באגרת משנת ד' אלפים תתקכ"ב, ששוחזרה משלושה קטעים שנתגלו בגניזה במצרים, ואשר לפי דעתו של יעקב מאן נכתבה על ידי ראש הגולה הבבלי דניאל בן חסדאי, מצויים דברי בקורת על הישיבה הארצישראלית, שבאותה תקופה שכנה בדמשק.
נאמר בה בין היתר: "ואחרי גלות סנהדרין גדולה מטיבריה והיא היתה הגלות העשירית לא נשאר רשות לכל ישראל ולא אפילו לנשיא הדור ויחיד הזמן לעבר שנים ולא לשנות מחקי העבור הקבועים על פי ארבעה שערים והתוקע בשבת ואפילו בבית הועד מחלל הוא את השבת ועונשו מרובה"[א].
בייחס לדברים: "לא נשאר רשות לכל ישראל ולא אפילו לנשיא הדור ויחיד הזמן לעבר שנים ולא לשנות מחקי העבור הקבועים על פי ארבעה שערים" – מעיר מאן, שבקורת זו מופנית לעבר, כי בדורות הקודמים התנהגו כך ראשי ישיבת ארץ ישראל – אך לא לראש הישיבה שבימיו של כותב האגרת "כי אין לנו סיבה להניח שגאונות דמשק השתמשה עוד בזכות זו במאה השתים-עשרה"[ב].
בקשר לדברי האגרת: "והתוקע בשבת ואפילו בבית הועד מחלל הוא את השבת ועונשו מרובה" – תמה-שואל מאן, אם אמנם תקעו אי-פעם בישיבה הארצישראלית בראש השנה שחל להיות בשבת.
והנה על תמיהתו-שאלתו של מאן יש בידינו לענות כחיוב, ידועים דברי הראשונים, כי בבית דינו של הרי"ף היו תוקעים בראש השנה שחל להיות בשבת, אך יש לנו גם ידיעה על תקיעה בשבת במקום אחר. רבינו מנוח מביא (ספר המנוחה,הלכות שופר, פ"ב,ה"ט) בשם הרב בעל העזר "שהוא ראה חכם שבא מדמשק, שראה שהיו תוקעין ביום טוב של ראש השנה בשבת".
בעל ספר העזר, הוא רבי מאיר מאראנקאטלייש[ג], היה תלמידו ולאחר מכן תלמיד חבר של הראב"ד ואם כן הוא חי באותה תקופה בה נכתבה האגרת הנזכרת. אין ספק שבסיפורו על התקיעה בשבת בדמשק, הכוונה לישיבה הארצישראלית, ששכנה באותו זמן באותה העיר. ודאי גם שלא ראשי הישיבה בדמשק , חידשו בה תקיעת השופר בשבת. הישיבה הארצישראלית היתה אז בשקיעתה וראשיה לא היו נוהגים בת התקיעה בשבת לולא נהגו בה הראשים שקדמו להם, נמצינו למדים שהתקיעה בשבת היתה נוהגת בישיבה הארצישראלית במשך דורות.
לפי האמור ברור שדברי הבקורת בדבר התקיעה בשבת מכוונים גם כלפי ראש הישיבה הארצישראלית שחי בזמן הכותב. לכאורה אפשר להסיק מזה, שגם יתר דברי הבקורת מתייחסים, לא רק למעשים שבעבר, אלא גם להווה ושבתקופת כותב האגרת היתה גאונות דמשק מעברת שנים. אך קשה להניח דבר זה כל זמן שאין לנו הוכחה חיובית לכך.
מאת טוביה פרשל מתוך "סיני" כרך קיד ניסן-אייר תשנ"ד.
[א] ש. אסף: קובץ של אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו. "תרביץ", שנה א, ספר ד, עמ' 70.
[ב] I. Mann: Textes and Studies, Vol. I. pp
228-232
[ג] עיין עליו בספרו של Henri Gross, Gallia Judaica
,246-247 pp(1897)