(סיפור וכפילו)
מעשה ברבי יושה בר סולובייצ'יק, כשהיה רבה של סלוצק. בלילה יום כיפור אחד, קרוב לחצות, ראה את דוד בונימוביץ, קבלן בניה של המלכות, אחד מעשירי העדה, יושב בקבוצה של מגידי תהילים.
פנה אליו ואמר: "מה מעשהו כאן של חייל בורח. האמנם אין מר' יודע שחייל בורח הוא בוגד ועונשו מרובה?"
התרגז בונימוביץ ונתן בקולו על רבי יושה בר למה הוא מכנה אותו חייל בורה ובוגד. מה חטא חטא?
הסביר לו רבי יושה בר[1]:לסלוצק.
"ידוע שהצבא של מדינת רוסיה מורכב מגדודים שונים חיל רגלים וחיל פרשים, חיל תותחנים וחיל מלחים. גם כל גדוד מורכב מפלוגות שונות שעליהן למלאות תפקידים שונים, וכל חייל בפלוגתו מקומו ותפקידו קבועים – איש על מחנהו ואיש על דגלו. חייל ששינה על דעת עצמו את פלוגתו ותפקידו, עזב מקומו הקבוע בחיל הפרשים ועבר לחיל הרגלים – חייל זה דין בורח לו ועבר עבירה שיש בה משום בגידה בתפקידו וממילא גם במלכות ועונשו קשה וחמור".
"חכמינו אמרו: "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" – גם מלך מלכי המלכים יש לו צבא, והוא מורכב מגדודים ופלוגות של חיל בעלי תורה, חיל בעלי-עבודה שבלב וחיל בעלי-צדקה וחסד וגמילות חסדים. כל יהודי הוא חייל בצבא השם יתברך, וכל אחד מהם גדודו ותפקידו קבועים לו מראש. זכה אחד ללמוד תורה מקומו בגדוד בעלי התורה. זכה אחד ליראת שמים מקומו בגדוד בעלי-עבודה שבלב. זכה אחד ללב נשבר ונדכה ורוח טהורה, מקומו בגדוד מגידי תהילים. זכה אחד והאלוקים ברכו בנכסים ובעושר, מקומו בגדוד בעל-הצדקה והחסד וגמילות-חסדים. לפי זה, מה שזכה לעשירות מופלגת, ודאי שמקומו בגדוד בעלי הצדקה ותפקידו לעשות צדקה וחסד וגמילות-חסדים. אבל מה עשה הוא? – שינה על דעת עצמו, ערק מגדודו ומתפקידו ושם מושבו בגדוד שאינו שלו. במקום למלא תפקידו ולעשות צדקה וחסד, לתמוך בעניים ולעמוד לאדם בשעת דחקו בגמילות חסד, הוא יושב כין דכאי הרוח ונשברי הלב ואומר איתם פרקי תהילים. עתה יאמר בעצמו, האם אין הוא חייל בורה שעונשו חמור מאד?"
ב.
מעשה כזה מסופר גם על הרידב"ז שהחל לשמש בקודש בסלוצק בשנת תד"ן, כחמש עשרה שנה אחרי שרבי יושה בר עזב את העיר.
לפני זמן קצר הופיע בירושלים הספר "מלך ביופיו", תולדות חייו ופועלו של הרב יחזקאל אברמסקי, בעל "חזון יחזקאל" על התוספתא, כתוב בידי אהרן סורסקי. מסופר שם בין היתר על התקבלותו של הרב אברמסקי – שרעיתו היתה נכדה של הרידב"ז – בשנת תרפ"ג כרבה של סלוצק.
ר' שמואל ווענדרוב, השמש הזקן של הקלויז, סיפר לרב החדש על הנהגותיו של הרידב"ז. הרידב"ז היה עומד במשך כל היום הקדוש על רגליו. בליל "כל נדרי" גרס את כל מסכת יומא מראשה על סופה.
עוד סיפר: "שנה אחת הבחין הרידב"ז בליל יום הכיפורים שאחד הגבירים מנסה לחקותו ונשאר ער ללמוד כל הלילה. מיד ניגש אליו וגער בו: "עריק שכמותך". פני העשיר החווידו. מדוע הרב מכנהו עריק. אולם הרידב"ז הסביר שעריק אינו דוקא מי שבורח לגמרי מן הצבא, אלא גם מי שנשמט מפלוגה קרביה לפלוגה אחרת. "אתה", הוסיף ופירש לעשיר, "מקומך אצל הקערות בערב יוהכ"פ לתת הרבה צדקה, ואל תידחק אל בין הלומדים בלילה…"
כעבור שנים, והרב אברמסקי משמש בקודש בלונדון, ביקר אצל גביר אחד בענין של צדקה. כשנכנס אליו מצאו יושב ליד שולחנו וספר "משנה תורה" של הרמב"ם לפניו. נזכר במסופר על הרידב"ז וקרא לעבר העשיר באידיש: "איד גענט א דעזערטיר" (הנך עריק), והוסיף כי הרידב"ז התבטא כך במקרה דומה. תמה העשיר מדוע קרא לו עריק. השיב לו הרב: "את לימוד הרמב"ם הנח בשבילי. תפקידו של יהודי עשיר הוא לתת צדקה".
לשבחו של אותו עשיר יאמר כי הוא הבין את הרמז והביע נכונות לנדב כל סכום שיהיה דרוש לרב למעשה החסד בו עסק.
ג.
יש דמיון רב בין המסופר על רבי יושה בר ועל הרידב"ז, ומענין שבשני הסיפורים מדובר על מעשה שהיה בסלוצק ובליל יום הכיפורים. לבי אומר לי כי אולי ואולי המעשה ברידב"ז שלא מובא בשום מקום מלבד בספר "יופיו של מלך" הנ"ל, לא היה ולא נברא. השמש הזקן של הקלויז של סלוצק ודאי היה ידוע לו המסופר על רבי יושה בר, וכשבא לספר על הרידב"ז נתחלף לו גברא בגברא ותלה המעשה הנמסר על רבי יושה בר ברידב"ז.
[1] הננו להביא את דברי רבי יושה בר, בשינויים קלים, בלשונו של הרב חיים קרלינסקי בספרו "הראשון לשושלת בריסק".