נערץ עד מאוד על עדתו. – חלוקות הדיעות בדבר אמירת תחנון בחודש סיוון. האשכנזים מתחילים לומר תחנון בח' לחודש. יש עדות המתחילות רק בי"ג או בי"ד בו – בשל ימי התשלומים של חג השבועות (עיין על המנהגים האלה "כף החיים" על ש"ע אורח חים להרב יעקב חיים סופר, חלק ו', ירושלים תרפ"ח, סימן תצ"ד, אות נ"ב). בחלב היו מתחילים לומר תחנון בי"ג בחודש, ולמן המאורע המסופר למעלה התחילו בי"ד בחודש.
- *****כדברים אלה שמעתי גם ממר שלמה סטהון מניו יורק, אף הוא מן "הספרדים" שבחלב. במשפחתו לא נהגו מנהג זה "לפי שלא נזכר בשום ספר…ואינו אלא מנהג עם הארץ".