קטנה ארץ בלגיה ולא רב מספר בני שני השבטים הולונים והפלמים היושבים בתוכה. עמה חרוץ ושקט, חובב ארצו ועל אף ,הצפיפות הגדולה לא עזבוה בניה ולא חיפשו להם מקומות מגורים חדשים. לעולם לא הלכה ,בגדולות, כל מגמתה לשמור על עצמאותה שלא בנקל השיגתה מלפני יותר ממאה שנה, אחרי מאות שנות שעבוד וניצול. היא הוציאה מקרבה גדולי מדע ואמנים ובדור הקודם נתנה לעולם את מוריס מטרילנק, מגדולי סופרי אירופה ומשורריה, שבשנת 1911 קיבל את
פרס נובל לספרות. על אף נטיותיו המיסטיות לא נבדל מהחברה ולא פרש מעולם המעשה, ובעת צר לעמו העמיד את עצמו בראש הלוחמים•למענו, בשנת 1914 כשגרמניה פרה אח נוטרלוטיה של ארצו והקימה בה משטר עריצות ופחד, לא נח ולא שקט, ביקר בבירות אירופה והרעיד לבבות בנאומיו הגדולים למען עמו המעונה. מכל ספר שכתב בימי המלחמה עולה קטרוגו הגדול כלפי העם שדרס את אחיו. אז כתב את מאמריו הנפלאים על הנופלים בחזית, למען עודד ונחם את משפחות השכולות.
'כשהמלחמה התקרבה לקיצה בחן מורס מטרילנק את דעותיו והשקפותיו, שהביען בשעת כעסו וצערו, כדי לקבוע ,מחדש את יחסו ויחס עמו כלפי הכובש הזר, המנוצח.
הוא כותב:
"מה עלינו לעשות עכשיו? העלינו לנטור איבה לנצח? הכבד במשאות הוא משא השנאה ולא נוכל לשאתו. — אבל
מאידך גיסא, אין ברצוננו להיות סכליה וקרבנותיה של אמונה עודת ואהבה… חיילינו יראו לנו הדרך. הם אינם שונאים
את האויב אבל הם מגלים את הצד האנושי שבו רק בהיותו בלתי מזוין.
יודעים הם מנסיונם המר, כי הוא איננו יכול להתגבר על היצר להרוס, להחריב ולרצות, כל זמן שהנשק לא הושמט מידו".
"האם הוא כזה מטבע בריתו או שה שהחיתוהו מנהיגיו. האם גררו המנהיגים את העם אחריהם או שהעם החלים את רצונו
ויצריו עליהם? האם יצרו המנהיגים את העם בצלמם ודמוחם הם, או יצר העם
את מנהיגיו לפי דמותו וצלמו. האם מקור הרע הוא למעלה או שרשו למטה במעמקי נפש העם. זוהי הבעיה וקשה לי למצוא
פתח למחילה ולשכחה. כי אם גם יוכיחו, שממשלתם העבירתם על דעתם והיא האשמה בכל — רק יראו לנו בזה, כי
עקרונות המוסר והצדק, התרבות וההגיונות אינם מושרשים בתוכם וכל רוח מצויהת תעקרם . וכל זמן שלא ישכנעוהו כי קולר הפשע, הרציחות והשחיטות תלוי בצוארי מנהיגיהם עליהם לשאת את כבד האחריות בעבור מעשיהם, ללא רחם. אינני יודע איך יוכלו להצטדק, כמו שאינני יודע מה תהיה הכרעת העתיד — שהוא יודע יותר ממני כדברי הפתגם הסלוי, "הבוקר חכם מן הערב, אבל עד אז יהיו חיילינו לנו לעינים, שהם מטיבים לדעת ממנו כמה להאמין".
את הדברים האלה כתב מורים מטרלינק בשנת 1917. ויהי ערב ויהי בוקר והלילה היה ליל חושך וצלמות. אדום מדם עמנו,מדם עם מטרלינק ויתר עמי אירופה, שהחיה המשתוללת רצחתם. כי שוב גילה העם הטבטוני את פרצופו האמיתי. הבוקר אור — אבל כנראה שהוא איננו חכם מהערב שקדם לו.
חרות ה ניסן תשי"ב
4.1.1952