מאבות התורה בפולין
רבי יעקב פולק ותלמידו ר' שלום שכנא מלובלין, מאבות התורה בפולין לא השאירו ספרים ורק מעט מאד שרד מתורתם. ברם גם גדולים שלא העלו דבריהם על הכתב, התהלכו מהם בקרב העם אמרות טובות פשטים ודרושים בחומש, שרק אחרי דורות באו בדפוס.
בטיילי בין ערוגות ספרים נזדמנו לפני שני דרושים בחומש המיוחסים לרבי יעקב פולק ודרוש אחד הנמסר בשם ר' שלם שכנא. שני הדרושים המיוחסים לרבי יעקב פולק כלולים באסופתו של ב' יאושזאהן "פון אונזער אלטען אוצר" שנדפסה בהמשכים בגליונות עש"ק של ה"היינט" הווארשאי בשנים לפני מלחמת העולם השניה. אסופה זו, לא היה בה רק ליקוט מספרים, אלא גם הכילה מסורות שהיו חיות בפיהם של למדני פולין. דברי ר' שלום שכנא נתפרסמו לפני כתשעים שנה בכתב-העת "תורה מציון".
ב"הצופה" מי"ג סיון תשמ"ו הראיתי כי הדרוש המובא בשם ר' שלום שכנא יוחס אליו בטעות. כאן ברצוני לברר הדברים המיוחסים לר' יעקב פולק, אשר, כנראה, נשתבשו קצת בדרך מסירתם. ההבאות דלהלן הן על המהדורה עברית של "פון אונזער אלטער אוצר" – "מאוצרנו הישן", תירגם ב. יוסטוס. בראשית. תל אביב, תשל"ו, עמ' 264: במדבר-דברים, תשל"ז, עמ' 191.
"בסודם אל תבוא נפשי" (בראשית מט, ו) – אלו מרגלים (סנהדרין קט, ב) מקשה על כך מהרש"א: מפני מה נאמרו הדברים רק לגבי שמעון ולוי? והרי כל השבטים היו שותפים בחטא המרגלים, חוץ מיהושע וכלב (לשון מהרש"א: יש לתמוה מה ענין מרגלים לשבט לוי שהרי לא היה עם המרגלים משבט לוי, ואם על שבט שמעון אמר קשה למה נקטו יותר משאר י' שבטים).
אמר ר' יעקב פולק: לאחר שחזרו המרגלים נאמר: "ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד, ד), ואומר רש"י על כך: "ורבותינו פירשו לשון עבודה זרה", ונאמר במדרש "כל מקום שנאמר איש אל אחיו – הוא שמעון ולוי". זהו החטא החמור ביותר וחטאו אותו בני שמעון ולוי, שהסיתו לעבודה זרה. ועל כך התפלל יעקב: "בסודם אל תבוא נפשי". שלא ייזכר שהם בניו, אלא ייאמר סתם "ויאמרו איש אל אחיו", אף מבלי לפרט שמותיהם.
הזכרת קושיא של מהרש"א לכאורה דיה לשלול את הפירוש מאת ר' יעקב פולק. המהרש"א חי אחרי ר"י פולק. אך אין זו בעיה. קושיא זו ודאי עתיקה היא. מוסרי השמועה בדור מאוחר כאשר מצאו אותה קושיא בספרו של מהרש"א, העירו כי גם מהרשא היקשה כך, וכך נשתרבב המהרש"א לתוך הפירוש של רבי יעקב פולק.
ביחס לדברים: נאמר במדרש כל מקום שנאמר איש אל אחיו – הוא שמעון ולוי, עיין רש"י בראשית מב, כד; מט, ה; תנחומא ויחי פי' ט.) רבי יעקב פולק השווה "איש אל אחיו" הנאמר אצל בני יעקב אל "איש אל אחיו" הנאמר בצאצאיהם.
קצת קשה על פירושו של ר"י פולק. שבט לוי, שלפי המדרש, לא עבד עבודה זרה במצרים, הוא לא חטא בעגל במדבר ועשה שפטים בעובדיו היאמן שהוא הסית ישראל לעבוד עבודה זרה. צריכים לומר כי שבט שמעון היה העיקר בדבר, הוא שאמר לשבט לוי: "נתנה ראש וגו' ". מעין זה נמצא גם בפירושו של מהרש"א: "ואולי קבלה היה בידם שהמרגל משבט שמעון הוא היה בעל המעשה ביניהם".
"רב לך אל תוסף דבר אלי…" (דברים ג, כו). מובא על כך בשם ר"י פולק: "אמר משה לפני הקב"ה: כתבת בתורתך, ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו' לא אצא חפשי, ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך, לא אצא חפשי. אמר ליה הקב"ה רב לך אל תוסף…" (ספרי, פרשת פנחס). מה תשובה היא זו לטענה על עבד עברי? אלא הדין הוא (קידושין כב, א) שאת המלים "אהבת את אדוני" צריך העבד לחזור ולאומרן פעמיים, שעה שפתח אפוא משה בטענה על עבד עברי, הפסיקו הקב"ה וקרא: אל תוסף דבר אלי. אל תחזור על טענה זו פעמיים, שאז אהיה מחוייב על פי הדין למלא את בקשתך.
המדרש המובא בריש הדרוש לא נמצא בספרי פרשת פנחס, אך נמצאים כדברים האלה בתנחומא, פרשת ואתחנן ד': "…א"ל משה רבון העולמים… ואני עבדך… כתבת בתורתך ואם אמור יאמר העבד אהבתי וגו' (שמות כא, ה) ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך לא אצא חפשי איני מבקש למות (ר"ל איני מבקש למות שאהיה חפשי מן התורה ומן המצות – עיין פירוש "עץ יוסף"). והגישו אדוניו וגו' ועבדו לעולם (ו)לא קיימת עמי. ועכשיו בבקשה ממך שמעה אלוקים רנתי ואל תתעלם מתחינתי. א"ל הקב"ה רב לך, בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזירה שתמות וכל הבריות כמותך. אדם הראשון שאכל מן האילן גזר מיתה לכל".
על פי דברי ר"י פולק הנ"ל צריכים, כנראה, לפרש תשובת הקב"ה: רב לך אל תוסף דבר אלי – אל תחזור על דבריך, כי אצטרך לקיים בקשתך ועל ידי כך להפוך סדרו של עולם, כי כבר נגזרה מתה על האדם.
והנה פירוש זה של ר"י פולק נתפרסם על ידי יאושזאהן ב"היינט" בשנת תרצ"ז בערך, כי הוא הופיע בכרך השמיני של "פון אונזער אלטען אוצר", ווארשא, תרח"ץ, עמ' 243.
מענין שבאותה שנה – תרצ"ז – הופיע הספר "תוספת ברכה" לר' ברוך עפשטיין בעל "תורה תמימה", ובו מעין אותו פירוש (דברים עמ' 62).
אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה הלשון "בדבר הזה" מורה שהוא נותן לו רשות לדבר מה שירצה על כל דבר וענין, רק לא בדבר הזה, בדבר בקשתו ליכנס לארץ. ודרוש לדעת סיבת הדבר שכל כך מנע אותו לדבר אודות זה.
ואפשר להסבר (על דרך דרש אגדי) עפ"י המבואר במדרשים, שטען משה לפני ה' על דבר בקשתו ליכנס לארץ, ואמר כדברים האלה: "הנה כתבת בתורתך (פ' משפטים) ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני לא אצא חפשי… ועבדו לעולם", ואני (אמר משה) ואני אוהב אותך ואת עמך ואת ארצך, לא אצא ממך עד שתרצני בזה, והן לא תעשה את תורתך פלסתר (בלתי מתקיימת) שנאמר בה ועבדו לעולם" ע"כ.
והנה על פי טענה זו היה מן הדין שישמע אליו ה' וימלא בקשתו ועל דרך שאמרו במ"ר פרשת תשא (פרשה מ"ג) כל זקן שמורה הוראה, אם ירצה שיקבלו אחרים הוראתו צריך הוא לקיימה תחילה, – והיה צריך כאן ה' לקיים דין הפרשה ואם אמור יאמר העבד וגו' כמבואר.
אך הנה אמרו בקידושין (כב, א) על הפסוק הנזכר, ואם אמור יאמר – עד שיאמר וישנה, כלומר עד שיביע את בקשתו שתי פעמים, ורק אז תימלא בקשתו ועבדו לעולם, אבל באמרו רק פעם אחת אין מן החובה להאדון להענות לו (וטעם הדבר, משום דכשאומר שתי פעמים ניכר שהחליט כן בדעתו, ולא ישוב עוד ממנה, מה שאין כן בפעם אחת אפשר עוד בחזרה).
וזהו שאמר ה' למשה, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה – בדבר הזה דוקא, יען כי אם תוסיף לדבר בזה עוד הפעם אהיה מוכרח להענות לך כדין התורה (שיאמר וישנה), ובאמת גזירה היא מלפני שלא תיכנס לארץ, לכן דבר מה שתרצה, אך לא בדבר הזה.
תוספת ל"שני דרושים המיוחסים לרבי יעקב פולק"
בגליון טבת תשמ"ז (חוברת קכ"ה) פירסמתי מאמר "שני דרושים המיוחסים לרבי יעקב פולק". אחד מהם דן בפסוק "רב לך אל תוסף דבר אלי…" (דברים ג, כו).
מאז מצאתי דרוש זה בספר "ברכת טוב" (ויניציאה תע"א) לר' משה נראל הכהן (הדברים שם הם משל המחבר עצמו, שהיה ניצול גזירות ת"ח ות"ט ונתקבל כרב במיץ. בנו היה רבי טוביה הרופא, בעל "מעשה טוביה"); בספר "אסיפת הכהן" (אמסטרדם תצ"ב) לר' משה ב"ר אהרן צבי הירש כ"ץ (שם הובא הדרוש בשם "אדוני אבי זקני הגאון מוהר"ר יעקב" – הוא ר' יעקב, אביו של הרב ר' העשל), ובספר "חכמה ומוסר" (ליוורנו תר"י) לר' אברהם ענתיבי, שהיה במשך שנים רבות רבה של ארם צובא (הוא כותב כי שמע את הדברים מפי אחד מרבני אשכנז שמסר אותם "משם הראשונים ז"ל").
אנחנו קוראים היום – וכך היה כנראה גם לפני מאה שנה – "ראשונים" לגדולים שהיו חיים לפני תקופת השולחן-ערוך. לפי זה גם רבי יעקב פולק לראשון ייחשב, ברם המוסר הדברים "משם הראשונים ז"ל" לא נקב בשום שם. לאור הנ"ל נוטה הדעת כי הדרוש יוחס בטעות לרבי יעקב פולק. היה מי שמסר אותו בשם רבי יעקב אביו של הרב רבי העשל (ע"פ הספר "אסיפת הכהן" הנ"ל), ונתחלף לו לשומע רבי יעקב זה ברבי יעקב פולק.
אוסיף עוד כי דרוש זה מובא גם בשם הגרי"ל דיסקין זצ"ל (עיין חידושי מהרי"ל על התורה, ירושלים תשמ"ה). ועי' ג"כ בס' "פנים יפות" לבעל הפלאה, על הפסוק.
אור המזרח לה [א-ב], לו
טוביה פרשל