א.
רבינו יוסף קארו קרא לספר הפסקים שלו "שולחן ערוך". וכך הוא כותב בהקדמתו לספרו "וקראתי שם ספר זה שולחן ערוך, כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בכל ושמורים סדורים וברורים וכו' ".
שרשים לשם הספר במכילתא דר"י בתחילת פרשת משפטים: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ערכם לפניהם כשולחן ערוך[1].
ושימוש הביטוי ביחס לדברי תורה וחכמה קדום עוד יותר. נעוץ הוא במשל על מעשי החכמה בספר משלי (ט. ב-ה): טבחה טבחה, מסכה יינה, אף ערכה שולחנה… לכו לחמו בלחמי ושתו יין מסכתי…"
והנה שם ספרו של רבינו יוסף קארו שרשים קדומים לו. אך הוא יונק גם ממסורת של מחברים בדורות שלפניו. יורשה לי להצביע כאן על מחברים שקדמו לר"י קארו, ואשר כבר הם. על יסוד המקורות הקדומים יותר, המשילו עריכת דברי חכמה, חיבור ספרים – למעשה עריכת-שולחן.
ב.
ר' שמואל אבן ג'מע מתאר בהקדמתו למחברתו "אגור" (נדפסה על ידי ר' שלמה בובר, בספר היובל לגראטץ) בכמה מקומות חיבור ספרים לעריכת-שולחן, גם על מעשה-עצמו, שהוא שת נוספות לספר "הערוך" של רבי נתן ברבי יחיאל מרומי, הוא אומר: "ואערוך על השולחן 'הערוך' כמה וכמה עשירות מין ממיני מנחות, מלחמי תודה…"
הרמב"ם כותב בהתחלה הנמלצת, הכתובה בעברית על הקדמתו לפירושו למשנה. דברים אלה על חיבורו: "…יסור הנה אל טבחי אשר טבחתי, ואל ייני אשר נסכתי, ואל שולחני אשר ערכתי, לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, והנה בו מכל פרי מגדלים, חדשים. גם ישנים…"
והרשב"א אומר בהקדמתו לספרו "תורת הבית" כי הוא כתב את ספרו באשר העם ביקש "לערוך לפניהם שולחן בענין איסור והיתר. באשר הם צריכים ימים ולילות לשמור רגלם מלכד באיסור מאכלות. ולהיות קדושים בענין הנשים"[2].
תלמיד הרב"א, רבינו בחיי ב"ר אשר, מסיים ספרו "כד הקמח" בדברים אלה: "אמר המחבר: והא לך חיבור הדרשות אשר יסדתי אחרי רואי מדרשי החכמים אשר על רובם עמדתי, בהם לפני כל התלמידים שלחן ערוך ערכתי…" ("כתבי רבינו בחיי", מהד' הרב ח' ד' שעוועל, עמ' ת"נ(.
ורבי מנחם בן זרח, אומר בהקדמת לספרו "צידה לדרך", שהוא חיבור של הלכות ודעות: "… ולפי שטבחתי טבחו, מסכתי יינו ערכי שולחנו לגוף ולנפש ואין לו ערך. קראתי את שמו זוודין לאורחא (צידה לדרך)…"
ובן דורו, רבי ישראל אלנקאוה, מדמה בהקדמת ספרו את חיבורו, שאף הוא קובץ של דינים. מוסר ודעות, לפרדס – ובהמשך הדברים הוא כותב: "ומגדל עוז בתוכו בנוי לתלמיה, וארמון על משפטו ישב ללמוד בתוכו תושיה, ובו שולחן התעודה ערוך…"
ג.
מעניינים ביותר הם דבריו של ר' יעקב בן חביב בהקדמתו לספרו "עין יעקב". הוא מכנה את הלכות הרי"ף והרא"ש – שולחן ערוך. ואלה הם דבריו: "ראה הרי"ף ז"ל וגם הרא"ש ז"ל הבא בעקבותיו כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולסדר לפניהם שולחן ערוךבספר אחד מיוחד. כל חלקי הדינים האמורים…"
היה זה כחמישים שנה לאחר שנכתבו דברים אלה, שרבינו יוסף קארו קרא לספר הפסקים שלו "שולחן ערוך"[3].
מאת: טוביה פרשל מתוך "הצופה" כ"ב תמוז תשל"ד.
[1] עיין שמואל צבי מרגליות, "ריוויסטה איפראליטיקה" כרך ב', 1905, עמ' 77.
הקדמת ר"י קארו לשולחן ערוך מצויה בדפוסים ראשונים.
[2] בהקדמתו לספרו "עבודת הקודש" אומר הרשב"א על ספרו "תורת הבית": "ואני בעניי הכינותי לבית אלוקי בית מדות ופתחתי שעריו, ושמתי שולחן וערכתי עליו שש המערכות, וסדרתי באיסור והיתר המאכלות סדריו".
[3] ועיין ביחס לדברי שירה. דברי רבי יהודה אלחריזי. ב"תחכמוני" שער שלישי: "ושירי הרב ברוך, מקורם ברוך, ושלחנם לכל הבא ערוך". רב ישועה הלוי, בעל "הליכות עולם" אומר בהקדמתו לספרו, בספרו תולדותיו: "כל ימי גדלתי בין החכמים… ושולחן הגמרא ערוך לפני…". ועיין בשיר שבסוף הערוך, דפוס ויניציאה רצ"א: "…כמה נאה ספר כזה שולחן ערו"ך לפני אוכליו…" ועוד.