על ספרים גנוזים ליום הזכרון השני

Print Friendly, PDF & Email

ליום הזכרון השני למותו של ר' יצחק ריבקינד ז"ל

א

בימים אלה ימלאו שנתיים לפטירתו של ר' יצחק ריבקינד.
זכרונו לא כהה עמי. איש אמת היה. חוקר-אמת, סופר-אמת וידיד-אמת. וכמה ידידי אמת לאדם בעולם?
לעיתים קרובות מתרפקות מחשבותי על זכרו. חברתו היתה מנחמת. שיחתו מעודדת. עצתו נאמנה וטובה.
אשתקד, עם יום הזכרון הראשון לפטירתו פירסמתי ב"הדואר" (גליון ט"ז, כ"ו שבט) מאמר "על ספרים גנוזים". היה זה מעין "המשך" של אחת השיחות האחרונות שהיו לי עם ריבקינד בעניינים ביבליוגראפיים, והיא נסבה על ספרים שנגנזו או נשמדו על ידי מחבריהם. יורשה לי היום "להמשיך" בשיחה זו[א].

ב

בשנת שס"ד הדפיס בוונציה הרב יוסף הכהן, מחכמי האי קורפו, ספרו "טעם למוסף תקנת שבת".
בהקדמתו הוא מספר כי חיבר ספר זה בהיותו בצפת ובנו הדפיסו בקושטא, אך ההדפס לא ישרה בעיניו "מחמת שאותיותיה יצאו מטושטשות שאין כל אדם יכול לקראות אותם", ועל כן הוא הדפיס ספרו בשנית.
אברהם יערי, אשר חיפש אחרי ספרים מדפוס קושטא, לא עלה בידו למצוא אף טופס אחד מן המהדורה הראשונה של הספר הזה[ב]. אפשר שהוא אבד, כמו שאבדו לנו ספרים רבים. אך יתכן גם-כן שהמחבר ציווה לגנוז את כל המהדורה ולא להפיצה ברבים.

ג

ר' ישעיה הורוויץ בעל ה"של"ה" חיבר פירוש על המרדכי, אך נמנע מלהביאו לדפוס.
שומעים אנו על כך מבנו ר' שעפטל, הכותב בראש ספרו "ווי העמודים": "והנה מצאתי באמתחתו [של אבי] חיבור גדול ונורא אשר חיבר על ספרי המרדכי מרישא עד גמירא ושם ידבר ויש לו ויכוח עם כל הפוסקים, ראו נא ענוותנותו שלא ביקש להדפיס אותו".

ד

רבי דוד אופנהיים ביקש להדפיס ספר שו"ת, אך נמלך ולא הוציא מחשבתו לפועל.
מזכיר דבר זה רבי יעקב עמדין באחת מתשובותיו ("שאילת יעב"ץ" חלק א', סימן מ"א): "ובילדותי ראיתי תשובה אחת מהה"ג כמר דוד אופנהיים ז"ל – זה חמש עשרים שנה כששלה איזה דפין לדוגמא מספרו שהיה בדעתו ז"ל להדפיסו באמסטרדם ושוב נמלך בו. ועדיין נשאר ממנה רושם קטן בזכרוני…"
ומעשה ולפני שלושים וחמש שנה ביקש הרב והמדפיס ר' אורי מוינעשטער מניו-יורק להדפיס כתב-היד "נשאל דוד", שו"ת לרבי דוד אופנהיים, הפנה הביבליוגראף ר' יהודה רובינשטיין תשומת לבו לדבריו של רבי יעקב עמדין ואמר לו: "המחבר עצמו לא רצה להעלות תשובותיו על מכבש הדפוס, אנו מה נענה אחריו?"[ג].

ה

גם זה סיפר לי ר' יהודה רובינשטיין. רבי יוסף שאול נתנזון, רבה של לבוב היה לומד במשך שנים רבות בצוותא עם גיסו ר' מרדכי זאב איטינגא. ביחד חיברו והדפיסו כמה חיבורים. גם היה מוכן אצלם ספר "שבת אחים" ובו כמאתים תשובות שהשיבו לשואלים.
לימים נפרדו דעותיהם ונתפרדה החבילה. ולא קרבו יותר איש אל אחיו, והספר שעמלו עליו ביחד, נשאר כאבן שאין לה הופכין באשר לא רצו להביאו לדפוס[ד].

ו

המקובל ר' שלמה עליאשאוו, מחבר ספרי "לשם שמו ואחלמה",אשר היה חי בארץ בסוף ימיו, כתב פירוש על "ספר התמונה", אך לא סיים אותו כי "מן השמים הראו לו למנוע מזה והפסיקו באמצע".
סיפר על כך ר' אריה לוין "הצדיק הירושלמי" בספר קטן שכתב על המקובל[ה].

מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" ל' בשבט תש"ל

[א]   באותו מאמר הבאתי בשם ריבקינד, כי אליהו ליפינר השמיד את המהדורה הראשונה של תרגומו האידי "ביי די טייכן פון פורטוגאל" (1949) של ספרו של ר' שמואל אושקי "תנחומות ישראל", באשר רבו בה שגיאות הדפוס. לאחר שהופיע המאמר בדפוס העירני ד"ר מרדכי קוסובר ז"ל, כי לא דייקתי בדברי. לא את מהדורתו הראשונה של ספר זה השמיד ליפינר, אלא של ספרו "אותיות דערציילן" (1941).

[ב]    עיין אברהם יערי "הדפוס העברי בקושטא", ירושלים תשכ"ז, עמ' 144.

[ג]    עיין שו"ת "קרני רא"ם" לר' אורי מוינעשטער, ניו-יורק תשי"א, עמ' 90.

     דברי ר' יעקב עמדין נזכרים כבר על ידי ר' חיים מיכל בספרו "אור החיים" (עמ' 316). ר' חיים מיכל כותב כי ברשותו כ"י ספר "נשאל דוד" וגם אגרת בה מוסר ר' דוד אופנהיים, כי עלה בדעתו להדפיס את התשובות שלו באמסטרדם "ולא נעשתה עצתו", מן הדברים האחרונים נראה לכאורה כי הסיבה לאי-הדפסת הספר היתה חיצונית ולא התמלכות בדעתו.

[ד]    עיין הרב א. י. ברומברג "רבי יוסף שאול נתנזון מלבוב ה'שואל ומשיב' ", ירושלים תש"ך, עמ' כד-כה.

[ה]    "תולדות הגאון הקדוש וכו' ר' שלמה עליאשאוו", מהדורה שניה, ירושלים תרצ"ה, עמ' ח.

     שח לי ר' חיים יעקב לוין, בנו של ר' אריה זצ"ל, כי אביו היה הולך לביתו של ר' שלמה עליאשאוו בכל לילה והיה מבלה אצלו כמה שעות. לא מנעוהו מביקורים אלה לא גשמי זעף ולא סערות. כששאלוהו בני ביתו מה היה עושה אצל המקובל, היה עונה כי "היה מחזיק לו את הנר כדי שיוכל ללמוד".

     בספר הנ"ל גילה ר' אריה טפח מעשייתו במחיצתו של המקובל (שם, עמ' יח) "… אחר-כך הייתי בא אליו לעיתים קרובים עד שהרשני לבוא אליו ליל וליל להקריא לפניו בספריו הק'. והייתי מבלה איזה שעות. ואם כי לא בינת אדם לי בחכמת האמת בכ"ז בעת ישבי לפניו הרגשתי א"ע כמו בעולם אחר לגמרי, הרחק מהדברים המוציאים את האדם מן העולם ולא עצרוני גשם ושלג לבוא כל ליל. וכל ימי צבאי עלי תבל לא ימח מקרב לבבי הפרק החשוב הזה משנות חיי עלי חלד, שזיכני השי"ת לשמש את הגה"ק ז"ל ואז ראיתי את עולמי עלמא דקשוט…"