כותב הרמב"ם בהקדמתו ל"משנה תורה": "דכל החכמים שעמדו אחר חיבור התלמוד ובנו בו ויצא להם שם בחכמתם הם הנקראים גאונים."
חלוקות הדעות בפירוש המלה בנו. יש מפרשים אותה מן השורש "בין", ויש מפרשים אותה מן השורש "בנה". ב"רמב"ם לעם" מובאים שני הפירושים: משורש בין – בנחה לרעי מרחוק (תהלים קלט,ב) ואפשר לפרש משורש בנה, עסקו בבנין תורה שבעל פה.
לכאורה נראה יותר הפירוש הראשון. וכך גם מפרש הרב יוסף קפאה, שכל מכמני לשון הרמב"ם גלויים לפניו: "הירבו להתבונן כדי להבין עמוקותיו" – וזה מתאים למה שכתוב ברמב"ם מיד לאחר מכן: "וכל אלו הגאונים שעמדו בארץ ישראל ובארץ שנער ובספרד ובצרפת למדו דרך התלמוד והוציאו לאור תעלומותיו, ובארו עניניו, לפי שדרך עמוקה דרכו עד למאד."
אולי מותר להציע הערה שיש בה סמך למפרשים "בנו" מן בנה.
בהמשך הדברים מזכיר הרמב"ם לא רק מחקריהם וביאוריהם בתלמוד של גדולי התורה, אלא גם מפרט יצירותיהם הספרותיות: "ושאלות רבות שואלין אנשי כל עיר ועיר לכל גאון אשר היה בימיהם לפרש להם דברים קשים שבתלמוד, והם משיבים להם כפי חכמתם, ואותם השואלים מקבצים התשובות ועושין מהן ספרים להבין מהם. גם חיברו הגאונים שבכל דור ודור חיבורים לבאר התלמוד, מהם מי שפירש הלכות יחידות, ומהם מי שפירש פרקים יחידים שנתקשו בימיו, ומהם מי שפירש מסכתות וסדרים. ועוד חיברו הלכות פסוקות בענין האסור והמותר והחייב והפטור בדברים שהשעה צריכה להם…"
במלים "בנו בו" התכוון הרמב"ם לכל פעולות הגאונים בתלמוד, הן מחקריהם וביאריהם שבעל פה והן יצירותיהם הספרותיות. הרמב"ם בחר בבטוי זה מפני שיש בו משמעות כפולה: הם הרחיבו בנין התלמוד על ידי דיוניהם וחיברו חיבורים בו.
הרמב"ם ואחרים השתמשו במלה בנה לגבי חיבור ספרים. כך הוא כותב על פירושו למשנה בההתחלה העברית שבראש ההקדמה לחיבור זה: "אני משה בן מיימון הספרדי בניתיהו ומים התלמוד משיתיהו ומספיר התוספתא יסדתיהו". ובנו ר' אברהם כותב באחד ממכתביו (1) (שנכתב עברית): "…אבל חיבור אחד בלשון קדר חיברתי ועל יסודי היראה והאהבה בניתיו".
והשווה דברי רבינו שמואל הסרדי בהקדמתו ל"ספר התרומות": "….. זחלתי ואירא ומלאו חלחלה מתני בעלות מחשבת רעיוני לבנות ספר לפני ד' …. הנה נא בניתיהו ומים הגמרא משיתיהו…." (2)
משה ב"ר זכריה הכהן מקורפו, שהגיה פירושו של רבי עובדיה מברטנורה למשנה כותב בשולי המפרש (דבריו נדפסו בדפוס הראשון של פירוש רבי עובדיה למשנה, ויניצאה ש"ח ונדפסו שוב במשניות דפוס וילנא): "…..ובפרט במשנה שלא בנו עליה תלמוד ולא בא עליה פלפול כפלפלתא חריפתא הראה כוחו…."
שלא בנו עליה התלמוד, כלומר, לא חיברו עליה גמרא.
- המכתב מצוטט בהקדמתו של אפרים ויזנברג לתרגומו של פירוש ר אברהם בן הרמב"ם לבראשית ושמות, תשי"ח, עמוד 22.
- הלשון בעקבות התחלה העברית שבראש ההקדמה לפירוש המשניות ה"ל ראה גם מאמרי "לשונות הרמב"ם", הדואר כד כסלו תשל"ו בהקדמה ל"ספר התרומות" נאמר עוד "בספרי הנקרא זכרונות הבנוי על סדר פרקים ומסכתות מהדורת מוסד הרב קוק.