סוף סוף יש לנו ממשלה. אחרי ארבעה חדשים כהונת ממשלה מפוטרת וחדשיים התרוצצות ומרוץ אחרי עגלת מפא"י קמה לנו ממשלת קואליציה של צבור הפועלים המאורגן, עם התורה המפוצל, בני ערב ונציג הדרוזים בקרבנו.
עשרות פעם נפגש מר בן-גוריון עם נציגי מפ"ם, יותר מעשרים פעמים עם הציונים הכלליים ולא באו לידי הסכם, רק פעם אחת נקראו מר פנקס והרב איצה מאיר לוין לראש הממשלה, ולמחרת השבת קמה ממשלה.
כי לכל מפלגה יש רעיונות ועקרונות שמהם לא תזוזנה אפילו כמלא נימה. אנשי מפ"ם הפסיקו משאם ומתנם עם מפא"י, אין להם אתה שפה משותפת, אין קשר וגשר ביניהם ובינה. הציונים הכלליים התעקשו, לכן נעל בן-גוריון את הדלת לפניהם, גם הפרוגרסיבים שתמיד הלכו בתלם מבלי לפצות פה, הפעם גם הם פרשו. רק המפלגות הדתיות אחת דתן לשתף פעולה עם מפא"י בכל התנאים ובכל המסיבות.
טרם התיבש צבע סיסמאות המזרחי "כלכלה ללא הפליה" מעל קירות הארץ והנה יושב לו ראשם בממשלה שכל תיקיה הכלכליים והמדיניים בידי מפא"י, כי כה אמר מר פנקס: "אי אפשר שהצבור הדתי לא ייוצג בממשלה".
הלא הן, המפלגות, הדתיות, היו בממשלה הקודמת והן מרדו בה ועזבוה, מה ראו להכנס אליה שנית עם אותם השותפים?
הגדל כחם, הכבד משקלם בינתיים? היה היתה חזית דתית מאוחדת, והיו לה שש עשרה ציר בכנסת, והיה היתה עליה שרוב רובה היתה דתית והיו סכויים שבבחירות תתרבינה קולותיה ואלו שמשו לחץ בכל משא ומתן, והם לא היו השותפים היחידים בממשלה, היה בלתי מפלגתי והיו הפרוגרסיבים, ובכל זאת לא יכלו להתגבר על מזימות מפא"י.
והיום כשהחזית מפולגת ומפוצלת, כחם בכנסת ירד והם השותפים היחידים בממשלה, היוכלו לשותף הגדול?
או אולי חזרו אנשי מפא"י בתשובה ושנו מעשיהם? התגוללותה מחדש של פרשת גיוס הבנות, לחץ להעביר את חוק שויון האשה ולהוציא מתחת בתי דין הרבניים את השפוט בעניני אישות, ג'למי והבאת בשר טרף לארץ, אלו הם מעשיהם הטובים של אנשי מפא"י מיום פרוק הממשלה עד הקמתה מחדש.
בשטחים המדיניים והכלכליים, בענין פיוס גרמניה, ותור על ירושלים ובכל יתר הענינים שנפש וכבוד העם תלויים בהם אין למפלגות הדתיות דעה משלהן, באלו מפא"י היא הפוסקת אחרונה והקובעת, רק בעניני חנוך לא רצו ללכת בתלם ועזבו הממשלה ומכיון שהובטח שלא תהיה כפיה נכנסו אליה שנית.
אבל מי יערוב לנו שתקויים ההבטחה? שאלו שכפו והפלו בחנוך מימי פרשת ילדי טהרן עד היום יעמדו בדבורם? מי יערוב לנו שבעוד חדשיים, שלשה לא יצטרך מר משה שפירא לקום בכנסת ולומר מה שאמר כבר פעם: "אתם כפיתם על יהודי תימן ועל יהודי טריפולי ועל יהודים דתיים אחרים הר כגיגית: אם תקבלו את תורת החינוך של ההסתדרות – מוטב, אם לאו, יהיה רע ומר!"
אולי יערוב לנו הרב כהנא תת שר לחינוך? הוא יפקח על החינוך הדתי. גם מלפניו היו מפקחים דתיים על בתי ספר ה"אגודה" וה"מזרחי". הוא יהיה המפקח על המפקחים, המשגיח על המשגיחים. לא פחות וגם לא יותר, אבל בעד התפשטותו של זרם העובדים, באמצעים כשרים וגם פסולים, גם הוא לא יעצור.
יודעות זאת המפלגות הדתיות, ומשרת הרב כהנא לא חשובה ביותר בעיניהן ורק משמשת כסות עינים לפני הבוחר הדתי שנתן בהן את אמונו. כי אילו פאג"י היו מתעקשים ולא היו נכנסים לממשלה היות ולא נתן להם שר, היו יתר המפלגות הדתיות נכנסות אליה גם מבלעדי שיהיה תת-שר דתי לחנוך. או אילו היה נאות להם מר בן-גוריון והיה מעניק להם שר בממשלה היו גם הם מותרים על התת-שרות בחנוך.
לא, אין ערבון, וההבטחות גם לא תקויימנה. בן-גוריון לא יותר על הכפיה בחינוך כמו שאיננו מותר על הפליה בכלכלה. הוא יתכנן את הנשמות כמו שהוא מתכנן את המשק – כי לשלטון מוחלט הוא שואף.
חשוב חשב ששלוש שנים הספיקו לבצר עמדתו ולפרוש מצודת מפלגתו על כל הארץ, לכן קרא את העם לבחירות כדי שתורכב ממשלה על טהרת מפלגתו. הוא לא קבל את הרוב הדרוש, עוד שנה, שניים, יצטרתך לחכות עד שתתחזק אימת שלטונו במעברות, בכפרי עבודה ובמחנות עולים ויכנסו עוד חמישים אלף ערבים לארץ ואז יקבל את הרוב ותקום ממשלה מפאי"ת-ערבית. ואז שר הדתות לא יהיה איש החזית הדתית כי אם נשהשיבי מנצרת והוא ידאג לבשרנו הכשר ולבתי כנסת בעיר ומושבה. ויהודי ברוקלין יקנו אגרות מלוה של ממשלת בן-גוריון ומוסטפה מעכו, ובבון ישבו דר. אי-כבוד ובדוי מן הנגב וישאו ויתנו עם נציג אדנאור על קבלת כופר נפש לששת מליוני קדושינו. וגם בפריס ישבו מר מה-יפית ומסתנן מאבו-גוש וידונו עם שכנינו על פצויים.
אבל עד אז צריך בן-גוריון שותפים צנועים ונאמנים שלא יפריעו לו בהגשמת תכניותיו. הוא לא מצא אותם בין יתר המפלגות לכן הקים והחיה את הגולם הזה, החזית הדתית, שכבר מזמן שבקה חיים לכל חי. הרבנים הראשיים לא הצליחו לאחד אותה, וזה מראה מה גדול כבודם בעיניהם של אלה, אבל הוא, בן-גוריון, הצליח. ביד נדיבה העניק להם משרות. ל"מזרחי" שאחוז וחצי קבלה בבחירות שר בממשלה, את הרב איצה מאיר השאיר על כנו וגם ריב אחים השקיט בהפועל המזרחי, גם לסיעת שפירא וגם לסיעת "למפנה" יהי שר. נדיב מאד היה ואת מבוקשתו הוא השיג: ידים ורגלים דוחפות את עגלת מפא"י השקועה בבוץ.
"אי אפשר שהצבור הדתי לא ייוצג בממשלה" אמר מר פינקס. נבין את עומק הדברים. בכל ארץ וארץ שומרים על זכויות המעוט בין אם הוא נמצא בין אוהדי הממשלה או בין מתנגדיה. מכבדים את דרישות הצבור הדתי גם אם הוא איננו מאורגן במפלגות – כי זה משמעותה של דמוקרטיה, לכבד זכויותיו של כל אזרח ואזרח. רק במדינתנו קיימת הסכנה שאם הצבור הדתי לא ישותף בממשלה אז תקופחנה זכויותיו, אז אפשר ואפשר שהוא יפוטם בבשר טרף וחינוך זר יכופה על בניו ובנותיו, כי אנו חיים בדמוקרטיה נוסח מפא"י שבה אין מתחשבים עם דעות המעוט ואין מכבדים את זכויות האופוזיציה שהיא מדרס לכף רגלה של המפלגה השלטת. אבל במקום להלחם במשטר הזה עד רדתו, רואה הצבור הדתי המאורגן חובה לעצמו לשתף פעולה אתו, לחזקו ולהחזיקו.
אם מקום בממשלה היתה כל מגמתו, תבושם לו ישיבתו בה ובכל המשרות שלקט מתחת שלחנה של מפא"י. היהדות הדתית אינה יכולה לשמוח בזה כי היא יודעת על חורבנה היא הוקמה הקואליציה הנוכחית.
עמדתי פעם בבית הנכאת היהודי בבודפשט והראו לי פרוכת לארון קודש שנעשתה מבדה של שמלה שמלכה מריה טרזה נדבה לקהילה עברית.
לא האמנתי למראה עיני. האפשר הדבר? שאבותינו שהיו קודשים וטהורים לקחו אותה שמלה, שבה אותה מלכה היתה מעגבת ועוקבת אחרי מאהביה, והפכוה לפרוכת ורקמו עליה בחוטי משי של זהב את כתר דוד ואת שם הד'.
לא, לא קרה כדבר הזה בישראל. בודאי גנזו אותה שמלה ומבד דומה נעשתה אותה פרוכת.
אבל היום אנו עדים שבמקום טלית כולה-תכלת לבן הורם דגל מפא"י האדום לנס המדינה ובאים הם, יהודי טלית ותפילין, ורוקמים עליו את כתר דוד ואת שם הד'.
להב
חשון תשי"ב