מר ח. לשץ תמה במאמרו "החיים והמות ביד הלשון" על מהברי המלונים שלא עמדו על הדבר כי המלה "פטור" באה לפעמים גם בהוראה של חיוב. נדמה שיש לתמוה על בעל המאמר ותמיהתו.
יתכן ומר לשץ קרא את מאמרו של דר. ה. ארנטרוי ביאהרבך דער. איזראליט געזעלשאפט. אך נראה, כי לא כן הוא, המחבר רק מוכיח כי בפי כמה ראשונים היתה משמעות מלת פוטרין – "אבפערטיגען" – זאת אומרת מפטרים אותו מן הבית דין ומסיימים את הדיון. לפי זה ייצא בשני המקרים – בגמרא של שבועות וסנהדרין – כי האיש שאין נותנים לו להשבע צריך לשלם וזה שלא המשיכו את הדיון בענינו, מוציאים אותו להורג כי אין תועלת בהלנת הדין. גם פה מלת פוטרין איננה מאבדת את משמעותה שבכל מקום פטור – מסלקים ממנו החיוב, רק פה מסלקים את הדיון או את הבעל דין מן הדיון. החיוב שיוצא בשני המקרים האלה היא תוצאה של סלוק הדין אבל אין במשמעות המלה פוטרין – מחייבין. וככה מתפרשים גם דברי רש"י בשבועות שכותב: פוטרין אותו "ואין משחין אותו כאן שלא יחזור בו ע"כ ישלם מיד שקבל עליו בבית דין" – הוא צריך לשלם מפני שאין משהין אותו בבית דין כדי שלא יחזור מדבריו.
עוד שתי הערות.
כותב מר לשץ: "אחד מגדולי הראשונים ר' מאיר הלוי (אפשטיין, תורה תמימה) מפרש את הבטוי "פוטרין אותו" שהורגים אותו מיד. לפי אהרנטרוי במאמרו מיוחס פרוש זה למאירי."
"התורה תמימה" שאב את דבריו מן הספר "קהלת יעקב" של הר"י אלגזי כפי שהיא מעיר בעצמו.
נצטט קטע מתוך אותו ספר: "כתב המאירי ז"ל בשיטתו לסנהדרין על מה שכתוב: סנהדרין שפתחו כולן לחובה פוטרין אותו, כתב רבינו מאיר ז"ל ממהרים להורגו מיד…"
א) רבינו מאיר הלוי בן דורו של הרמב"ם חבר פרוש על מסכתות אחדות בשם "יד רמ"ה" – בפרושו לסנהדרין הוא מפרש את דברי רב כהנא כיתר המפרשים פוטרין – מזכין. ע"כ אין רבינו מאיר המוזכר בדברי המאירי רבינו מאיר הלוי. דר. אהרנטרו כבר עמד על טעותו של ה"תורה תמימה" אבל כנראה שגם לא מנע מלהביא את טעותו זו.
ב) מתוך הקטע הנ"ל הנני רואים כי הפרוש "ממהרים להורגו" הוא לא של המאירי עצמו כי הוא מביאו בשם רבינו מאיר. אבל הוא עצמו איננו סובר כן. אינני בא בטענה על דר. אהרנטרוי כי יחס את הפרוש למאירי עצמו בי לעיניו לא היה הספר "קהלת יעקב" רק הספר "פני מבין" שהוא כותב בקצרה "ועיין למה שרמז הר' המאירי ז"ל" ובזמן שכתב דר. אהרנטרוי את מאמרו טרם נדפסו חדושיו של המאירי על מסכת סנהדרין. אילו היה בודק את דברי המאירי במקומם, בפרוש לסנהדרין שנדפס לפני עשרים שנה היה מוצא כי המאירי עצמו איננו סובר כן והוא מפרש את דברי רב כהנא כיתר המפרשים.
חרות 5/19/1953