ד"ר סלמן א. וקסמן, מגלה הסטרפטומיצין, הוא מעריץ של ולדמר חווקין. מעניין כמה קוראים יודעים מי היה חווקין? אני בטוח שרבים יודעים שהוא היה מדען מצטיין ויהודי גדול. כביולוג גדול, הוא בילה שנים רבות בהודו בלחימה תחילה, בכולרה ואחריה, בהתפרצויות המגיפה. מאוחר בחייו הפך ליהודי אורתודוקסי.
ב-1916 פרסם מאמר ארוך הדוגל ביהדות האורתודוקסית. כאשר נפטר בשנת 1930 הוריש את כל הונו לטובת תמיכת תלמוד תורה וישיבות במזרח אירופה. במהלך חייו העריצו אותו תושבי הודו להם עזר כל כך. לאחר מותו היה נערץ בכל העולם התורני ההרוס כיום של יהדות מזרח אירופה.
ב-1931 התקיימה בוילנה ועידה של רבני פולין וליטא. בפתיחתו נקרא "קדיש" לחווקין. לפני זמן מה שמענו שפרופסור סלמן וקסמן כותב ספר על חווקין. החדשות ריגשו אותנו. המגלה המפורסם של הסטרפטומיצין כותב על החווקין "שלנו"! וקסמן הוא לא רק מדען בעל שם, אלא גם סופר גדול. האוטוביוגרפיה שלו "חיי עם מיקרובס" הפכה לרב מכר. בער לנו לדעת יותר על ספרו על חווקין.
ביקרנו את המדען במשרדיו במכון למיקרוביולוגיה, אוניברסיטת רוטגרס. זה היה יום קר. כשהגענו לניו ברונסוויק, היינו קפואים עד העצם, אבל קבלת הפנים הלבבית ולחיצת היד החמה של ד"ר וקסמן גרמו לנו להרגיש טוב יותר.
"חווקין" אמר הפרופסור בן השבעים ושש. כשהוא ביטא את שמו, אורו עיניו וקולו נראה צעיר יותר. "ספר על חווקין, המתאר את אישיותו והישגיו כבר מזמן", המשיך הפרופסור. "כיון שלא בא, ישבתי לכתוב אחד. האם לא אמרו חכמינו: במקום שאין אנשים תשתדל להיות איש."
וקסמן נמשך לאישיותו של חווקין בגלל קווי דמיון רבים בחייהם. חווקין היה יהודי ובקטריולוג. כך גם וקסמן. מגלה החיסונים נגד הכולרה והמגפה נחקר באודסה. כך גם מגלה הסטרפטומיצין והניאומיצין. חווקין עזב את רוסיה כי הבין שכיהודי הוא לעולם לא יתמנה לפרופסורה. למעשה הוצע לו משרה באוניברסיטה בתנאי שישנה את דתו, אך הוא סירב לעשות זאת. וקסמן עזב את רוסיה כי כיהודי סיכוייו להתקבל כסטודנט לאוניברסיטה היו קטנים מאוד.
וקסמן חיפש חומר על חווקין בחלקים רבים של העולם. במהלך ביקוריו בהודו הוא שוחח עם הגנרל סוקי, שבמשך שנים רבות שימש מנהל מכון חווקיין בבומביי ומכיר היטב את חוופקין. הוא קיבל חומר ממכון פסטר בפריז, שם עבד חווקין. הוא גם קיבל מסמכים מ- U.S.S.R. באמצעות התערבות אדיבה של ראש המכון המיקרוביולוגי של האקדמיה הרוסית למדעים. בעוד וקסמן היה בעיצומה של כתיבת ספרו, הופיע ברוסיה כרך על חווקין. מיותר לציין שהסובייטים טענו כי חווקין היה אחד משלהם, והדחיקו את העובדה שהבקטריולוג הגדול הפך ליהודי אורתודוקסי ולציוני נלהב.
וקסמן שם כעת את הגימור finishing touches ב"חייו המבריקים והטראגיים של החיידק בקטריולוג ולדמר חווקין". חייו של חווקין היו מבריקים בגלל ההישג הגדול שלו. זה היה טרגי בגלל המאבק המתסכל שלו עם פקידים ביורוקרטיים בהודו שפגעו בעבודתו. לאחר השלמת ספרו על חווקין, יתחיל וקסמן לכתוב את סיפור חייו של מדען מפורסם אחר: יעקב ג'י ליפמן, כימאי קרקע ובקטריולוג בולט, שהיה המורה של וקסמן.
גם ליפמן היה עולה מרוסית. בביוגרפיה שלו יקדיש וקסמן פרק גדול לתיאור חיי המהגרים היהודים הרוסים בארה"ב בעשורים האחרונים של המאה התשע-עשרה.
וקסמן נולד בפרילוקה ליד קייב. הוא קיבל חינוך יהודי רחב ואינטנסיבי. כשהתבגר, אמו העסיקה מורים פרטיים שילמדו אותו מקצועות כלליים. מאוחר יותר סיים את לימודיו באודסה. ב-1910, זמן קצר לאחר שהשיג את תעודת הבגרות שלו, הוא יצא לארה"ב. במשך זמן מה הוא נשאר עם יחסים, והרוויח את השפה והמנהגים של המדינה הזו. בסתיו 1911 הוא נכנס לראטגרס. הוא היה אמור להישאר שם מאז, למעט שנתיים ללימוד ולמחקר באוניברסיטת קליפורניה, שהעניקה לו תואר דוקטור. בביוכימיה ב-1918.
הצטרף לפקולטה של רוטגרס לאחר שובו מקליפורניה, וקסמן שימש כמרצה למיקרוביולוגיה של קרקע עד 1925, אז מונה לפרופסור חבר.associate professor ב-1930 הוא מונה לפרופסור מן המניין full professor
ועשר שנים מאוחר יותר לראש המחלקה למיקרוביולוגיה שזה עתה הוקמה. בסתיו 1914, בהיותו בכיר בראטגרס, בחר וקסמן כפרויקט מחקר לעבודת הגמר שלו, את חקר התפוצה של קבוצות שונות של חיידקים, פטריות ופרוטוזואה בקרקעות שונות, בעומקים שונים ובעונות שונות של השָׁנָה.
מהלך מחקריו נמשכה תשומת הלב שלו לאקטינומיציטים המהווים חלק גדול מהחיידקים המאכלסים את הקרקע. מכאן ואילך האקטינומיציטים היו אמורים להעסיק את העניין העיקרי שלו לאורך השנים. מתרבויות של כמה מהאורגניזמים הללו הצליחו וקסמן ועוזריו בשנות ה-40 לבודד סדרה של אנטיביוטיקה, כולל סטרפטומיצין ונאומיצין.
גילוי האנטיביוטיקה הללו הביא לוקסמן אינספור כיבודים ופרסים, כולל פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1952. בשנת 1949 הקים רוטגרס עם הכספים שנגזרו מהתמלוגים של סטרפטומיצין וניומיצין מכון למיקרוביולוגיה. וקסמן מונה למנהל שלה. הוא כיהן בתפקיד זה עד לפרישתו בשנת 1958. מאז חילק את זמנו בין כתיבה להרצאות במדינות רבות.
וקסמן סיפר לנו על סיור ההרצאות האחרון שלו. בסתיו האחרון הוא הוזמן להעביר סדרת הרצאות בדרום אמריקה. הוא הרצה באוניברסיטאות ריו דה ז'נרו, סאו פאולו ומונטווידאו. בכל מקום הוא התקבל בהתלהבות והתקבל על ידי הקהילות היהודיות. יש אנטישמיות רבה באמריקה הלטינית והאוכלוסייה היהודית מנצלת את הגעתם של מדענים יהודים מצטיינים כדי לחזק את יוקרתם ולהצביע על הישגים יהודיים.
הקהילות היהודיות המקומיות, "הפיקו את המירב" מנוכחותו של פרופסור וקסמן ביניהן. וקסמן היה אמור לנאום גם באוניברסיטה ובאגודות רפואיות בבואנוס איירס ובמקומות אחרים בארגנטינה. בזמן שהמתין בשדה התעופה של מונטווידאו, הוא לפתע חלה בדלקת צפק כללית בעקבות התקף של קרע בתוספתן. הוא ניצל על ידי אנטיביוטיקה.
"קיבלתי את הטיפול המצוין ביותר בבית החולים", הדגיש וקסמן בעודו מספר על חוויותיו שם. בדרכו חזרה לניו יורק עצר המטוס בבואנוס איירס. אישים ארגנטינאים רבים, כולל מנהיגי הקהילה היהודית, הגיעו לראות את פרופ' וגברת וקסמן בשדה התעופה. "למרות שלא הצלחת להרצות בארץ טיולים, עצם העובדה שהתכוונת לבוא, הייתה כבוד גדול עבורנו", הם אמרו לוקסמן.
המיקרוביולוג חזר לארה"ב כבר כמה חודשים. עם זאת, הוא לא יהיה נייח לאורך זמן. במרץ הוא נוסע לישראל. הוא אוהב את ישראל וביקר בארץ כמה פעמים. בשנת 1952 נסע לשם לבקשת ממשלת ישראל לייעץ להם בבניית מרכז אנטיביוטי. הפעם הוא יהיה אורח מכובד בטקסי פורצי הדרך לבניית מכון מיקרוביולוגי בחיפה, פרויקט שהוא מזוהה באופן בולט.
