משה אטיאש
רומנסירו ספרדי
רומנסות, שירי עם ביהדות-ספרדית.
מכון בן-צבי, האוניברסיטה העברית.
ע"י הוצאת "קרית ספר" בע"מ.
ירושלים תשט"ז.
עוד בדור הקודם היית יכול לשמוע את הרומנסירו הספרדי מהדהד בסמטאות השכונות היהודיות בערי הבלקן. בימי חול ומועד, בשמחה ובאבל הושרה הרומנסה, שירת הרפתקאות הנעורים ועלילות האהבה.
את הרומנסה הביאו עמהם מגורשי ספרד ופורטוגל מארץ מולדתם, חצי-האי האיברי. במשך דורות שמרו עליה. היא היתה חלק מהוי החיים של יהדות ספרד בגולה. שירה זו, שמרובים בה גוונים ארוטיים ביותר, נשתלבה יפה בחייהם למרות היותם גדורים חוקי צניעות חמורים, כי היהדות הספרדית בכל גלגוליה, אפילו בתקופות של ירידות ונוון, על צמאון וחרות החיים וגעגועים עמוקים לחיי חופש ודרור, במשך דורות שמרו משפחות האנוסים על דגמיהם וסמלי האצילות שהיו נחלתו בארץ מוצאן ואתם יחד על השירה, שראשיתה בטירות וארמונות האבירים הספרדים.
אוצר הרומנסות שהביאו עמהם יוצאי ספרד ופורטוגל למקומות מושבותיהם החדשים נתעשר מדי פעם בפעם על ידי גלי האנוסים שהגיעו אליהם ואולי אפילו על ידי סוחרים ותיירים ספרדים עמהם באו במגע. אולם לא רק על אלו לבד היתה חיה הגולה הספרדית, קמו בתוכה משוררים ומזמרות שיצרו רומנסות חדשות בדמותם וצלמם של המקובלות, יצרו שירי עם בהם מתוארות עלילות מן התנ"ך והאגדה ובהם מובעת תקות האומה לגאולה. גם את הרומנסות המקובלות יצקו בדפוסים חדשים ועל ידי כך קבלו אלה צביון חדש, יותר יהודי.
במאת השנים האחרונות נוצרה ספרות מחקר כבירה על הרומנסה הספרדית והרומנסירו היהודי-ספרדי. חוקרים מבני ברית ושאינם בני ברית פרסמו רומנסות רבות ששמעו מפי יהודים ספרדים בארצות הבלקנים, במזרח הקרוב ובאפריקה הצפונית. נתחברו מחקרים חשובים על מקורות ומוצאן של רומנסות אלו, לספרות זו נתוסף כעת חבורו המקיף "הרומנסירו הספרדי" של משה אטיאש: אחד החוקרים היהודים המעטים של הרומנסה הלדינית.
הספר מכיל מאה ושלושים ושמונה שירי עם מאוצר השירה של היהדות הספרדית. חלק מהם רשם המחבר מפיהן של זקנות ילידות סלוניקי ולריסה שבתסליה והשאר אסף מתוך קבצים שבכתב יד. כל הרומנסות, פרט לשלוש, טרם ראו אור בדפוס. המחבר צרף להם תרגום לירי והערות והארות מחכימות על הקבלות ונוסחאות דומות באוספים אחרים של רומנסות קסטיליאניות ואיספניוליות.
במבוא מקיף דן המחבר על תולדות ומקור הרומנסה הספרדית בכלל ועל הרומנסירו היהודי-ספרדי בפרט, ומרחיב את הדיבור על כל הסוגים ולפי דעתו יש לחלק את אוצר הרומנסות של היהדות הספרדית. רומנסות עתיקות מורשת ספרד. אלה נשאו עמהם המגורשים בעזבם את חצי-האי. רומנסות כלליות שמועד חבורן אחרי הגרוש. רומנסות שנתחברו על ידי בני הפזורה הספרדית בצלמן ודמותן של הרומנסות הקסטיליאניות. עלילות מן התנ"ך ומן האגדה. רומנסות המתרמקות סביב עלילות מן התנ"ך והאגדה. הן נתחברו כנראה על ידי תלמידי חכמים ורועים רוחניים של העדות. חגים ומועדים שירי עם רבים בלדינו הושרו בימי חג ומועד אולם אלה לא היו רומנסות, לא מבחינת התוכן ולא מבחינת הצורה. בספר שלפנינו, יש חמש רומנסות להן קשר לחג הפסח. הן סובבות על משה רבנו ויציאת מצרים. שירים אלה לא הושרו בחג הפסח עצמו אלא בימים שקדמו לו, בעת הכנת צרכי החג. המחבר משאר שהרומנסות האלו נתחברו על ידי אנוסים שהיו נוהגים לשיר אותם לפני הפסח אך לא בחג עצמו, מפני פחד מרגלי האינקויזיציה שהיו יודעים את מועד החג. רומנסות קינות לתשעה באב. רומנסות אלו הן בעלות תוכן שונה ומוצאן מתקופות שונות, הצד השוה שבהן שהן עצובות ועל כן הושרו דוקא בימי בין המצרים המחבר מציין: "הראשונים לא נתנם לבם לשורר בימי המצרים שירי אהבה ואבירות, שירי שמחה ושעשועים, אך גם לא יכלו כנראה להעלות על הדעת שיהיה פרק זמן אפילו קצר. ללא שירת רומנסה, לכן יחדו לימים אלה את אותן הרומנסות העצובות". שירות חתן וכלה ושירי יולדת שירים אלה קשורים למנהגי החתונה והלידה בקרב העדות הספרדיות. הבנתם מצריכה ידיעת כל המנהגים האלה. הם מוסברים ומתוארים במבוא המחבר. שירי עליה וגאולה שירים המביאים תקות העם לראות בקרוב בגאולה ובנין המקדש. המחבר מתאר לנו בצבעים בהירים סצינות פרידה של העולים לארץ ישראל מהקהלות בהן נולדו וגדלו. יתכן ששירי העליה והגאולה הושרו במיוחד את עזבה שיירת עולים את מולדתה בדרכה לארץ.
אי-אפשר במסגרת מאמר בקורת לדון בפרוטרוט אפיל במעטות מבין הרומנסות הרבות המובאות בספר, על כן נסתפק בציון אחדות מהן. אחר ששמה "העיר מרסיליה" מספרת על "גברת גבירה יפה-פיה, עדויה ומסורקת" המנסה למשוך לב עלם העובר על יד חולנה. הוא משיב ריקם כל עגביה ושדולי, ונימוקו העיקרי שהוא שומר אמונים לאהובתו.
הנה כמה חרוזים מתאור האשה את חמדותיה בהן היא מנדה למשוך את העלם.
"עלה הנה, רועה חמד / תעלוס מחמודי / תאכלה, תשתה ותעש / מה שלבך יחפץ"
"לו שערותי ראית / זהובים, יפים כל כך / כאשר אותן אסרוקה / מנצנצת החמה"
"לו אצבעותי ראית / צבועות כל כך נחמד / בעברי את הרחוב ' נבטים כולם עלי".
רומנסה אחרת, לה ברצוננו לוודע את קוראינו מתארת את הדו-קרב בין דוד וגלית, הננו מביאים אותה בשלמותה.
הכרזה, הכריז המלך / הכרזה כה אמרה / "המכה את גלית נפש / אחלק הממלכה / לו, אתן חצי מלכות / גם בתי שלי יקח" / לפניו התיצב עלם / זה דוד שמו נקרא: / "הבה נשק לי, מלך / אנוכי נפשו אקח" / אך הנשק הוא ארוך / ודוד קצר קומה / אבנים הארץ מארץ / שם שלוש בתוך כליו / האחת, אמר, "אברהם" לשנית "יצחק" קרא / האחרת "א-ל שמים" אך בזאת אותו הרג*).
חבה וכסופים עמוקים לירושלים, למקדש ולמשיח חדורים "שירי העליה והגאולה".
הו ירושלים / קריה נכבדה / בכל העולם / ידועה לתהלה / נזכה ונראנה / קמה על תלה.
עת הבריות / חשבו אודותיה / הזניחו בתים / ארמונות וטובם / מעפעפיהם / תדד שנתם.
בשיר אחר "אֵם, עלות חפצתי", רואה המשורר בעיני רוחו את בנין בית המקדש.
את בית המקדש / מקימים בונים / אבני חן טובות / בו משובצים.
את בית המקדש / מדיחים נקי / שוטפים אותו / במי ורדים.
המשיח בו יבוא, כי הוא נשבע לגאול את העם, מדגיש שיר אחר.
בכתרו נשבע / לו דוד המלך / על סוסו לרכב / מסטמבול עד רומא.
הן נשבע דוד המלך / בתורת משה / להקים בית המקדש / בארץ ישראל.
"יש נימים בכנורו של ספרדי שאינם בפסנתרו של אשכנזי, ולהפך" כתב פעם זאב ז'בוטינסקי. ספרות הרומנסירו היא אחד הבטויים הנעלים של נפש היהודי הספרדי, של נפש גאה ויפה, צמאה לחיים ופתוחה לגאולה. סברת חציוניות ופנימיות גרמו לפני דור להחרבתם של החיים הרוחניים העצמאיים של העדות הספרדיות ועם חורבנן הרוחני נדמו גם צלילי הרומנסירו.
מי יתן וספרו של מ. אטיאש לא יהווה רק תוספת חשובה למחקר הרומנסירו, הצלתן משיני הזמן של רומנסות ושירי עם יהודים-ספרדים, אלא גם ירים תרומה להתעוררותם מחדש, והפעם בשפת העם האמיתית, של צליליו האצילים של כנור היהודי הספרדי.
מתוך "חרות" כ"ב טבת תשט"ז
*) קריאת שמות לאבנים שאסף דוד נזכרת באגדה )ראה ל. גינזברג, אגדות ישראל (באנגלית) כרך 4 עמ' 87 והמקורות שם).