חפגשנו אותו כאשר יצאנו מתחנת הרכבת בעיר וורמס.
"היי, זה כמה שנים שלא ראיתי ירמולקס ברחוב", – פנה כושי צעיר ויפה תואר לרעיתי וילדי. "מה שמח אני לפגוש אתכם".
אני הייתי כבר רחוק קצת מן התחנה ושאלתי עוברים ושבים לדבר, כאשר רעייתי קראה לי בקול נרגש לשוב.
מכרנו החדש הציג עצמו. שמו הוא רונלד טיילור. הוא חבר העדה החבשית (הכושית) בניו-יורק. הוא משרת בצבא האמריקני וחונה בוורמס.
"ודאי באתם לכאן לבקר בבית-העלמין היהודי העתיק ולראות את בית הכנסת הישן. אני עמדתי לצאת את העיר, עתה אשנה את תכניתי. אשמח להראות לכם את האתרים היהודיים". שמחנו לקבל הצעתו האדיבה.
הלכנו בראשונה אל בית העלמין. הוא אחד האתרים ההיסטוריים החשובים ביותר של יהדות אירופה. כאן ישנים את שנתם גדולי האומה: "המהרי"ל, רבי מאיר מרוטנברג, ר' יאיר חיים בכרך, בעל "חוות יאיר", וגדולים אחרים.
בדרך סיפר לנו רונלד קצת מחייו. שמו היהודי הוא יוסף בן ברוך. הוא נולד וגדל בניו-יורק. הוא התגייס לצבא לפני ארבע שנים. לאחר אימונים של ארבעה חדשים הועבר לגרמניה. זה יותר משלוש שנים שהוא נמצא בוורמס.
הוא מכיר היטב את העתיקות היהודיות אשר בעיר ואת היהודים המעטים המתגוררים בה. אין מנין בוורמס, אך יש קהילה קטנה בעיר מאינץ הסמוכה. בבית הכנסת של מאינץ פגש בראשונה את רעיתו, בתו של יהודי פולני. הוא מתעתד להשתקע בוורמס כאשר ישתחרר בקרוב מן הצבא. לרעיתו חנות של ספרים והוא רוצה לפתוח עסק נוסף.
הגענו לגינה אשר לפני בית העלמין. רונלד התיישב על ספסל ואמר לנו להמשיך בדרכנו אל הקברים. לא ייחסתי שום משמעות מיוחדת להישארותו של רונלד בחוץ. חשבתי בלבי, ודאי ביקר כבר הרבה פעמים בבית העלמין ואין ברצונו לדרוך שוב בין הקברים. אך רעייתי הרגישה כי יש דברים בגו. היא לא רצתה לפרש את הדברים, אלא ביקשה לשמוע אותם מפיו.
"אמור לנו, למה אינך רוצה להיכנס עצמו אל בית העלמין", אמרה אל רונלד.
"אינני רשאי, אני כהן", השיב, וחיוך האיר את פניו האינטליגנטיים.
[מאמר מוסגר: חברי העדה היהודית-החבשית בניו-יורק אינם רואים עצמם ככושים-גרים אלא כיהודים יוצאי מרכז-אפריקה].
אשה נוצריה, המשגיחה על בית העלמין מטעם העיריה, הדריכה אותנו והראתה לנו את הקברים הנודעים ביותר.
רבים מן הרבנים קבורים בחלקה מיוחדת הנקראת "עמק הרבנים". רבי מאיר מרוטנברג לא נקבר שם – קברו נמצא סמוך לכניסה של בית העלמין. על ידו קבור ר' אלכסנדר ב"ר שלמה וימפן מפרנקפורט. הקיסר רודולף אסר את רבי מאיר מרוטנבורג. שבע שנים נתענה הרב בכלא עד יום מותו, בי"ט אייר של שנת ה'נ"ג. המוות לא שחרר את הרב מן המאסר. הקיסר סרב למסור את גופתו לקבורה, ורק כעבור ארבע-עשרה שנה עלה בידי ר' אלכסנדר לפדות אותה בהון רב. השכר היחיד שביקש בעד מעשהו, היה הזכות להקבר ליד הרב, בבוא יומו. ר' אלכסנדר נפטר כעבור חצי שנה. וכך הם שוכבים זה כצד זה, הרב הגדול, רבן של כל בני אשכנז, והאיש שפדה אותו. מצבותיהם שוות בקומה ובמראה.
רונלד חיכה שעה ארוכה עד שיצאנו מבית העלמין. המשכנו דרכנו לבית הכנסת הישן. אחרי מהלך של רבע שעה הגענו ל"יודנגאסה".
מאות בשנים ישבו יהודי העיר בסביבה זו. כאן עמד בית הכנסת העתיק, שראשיתו כמאה הי"א. מסונפים היו לו בית כנסת לנשים, שנבנה במאה הי"ג, וישיבת רש"י, כת המאה הי"ז, הנקראת על שם המורה הגדול שלמד בעיר זו. סמוך להם נמצא מקווה מן המאה הי"ב. במשך מאות שנות קיומם סבלו בתים אלה רבות ממעשי אלימות ומשריפות. בני הקהילה חזרו ותיקנו אותם, חזרו ובנו אותם. בפעם האחרונה נחרבו על ידי הנאצים. לפני כעשר שנים בנו אותם השלטונות הגרמנים מחדש.
"התאהבתי ברחוב זה", אמר לנו רונלד כשנכנסנו ליודנגאסה. הוא הצביע בידו על בית גבוה. "בית זה אמרתי לקנות. רציתי לשפץ אותו במו ידי. אך שלטונות העיר שמו מכשולים רבים בדרכי".
הוא לקח את המפתחות מאחד השכנים ופתח לפנינו את בית הכנסת, ישיבת רש"י והמקווה. הוא הכיר יפה את המקום, כל פינה וזוית שבו.
וורמס – אחת הקהילות המפוארות והמהוללות ביותר בישראל היתה. כתר התורה עטר אותה! מעטה של אגדות אסף אותה! בתים אלה – מה עמוסים זכרונות הם!
פנינו לצאת את הרחוב. "במוזיאון העירוני מוצגים חפצים יהודיים. הם היו שמורים בבית-הכנסת לפני שהחריבוהו הנאצים", העיר לנו רונלד.
טיילנו בחוצות העיר. רונלד הראה לנו את בתי עסקיהם של היהודים המעטים הגרים היום בוורמס.
"מעטים היהודים בעיר ואין לנו מניין", אמר לנו רונלד. "אך מקווים אנו, שבקרוב נוכל לקיים מניין בצירוף אנשי הצבא היהודיים החונים כאן".
"יש מספר יהודים בצבא האמריקאי כאן – אך כמה מהם אינם רוצים לגלות את זהותם היהודית", הוסיף.
"בקרוב יהיה לנו כאן יהודי נוסף", המשיך. "עומד אני להכניס את בני בבריתו של אברהם אבינו, עשיתי כבר את כל הסידורים להביא לכאן מוהל ממרחקים".
"מה, זה עתה נולד לך בן", שאלנו אותו בתמהון.
"לא. עדיין לא. בקרוב תלד אשתי את בננו", השיב.
"מנין אתה יודע שהילד יהיה בן"? –
"יש לי הרגשה כזו. הרגשתי אף פעם לא הוליכתני שולל", אמר בחיוך.
רונלד נתן לילדי למזכרת סידור של צבא ארצות הברית. נפרדנו ממנו במקום שפגשנו אותו – על יד תחנת הרכבת.
כשבוע לפני ראש-השנה קיבלתי מכתב מרונלד טיילור. מזל טוב! הבן הגיע. במכתבו הוא גם מודיעני, כי יש סיכויים טובים שלימים הנוראים יהיה להם מניין בוורמס. הוא מוסיף, כי היה רוצה לקבל מכתבים מיהודים בארצות הברית ולשמוע מאנשים המתכוננים לבקר בוורמס. והנה כתובתו:
Ronald K. Taylor. Sandweg 2
Worms/Rh. Federal Republic of Germany
נ.ב. אחרי כתבי הרשימה הזאת הגיע לידי גליון "ג'ואיש כרוניקל" מן ה-1 לאוקטובר ובו ידיעה מגרמניה כי השנה התקיימו בוורמס, זו הפעם הראשונה מזמן מלחמת העולם השניה, תפילות לימים הנוראים. התפילות נערכו בבית הכנסת ההיסטורי.
הדואר