"."אדם דואג על איבוד דמיו, ואינו דואג על איבוד ימיו. דמיו אינם עוזרים, ימיו אינם חוזרים
הרב י. ל. זלוטניק (אבידע) כותב בספרו "מדרש המליצה העברית" (מחזור ראשון, אות אלף, ירושלים תרצ"ח) כי היו רגילים לכתוב חרוזים אלה על "העמוד" (התיבה) שבבתי כנסיות ובתי מדרש.
חרוזים אלה ודאי יצירה של דורות מאוחרים הם, אך הרעיון הגלום בהם כבר נמצא בכתבי הראשונים: בהקדמת המעתיק אברהם הלוי אבן חסדאי – של הספר "בן המלך והנזיר", בפירוש המאירי למשלי ב, ד, ובספרו "חיבור התשובה."[א]
לפי ישראל דוידזון בספרו "אוצר המשלים והפתגמים" (מוסד הרב קוק תשי"ז) והרב משה סבר ב"מכלול המאמרים והפתגמים" (מוסד הרב קוק, תשכ"א-תשכ"ב) מובאים החרוזים הנ"ל ב"ספר החיים" לר' שמעון פרנקפורטר. ספר זה נדפס בפעם הראשונה באמסטרדם בשנת תס"ג.
דוידזון גם מזכיר חרוזים דומים המופיעים ב"מראה מוסר" לזליגמן אולמא ממשפחת גנצבורג, שמהדורתו העברית נדפסה כנראה לראשונה בפרנקפורט בשנת ת"מ: "אנוש קובל על איבוד דמיו ואינו קובל על איבוד ימיו, והוא יכול להחליף דמים ולא יוכל להשיב ימים"[ב].
נעיר כי הרבה שנים לפני הדפסת הספר "מראה מוסר," הופיעה בדפוס מחציתם של חרוזים אלה. בשנת שע"י נדפס בפראג הספר "חנוכת הבית", ענייני חנוכה, לר' שאול ב"ר דוד. קוראים אנו שם: "וכמו שאמר החכם: אדם קובל על איבוד דמיו ואינו קובל על איבוד ימיו".
"אין אבידה כאבידת הזמן"
פתגם זה מביאים הרב י.ל. זלוטניק, ישראל דוידזון והרב משה סבר בספריהם הנ"ל על פי הספר "מדרש שמואל," לרבי שמואל די אוזידה (אבות פרק ה, בפירושו למשנה "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וכו'" ולמשנה "הוא היה אומר בן חמש למקרא וכו'".
"מדרש שמואל" נדפס לראשונה בוויניציאה בשנת של"ט. כעבור ארבע שנים, בשנת שמ"ג, נדפס באותה העיר פירושו של רבי אלישע גאליקו על מגילת אסתר. בהקדמה לספר מופיע, אולי בפעם הראשונה בדפוס, נוסח אחר של האימרה הנ"ל. כותב ר' גרשון ב"ר שמחה לבית קיצנין בהקדמתו: "…וכמאן דאמר, אין הפסד כהפסד הזמן".
[א] הרב זולטניק מצטט בספרו מן הקדמת המעתיק של "בן המלך והנזיר" עליה הצביע י. ב. (ישעיה ברגר) ב"הדואר" (תרצ"ו גליון יג). דוידזון אף הוא מביא בספרו דברים מן הקדמת המעתיק וכותב כי הדברים מצויים גם אצל המאירי בפירושו למשלי א. מ. הברמן מעיר על הדברים שב"חיבור התשובה" של המאירי בהערותיו שבמהדורותו של "בן המלך והנזיר".
[ב] י. ברגר כתב ב"הדואר" (תרצ"ח, גליון ל') כי האימרה: "איש קובל על איבוד דמיו ואינו קובל על איבוד ימיו, והוא אפשר להחזיר דמיו ולא אפשר להחזיר ימיו" נמצא בכתב-יד מן המחצית הראשונה של המאה השש עשרה. ונ. בריל פירסם אותה ב"יאהרביכר" שלו, כרך ט (1889) וראה במאמרו של ברגר עוד דברים על האימרה. מאמרו של ברגר נזכר על ידי דוידזון.
.מתוך "הדואר" 11/09/1990