יתכן שבזמן הקרוב תועלה בבית המשפט צרפתי הנתקשות הרשל גרינשפן בפום ראט.
לפני שבועות אחדים קיבל העורך דין הפריסאי אזידור (ישעיה) פרנקל מכתב מבת-ים מאת זונדל גרינשפן, אביו של הרשל גרינשפן.
"מן העתונות נודע לי כי סולטיקוב הגיע לצרפת", כותב האב הזקן. "בתור מי שהיה עורך דינו של בני ז"ל הנני פונה אליך בבקשה לנקוט בצעדים משפטיים נגד סולטיקוב למען טהר של שמו של בני".
לפני כמה שנים כתב הסופר הגרמני הרוזן מיכאל סוליטיקוב באחד מפרסומיו כי התנקשותו של הרשל גרינשפן בארנסט פום ראט, פקיד השגרירות הגרמנית בפריס, לא היה רצח פוליטי אלא בוצע על רקע הומוסקסואלי. משפחת פון ראט תבעה את סולטיקוב לדין על הוצאת סיבה. בשלב יותר מאוחר הצטרפה משפחת גרינפשן לתביעה.
איזידור פרנקל היה בשעתו עורך דינו של הרשל גרינשפן. והוא נשאר עורך דין המשפחה. התביעה בגרמניה הוגשה על ידי עורך דין גרמני. העומד כעת בקשרים עם פרנקל. עכשיו נדרש פרנקל להגיש תביעה נגד סולטיקוב גם בצרפת.
"אם אמנם יתברר כי סולטיקוב הגיע לצרפת אפעל כפי הוראותיך". השיב פרנקל לאביו של הרשל גרינפן.
בשביעי לנובמבר 1938 הופיע צעיר יהודי על יד שער השגרירות הגרמנית בפריס. היה זה הרשל גרינשפן, בן השבע-עשרה, אשר ימים אחדים קודם לכן גורשו הוריו ובני משפחתו. אשר גרו בהנובר, בתוך אלפים יהודים פולנים תושבי גרמניה, על ידי השלטונות הגרמנים לגבול הפולני על ידי ז'בונשין. הצעיר ביקש להתקבל לשיחה אצל השגריר הגרמני. "יש לי למסור לו דברים שהם לטובת גרמניה", אמר. השוער לא נתן לו להיכנס. בעוד הוא טוען עם הצעיר, עבר דרך השער ארנסט פום ראט, פקיד השגרירות. בשמעו במה המדובר הזמין את הצעיר לחדרו.
"למה אתם רודפים את היהודים שלנו", אמר הרשל לפום ראט.
"יהודי מלוכלך אינני חייב לך תשובה. צא מכאן", ענה לו הלה.
הרשל הוציא אקדח וירה בפקיד, פום ראט מת כעבור זמן קצר מפצעיו.
לאחר מעצרו הכריז גרינשפן כי הוא ביצע את מעשהו כדי לעורר את דעת הקהל העולמית למצב היהודים בגרמניה.
הממשלה הגרמנית השתמשה בהתנקשות באמתלה לערוך פרעות ביהודי גרמניה. בתשיעי ובעשירי לנובמבר נשרפו בתי כנסת ושודד רכוש יהודי בכל רחבי גרמניה. היו עשרות הרוגים. אלפים יהודים נעצרו ונכלאו במחנות רכוז, קנס קולקטיבי בסך מיליארד רייכסמרק הוטל על יהדות גרמניה.
"דודו ודודתו של הרשל גרינשפן שהיו גרים בפריס, ואצלם התאכסן הצעיר במשך זמן מסויים, היו קלינטים שלי. לאחר שהרשל נעצר פנו אלי שאשמש סניגורו סיפר לנו עו"ד פרנקל כשביקרנו אצלו במשרדו ברי בובורג'.
"הבנתי מיד כי זה לא יהיה משפט פשוט. אלא יעמוד ברמכז התענינות העולם, ולכן פנימי לדה מורו-ג'פרי, אחד מעורכי-הדין הנודעים ביותר בצרפת ומי שהיה לשעבר 'חבר הממשלה הצרפתית, להשתתף עמי בהגנה".
בארצות שונות אורגנו ועדים להגנת גרינשפן, בראש הועד האמריקני עמדה העתונאית המפורסמת דורותי טומפסון. דה מורו ופרנקל התכוננו למשפט – אך זה לא התקיים.
"השלטונות הצרפתיים לא היו ממהרים לקבוע תאריך למשפט", המשיך פרנקל את ספורו. "דה מורו ואני התערבנו אצל שר-המשפטים. הוא אמר בנו שהזמן אינו מתארים לעריכת המשפט. פאריס יראה את תגובתו של המשוגע היטלר במקרה שחבר המושבעים ימצא את גרינשפן חף מפשע".
פרנקל ביקר תכופות אצל גרינשפן בבית הסוהר. הוא נהנה מיחס מיוחד. היו לו שני חדרים היה רשאי להחזיק אצלו רדיו.
"פעם הציע לו דה מורו לטעון שלא היה שפוי בדעתו. שעה שהתנקש בפום ראט. גרינשפן היה מרוגז, אם אתה מדבר כך, לא תוכל לשמש סניגור שלי'. אמר לעורך-דין הנודע. אני בצעתי את המעש כדי לעורר את דעת-הקהל העולמית על רדיפות היהודים בגרמניה. איה ערך יכול להיות למעש. אם הוא בוצע אטל ידי משוגע".
עם פרוץ המלחמה ביקש גרינשפן להתנדב לצבא הצרפתי, בקשתו לא נתקבלה, פרנקל ודה מורו התערבושוב אצל שר המשפטים ובקשו שחרורו של הצעיר. "לא נוכל לעשות זאת. יש לחשוש מפני התנקמות הגרמנים ביהודים שבידיהם". טען השר. אך הוא הבטיח לשחרר את גרינשפן במקרה שסכנת כיבוש תאיים על פריס.
הבטחה זאת קוימה, אם פלישת הגרמנים לצרפת שוחרר גרינשפן ממאסרו. עם זרם הפליטים בפני הצבא הגרמני המתקדם נע דרומה, הוא הגיע לטולוז – ושם הסגיר את עצמו למשטרה.
פרנקל הסביר לנו את הנסיגות. גרינשפן היה בודד. מיואש ובלי דידי בין המון הפליטים. סבור היה שהשלטונות הצרפתיים. אשר כעת הרגישו על גבם את המגף הגרמני, יגנו עליו מפני הגרמנים. הוא פנה למשטרה לתת לו מקלט ועזרה. ראש המשטרה של טולוז הכניס אותו לבית הסוהר. הוא רשם אותו בשם שונה, כדי שזהותו לא תתגלה.
בין הפליטים שהתקהלו באותו זמן בטולוז היה גם עורך דין פרנקל. שם הגיעתו שמועה כי גרינשפן נמצא בבית הסוהר המקומי. הוא מיהר למשטרה, "אין אצלנו איש בשם גרינשפן. אך יש צעיר שתאורך הולם אותו. שוב למחר, נאמר לו.
למחרת הודה ראש המשטרה כי גרינשפן נמצא אמנם ברשותו – ברם אין ביכולתו לעשות שום דבר בשבילו מבלי לשאול בדעתה של וישי. בינתיים הוחלף השלטון הצרפתי. בוישי ישבו משתפי פעולה עם הגרמנים. יתכן גם שגרמנים כבר הגיעו לשם. שלטונות וישי תבעו כי גרינשפן יועבר אליהם. לאחר מכן הסגירוהו לגרמנים.
הצעיר הוחזק במחנה-הרכוז סכסנהויזן ובבתי סוהר בברלין. הגרמנים התכוננו לערוך משפט ראוה נגדו בו רצו "להוכיח" כי ההתנקשות בפריס היה מעשה-קשר של יהדות העולם, לאחר מכן ויתרו על עריכת המשפט ורצחו את גרינשפן בלי משפט.
עורך דין פרנקל בילה את שנות המלחמה בארצות הברית. הוא יצא את צרפת באניה האחרונה שהפליגה מחופיה לאמריקה. לאחר שקיבל ויזה-כניסה תודות להתערבותה של דורותי סומפסון.
בשבתו בניו-יורק הגה פרנקל הרבה בגרינשפן. הוא פירסט באחד היומונים היהודים זכרונותיו של הצעיר. היו גם אחרים שבאותם הימים היתה דעתם נתונה על הרשל. בראשונה בני משפחתו – וחבר ההנהלה העולמית של ברית הצה"ר אברהמס:
באפריל 1942, כאשר הגיעו לעולם החפשי ידיעות על כוונת הגרמנים להעמיד את גרינשפן לדין. פירסם אברהמס בשבועון "גיויש סטנדרד". יבטאון הרביזיוניסטים בלונדון שהוא היה עורכו, מאמר ראשי בשם "עין תחת עין".
"הגיעה לכאן הידיעה כי הרשל גרינשפן עדיין בארץ החיים", כתב אברהמס "אם הדבר אמת ולא רק תחבולת-תעלומה של הנאצים, אז אסור ליהודים להתייחס בקלות-ראש כלפי המשפט שרוצים לערוך בברלין".
"ייעשו כל המאמצים להשיג הצהרה מבנות הברית כי לא יעברו בשתיקה על הענויים הסדיסטיים של בן תערובה יהודי ושהאחראים לדבר יצטרכו לתת את הדין".
"כשיש לנו עסק עם האויב מברלין, אל לנו להרתע מכל אמצעי שהוא". סיים אברהמס את מאמרו. "עין תחת עין הוא לא להחליף את הס ברינשפן?"
ודאי ידע אברהמס כי הצעתו להחליף את רודולף הס, סגנו של "הפירר", השבוי החשוב ביותר שהיה בידי בנות הברית, בגרינשפן, לא תתקבל. אך הוא רצה בהצעתו להזכיר לעולם כמה יקרה לעם ישראל כל נפש מבניו – ולא עוד, שלא חסרים לנו גם גרי נשפנים, נוקמי דם.
ממחקריו של החוקר הגרמני הלמוט הייבר ושל לוסיין שטיינברג על פרשת גרינשפן הננו יודעים פרטים על מהלך החקירה שנ חקר הרשל בברלין ועל ההכנות למשפט הראוה. לוסיין שטיינברג, עובד מחקר של המרכז לתעוד יהודי לזמננו בפריס, גילה לפני שנה במזרח-ברלין תיק רשמי של הממשלה הגרמנית על ענין גרינשפן.
גרינשפן ניסה להשתמט בפני חוקריו הגרמנים ולהקטין מעשהו כפי האפשר.
בראשונה טען כי לא רצה להרוג את פום ראט, אלא היה בדעתו להתאבד בשגרירות כאות מחאה על סבל משפחתו. אך לאחר שפום ראט העליב אותו כיוון בלי מתכוון את האקדח נגדו.
בחקירות הבאות שינה גרינשפן את טעמו. הוא ניסה לערטל את מעשהו מכל משמעות פוליטית כללית. הוא טען כי קיים יחסים בלתי טבעיים עם פום ראט ועל רקע אלה בוצעה ההתנקשות.
הגרמנים, כמובן, הבחינו מיד בשקר שבטענה זו. אך היא גרמה להם צרות לא-מעטות. כי מה יקרה אם גרינשפןו יחזור על דבירו בבית המשפט – הלא יתמוטט כל משפט הראוה שכל כך עמלו עליו? אליו התכוננו להזמין "חברים" רמי מעלה! ידוע כי גבלס התרגז ביותר כשנודעה לו טענתו של גרינשפן.
מפני מה לא נערך המשפט? הלמוט הייבר, שדן בענין עוד בשנת 1958, מחזיק בדעה כי שיקולים פוליטיים גרמו לבטול המשפט ולטענה של גרינשפן לא היתה שום השפעה עליו. כי בודאי לא היו חסרים לגרמנים אמצעים לאלף את גרינשפן להגיד במשפט מה שהיו רוצים שהוא יגיד. לעומת הייבר, סבור שטיינברג, במחקר שפירסם כעת והמבוסס על התעודותש גילה במזרח-ברלין, כי הפחד שגרינשפן יחזור בבית המשפט על הדברים שאמר לחוקריו היתה בודאי אחת הסיבות שמנעו את הגרמנים מלבצע תכניתם לערוך את המשפט.
כשביקרנו אצל שטיינברג במרכז לתעוד יהודי מסר לנו שלפי תעודות בתיק שגילה היה גרינשפן עוד בחיים בשנת 1944 – וכנראה שבאותה השנה נרצח על ידי הגרמנים.
אף על פי שברור כי טענתו של גרינשפן שהוא קיים יחסים בלתי-טבעיים עם פום ראט היתה רק השתמטות מפני החוקרים הגרמנים ודבר זה מדגישים ביתר שאת הן הייבר והן שטיינברג. נפל עלילה הסופר הגרמני סולטיקוב והוא הציג את ההתנקשות כרצח על רקע הומוסקסואלי.
כאמור למעלה, נתבע סולטיקוב לדין על ידי משפחת פון ראט על הוצאת דיבה. בית המשפט הגרמני מצא את סולטיקוב אשם, אך הסופר עירער על פסק הדין, במשפט השני, שטרם התקיים, משתתפת משפחת גרינשפן בצד התביעה.
"מענין כי שני צדדים עוינים מגישים תביעה משותפת נגד אדם שלישי" – העיר פרנקל.
פרנקל – דרך אגב שהוא רביזיוניסט ותיק ויושב ראש של הועד המרכזי של הצה"ר בצרפת – מכיר את סולטיקוב.
"סולטיקוב ביקר במשרדי לפני כמה שנים וביקש ממני שאאשר לו כי הרצח בוצע על רגע הומוסקסואלי". סיפר לונ פרנקל. אמרתי לו שהדברים לא רק שאינם אמת, אלא גם חסרי-הגיון".
פרנקל הסביר אז לסולטיקוב: "הרי עובדה כי גרינשפן פגש בפום ראט רק במקרה. הוא רצה להתקבל אצל השגריר, אך הדבר לא ניתן לו. במקרה עבר אז פון ראט את שער השגרירות וכך נתקל בו גרינשפן. ובכל כיצד יכולים אפילו להעלות על הדעת סברתך, ומכל שכן להאמין בה".
בזמן האחרון פורסמו אמנם ידיעות כי סולטיקוב עומד לצאת או יצא כבר ממינכן לצרפת מפני רדיפות שהוא סובל מנאצים בגרמניה, אם נכון הדבר, יתכן שהוא יפגש שוב עם פרנקל – והפעם בבית משפט צרפתי.
טוביה פרשל מתוך "חירות" 06 ספטמבר 1964