פרשת בשלח
ויאמר משה אל העם אל תיראו (שמות י"ד, י"ג). – יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם. ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? והתשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו? והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה, כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפילת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות ולו נתכנו עלילות סבב, שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין כוח בהם להילחם בכנענים עד שקם דור אחר, דור-המדבר שלא ראו גלות, והיתה להם נפש גבוהה (ר' אברהם אבן עזרא).
אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שם שם). – משל למה הדבר דומה? לעשיר גדול ומיוחס, שלקח לבתו בחור מופלג ומולל, אך בן עניים. ביום החתונה הציג העשיר בביתו כל כלי הכסף והזהב אשר לו, קרא למשתה את גדולי משפחתו וערך את השולחן בכל מיני מגדנים ומטעמים – וכל זה, כדי שיראה חתנו את כבוד עושרו ותפארתו, ויידע מי ומה הוא חותנו. אך החתן אשר הרעב היה בן לווייתו כל ימיו, לא שת לבו לכל אלה, ורק למאכלים הערכים היו עיניו ונפשו נתונות. אמנם כעבור זמן החל לחקור אחר מעמד חותנו, והתקצף הלה עליו ואמר: למה לא התבוננת אז, עת הראיתי לך את אשר לא ראו עיניך ועיני אבות אבותיך? והנמשל: משה הזהיר את העם בשעה שהתקרבו אל הים: אל תיראו. ידוע כי היראה והפחד מפריעים את האדם מהתבוננות ושום-שכל, כדרך שהבורח מפחד ומרעדה נמנע ממנו למצוא מציאה, הואיל ובחפזו לא ישגיח גם על העומד נגד עיניו. לכן אמר משה אל העם: אל תיראו, אבל התייצבו בלב נכון ובטוח ובאין מורך, "וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום" – והטעם "כי אשר ראיתם את מצרים היום", פירוש: הנסים והגבורות אשר אתם רואים היום שהם נעשים עם המצרים, "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם", כלומר, לאחר זמן תבקשו עניינים נוראים כאלה ולא תמצאו (המגיד מדובנא).
ה' ילחם לכם ואתם תחרישון (שם שם, י"ד). – ר' מאיר מפרמישלן היה מבאר: ה' ילחם לכם – ה' יתן לכם לחם, ואתם תחרישון, אבל אתם צריכים לחרוש את אדמותיכם.
זה קלי ואנוהו (שם ט"ו, ב'). – ואנווהו, מלשון נווה. הכתוב אומר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם כ"ה, ח'), לא נאמר "ושכנתי בתוכו", כי אם בתוכם, לומר שהם עצמם יהיו משכן ומדור לשכינה, כי היכל ה' הם. וזה גם שאמרו כאן: אנווהו, אהיה לו להקב"ה נווה שידור בי, כי מיום שברא העולם נתאווה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים, באדם ממש ("תורת משה" לר' משה אלשיך).
ןלא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם(שם ט"ו, כ"ג). – ר' מנחם מנדל מקוצק היה מפרש: כי מרים הם – הם, בני ישראל עצמם היו מרים, ועל כן הרגישו טעם מרירות במים ("אמת מקאצק תצמח").
איש לאשר באהלו תקחו (שם ט"ז, ט"ז). – לאשר באהלו. רמז לאשתו, שמפני צניעותה תהיה באוהל, ולא תצא חוצה ללקוט (דון יצחק אברבנאל).
וימוד בעומר ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר, איש לפי אכלו ליקטו (שם שם, י"ח). – היה זה נס גדול. ובא להורות להם, שאף-על-פי שבני-אדם כולם רצים לבקש אוכל לנפשם, ויש המרבים בנכסים ויש החסרים, הנה בצאתם מזה העולם נמצא, שהממעיט לא חסר דבר כי כבר החיה את נפשו עד עת קיצו, והמרבה לא העדיף, כי גם אם יעשיר וירבה כבוד ביתו לא ישאר בידו מאומה מכל עמלו ולא ירד אחריו כבודו – וזה מוסר גדול שיסתפק האדם בכדי סיפוקו ("עקדת יצחק" לר' יצחק עראמה, שער מ"א, ועיין גם באברבנאל).
פרשת יתרו
ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע (שמות י"ח, כ"א). – ואילו חכמים לא נאמר, אם כי בוודאי גם כאלה היו צריכים להיות – ללמדך שגדולה מעלת המידות ממעלת החכמה. וכן גדולי עולם לא נשתבחו בחכמתם אלא במידותיהם. בנח נאמר: "איש צדיק תמים היה בדורותיו" (בראשית ו', ט'): ועל אברהם כתוב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (שם י"ח, י"ט): וכן אצל משה (במדבר י"ב, ג') "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" ("תולדות יצחק" לר' יצחק קארו).
יראי אלוקים אנשי אמת (שם, שם). – פירושו: יראי אלוקים באמת ולא צבועים מראים עצמם כיראי אלוקים ("מלאכת מחשבת" לרבי משה חפץ).
וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום (שם י"ח, כ"ג). – לא כתוב כאן "איש על מקומו יבוא", כי המדובר במקום כללי המיוחד לכל העם כאחד, ואין זה כי אם ארץ-ישראל. את הפסוק "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ" (דברים ט"ז, כ'). מפרש רש"י על פי חז"ל: כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן. וכן הוא כאן: בזכות מינויים של דיינים כשרים יבוא – כי טרם באו – כל העם הזה בשלום אל מקומו, אל ארץ-ישראל. והורה בכך, שהחמס מקלקל את הארץ – ודור המבול יוכיח. והם אמנם גלו מן הארץ מפני העדר המשפט, כמו שכתוב "יתום לא ישפוטו וגו' " (ישעיה א', כ"ג), ולעתיד: "ציון במשפט תפדה" (שם שם, כ"ז) ("כלי יקר" לר' שלמה אפרים איש לונטשיץ).
לא תעשה לך פסל (שם כ', ד'). – שאלו את ר' ישראל מרוז'ין: כתוב אחד אומר: "לא תעשה לך פסל", וכתוב אחד אומר: "פסל לך" (דברים י', א'). והשיב: הכל תלוי ב"לך". אם ה"לך" קודם, פסול הדבר: "לא תעשה לך פסל". אם ה"לך" בא בסוף – כשר הדבר: "פסל לך".
לא תענה ברעך עד שקר (שם שם, י"ג). – הכתוב לא אמר באחיך כמנהגו, להורות שגם נגד נכרי אסור להעיד שקר, שכן מצינו שגם בן אומות העולם נקרא ריע, דכתיב במצרים (שם י"א, ב') "וישאלו איש מעם רעהו" ("מנחה בלולה" לר' אברהם מנחם רפא מפורט).
הדואר ט' שבט תשכ"ז