ברבעון הצרפתי, כרך קכב, 1966, עמ' 285-267 תיאר יהודה אריה וידה כתב-יד של ספר מוסר השמור בספריה הלאומית בפאריס, לפי דעתו של וידה נתחבר הספר בצרפת במאה הי"ד[1].
הוא מעתיק, בין היתר, את הקטע הבא מן הספר:
"ואחר כך יפול על פניו ויתודה על עונותיו, חדשים גם ישנים, ויתפלל על עשרה דברים, וכתבתים לרובם בדרך קצרה. על חולי ישראל שיהיו נרפאים ולא יחלו הבריאים, והצילם מידי … (שתי מילים נמחקו על ידי הצענזור], ומדקדוקי עניות ורוח רעה ומכל מקרה ופגע רע. ולחשוכי בנים תתן זרע עוסקי תורה ושמך יריאים. ותוצא ממסגר כל הכלואים ותפקוד כל העקרות ותתיר לטוב כל ההריות ותתן טרף לעניים ודלים, ותרחיב על עוברי דרכים, ואת האנוסים שישובו ואת מעשיהם ייטיבו, ותקרב להם שנת הגאולה ואל יבואו לידי תקלה. ותסיר כל הדברים שמעכבים תשובה מכל השבים, ועם עבדיך תזכור עבדך, אשר נפשו וטרפו בידך, באמתך ותורתך להחזיקו, ולתת לו את חוקו לחם לאכול ובגד ללבוש, קראתיך אלוקי אל אבוש…".
וידה מציין לנכון כי תפילה זו מקורה בדברי רבינו יונה גירונדי בסוף "ספר היראה":
"ויתפלל בכל יום כפי צחות לשונו על כל חולי בני ישראל שיתרפאו, ועל הבריאים שלא יחלו ושינצלו מכל נזק, ושיציל הקדוש ברוך הוא את בני ישראל מכל גויים ומרוחות רעות, ומדקדוקי עניות ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם, ושיתיר את כל אסירי עמו, ושיתיר את כל חבלי היולדות, ושישיב ליראתו כל האנוסים בידי גויים, ועל חשוכי בנים שיתן להם זרע טוב וכשר, ועל אותם שיש להם בנים שיחיו ביראת השם, ועל כולם שישמור הקדוש ברוך הוא שארית (תורתו) [עמו]. וינקום את נקמתם במהרה בימינו, ועל עם הקודש שישובו בתשובה שלמה. ויקבלם ויחזירם בתשובה שלמה לפניו…"[2].
יורשה לי להוסיף כי תפילה כזו, המובאה בספר המוסר הנ"ל, נראה שהיתה מהלכת בקרב עמנו ושמו של הרמב"ן היה נקרא עליה. שד"ל העתיק בשעתו התפילה מקונטרס כתב-יד ישן, והיא נתפרסמה ב"אגרות שד"ל", חלק ששי, עמ' 889-888, וז"ל שם:
תפילת הרמב"ן. יר"מ יאו"א שיהיו חולי עמך ישראל נרפאים, ואל יחלו הבריאים, ותצילם מיד האומה הרשעה, ודקדוקי עניות ומכל מקרה ופגע רע[3]. ולחשוכי בנים תן זרע עוסקי תורתך ושמך יראים. ותוציא ממסגר כל הכלואים, ותפקוד כל העקרות, תתיר לטוב כל ההרות. ותתן טרף לעניים ודכים, ותרחם על עמך ישראל עוברי דרכים, ואת האנוסים שישובו, ומעשיהם ייטיבו, וקרב לנו שנת גאולה, ולא נבוא עוד לידי תקלה, ותסיר כל הדברים המעכבים תשובה מעל השבים, ועם עבדיך תזכור עבדך, אשר נפשו וטרפו בידך,וביראתך ובתורתך להחזיקו, ולתת לו את חקו, לחם לאכול ובגד ללבוש, קראתיך אלוקי אל אבוש. יהיו לרצון אמרי פי גו'.
[1]וידה פירסם לאחר מכן ליקוטים מאותו כתב-יד ב"ספר חיים שירמן", ירושלים תש"ל, עמ' 110-103.
[2]הנוסח המובא כאן הוא לפי מהדורת "אשכול", ירושלים תשכ"ז, המבוססת על הדפוס הראשון.
[3]שד"ל כותב כי אולי צ"ל רעה (להתאמת החרוז, כי התפילה כולה חרוזה).
טובי' פרשל מתוך סיני