כתב ר' ברכיה ברך שפירא, דיין ודרשן בקראקא, בהקדמתו לחלק השני של ספרו "זרע ברך" (אמסטרדם תכ"ב): "ומכאן תוכחה לאלה הדרשנים שקרנים אשר מקרוב באו, שועלים קטנים מחבלים חובלים בעצמם ובאים לשנות העניינים ובררו לעצמם דרך לא סלולה לא דרכו בו הראשונים ולא שערום אבותינו רק מסך בקרבם רוח עועים מעשה תעתונים ורוח בקרבם מעשה חדודים, חדודים בחריפות של הבל, ומבהילים הזמן שמחפשים בחפוש נרות דוקא אחר איזה מאמר או מדרש שמסדר זה אחר זה הרבה עניינים, והמה רחוקים בבחינתם זה מזה כרחוק מזרח ממערב, ומעולם לא נתכוון בעל המאמר ולא עלתה על דעתו שיהא להם קשר וחיבור, והמה מייגעים עצמם עד שמעלים חבל וקושרים נימא בנימא מדחי אל דחי עד מאה דחיות… והנה חכמים הם בעיניהם ושתו בשמים פיהם ואומרים שהמחברים הראשונים בדרשתם לא השיגו ולא טעמו טעם התורה וטוב בעיניהם עולליהם מבציר הראשונים, ומרוב תשוקתם בזה קראו ללימוד זה שם בארץ לימוד ווענדי"ן, כלומר מחברים דברים נפרדים מה שסותרים זה את זה לפי סברתם או שלא נסדרו יפה וקושרים אותם בקשר בוגדים ולגלות פנים בתורה שלא כהלכה…[1].
לדרשות כאלה התכוון החיד"א ב"שם הגדולים", מערכת ספרים, אות דלי"ת, מס' ס"ב: "…ויש מי שתולה מאמרי הילקוט זה בזה וקושר קשריו מעדו אשוריו כאשר ראיתי בעיני. וזה שקר כי ארבעה מאמרי הילקוט שדרש, כל אחד ממדרש אחר, וקיבצם בילקוט ונפל היסוד…".
דוגמא של קישור שני מאמרים השונים זה מזה בתוכנם ומובאים יחד בתלמוד, נמצאת בספר "אמרי בינה", פרשת מקץ, בשם הרב יעקב הכהן שהיה אב"ד דק"ק פלוצק. הספר שהוא ליקוט של חידושי גאונים, מסודרים לפי פרשות השבוע, נדפס בראשונה בדירנפורט בשנת תק"ח ולאחר מכן עוד כמה פעמים.
המדובר שם בשני המאמרים הידועים המובאים יחד (שבת כא, ב; כב, א) כי הם נדרשו על ידי אותו איש ונמסרו על ידי אותם האנשים: "אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום": א. נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי; ב. מאי דכתיב (בראשית לז, כד) "והבור ריק אין בו מים". ממשמע שנאמר והבור ריק איני יודע שאין בו מים, אלא מה ת"ל אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.
"ומקשין העוחלם מאי שייכות הנך תרי דרשות להדדי". בפלפול, המשתרע כמעט על עמוד שלם, מנסה המחבר להראות שיש קשר בין שני המאמרים.
על המלה "ווענדין" בה נקרא לימוד זה, כפי שמעיד בעל "זרע ברך" בדבריו הנ"ל, מעיר ד"ר מרדכי ברויאר בשם הרב י"י פולק כי היא באה אולי מן "אבווענדען" (לסתור, להפריך) שהיתה שגורה בפי הלומדים בישיבות אשכנז (מ. ברויער, "הישיבה האשכנזית בשלהי ימי הבינייים", דיסרטציה. האוניברסיטה העברית, תשכ"ז, עמ' 112). פירוש זה אינו מסתבר. אופייני ללימוד זה הוא קישור המאמרים זה בזה ולא סתירה והפרכה. על כן נראה שהמלה באה מן "ווינדען" שאחד ממובניה בגרמנית הוא: שזר, קלע (לקלוע זר) – כלומר לחבר או לקשור יחד. מקור המלה הגרמנית "ווינדען" הוא המלה "ווענדען" כי הקולע הופך ומהפך את הדבר הנקלע, ויתכן כי פעם היתה ל"ווענדען" גם המשמעות של "ווינדען" (ראה במילון הגרמני של האחים גרים).
"ווענדי"ן" היא פעל. נשתמר גם השם של מעשה הקשירה של הדרשן, והוא: "ווענדנישט".
כך כותב ר' משה ב"ר שמעיה בהקדמה לספרו "ויכתוב משה" (פרנקפורט דאודר תנ"ד): "…ואני באמת חצבתי והצבתי באמרי פי את הספר הזה על יסודי תורה ולא בלימוד שקורין ווענדנישט כי כבר צווח עליו ככרוכיא הגאון בעל שני לוחות הברית[2] וגם בעל "זרע ברך" בספרו וקילל אותם, רק באתי לפרש מאמר או מדרש או פסוק בסייעתא דשמיא בהקדמות מועטים שהם קרובים למשמעות המדרש או הפסוק כי מטולטלים הם שבילי דאורייתא ודברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר. ומי שהוא בקי במדרשים ובגמרות אז המדרש שהוא תמוה לפי הנראה הוא יותר פשוט להבין רק בעוונינו גברה עלינו השכחה ואנו חשובין כסומין בתורה ומי שהוא לומד התורה לשמה אז מואס בלימוד זה ווענדנישט…".
מתוך "סיני" כרך צט.
[1] ראה גם בספר "דרך חכמה" (פרנקפורט דאודר תמ"ג) לר' יהודה לייב פוחאוויצר המביא מדבריו של ר' ברכיה ברך (נתיב הט', תלמוד תורה, אות ח', דף כח, א).
[2] השל"ה (מסכת שבועות) מבקר את הפלפול של שקר. עיי"ש.