בהערתו ב"הדואר" (גליון כ"ה) כותב דב ירדן שתרגום אונקלוס על "האשה הכושית" (במדבר י"ב, א') – איתתא שפירתא (אשה יפה), הוא תרגום בדרך "לשון כבוד".
אף-על-פי שזו היתה גם סברתו של שד"ל (עי' ב"אוהב גר" שאני מביא את דבריו להלן), דומה שאין הדברים מדוייקים. אונקלוס הולך כאן, כמו בהרבה מקומות אחרים, בעקבות חז"ל, שפירשו את הדברים כך: "מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה מכל הנשים" (ספרי, ועי' רש"י על אתר).
אפשר שגם דברי רש"י: "כושית בגמטריא יפת מראה" – מקורם במדרש-אגדה שנאבד. עי' בקשר לכך דברי צבי פרץ חיות במהדורתו של פירוש מסכת משקין לר' שלמה בן היתום (ברלין 1909, עמ' 82 ובמבוא עמ' 24).
כן משער דב ירדן, שאפשר גם תרגום אונקלוס של "ועיני לאה רכות" (בראשית כ"ט, י"ז) – ועיני לאה יאין (=ועיני לאה יפות) – הוא תרגום "בלשון כבוד".
גם על הפסוק זה כבר העיר שד"ל, שיש בו שינוי לכבוד. עי' "אוהב גר" עמ' 10-9: "הנתיב השלושה עשר, שנוי הענין בעבור כבוד האומה ואבותיה… וכן עיני לאה רכות יאין… וכן האשה הכושית אתתא שפירתא, לכבודו של משה, וגם כי באמת לקיחת האשה הכושית שבח היא לו אצל המשכילים, יותר מלקיחת האשה היפיפיה, אבל איננו כן אצל עם הארץ".
הדואר
כ"א אייר תשכ"ב (גליון כח)