(מלשונות חכמי פולין)
הפסוק בישעיה (יב, ג) "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" נדרש בתלמוד, במדרש, בתרגום ובספר הזוהר באופנים שונים. ברם דומה שאין אנו מוצאים אצל חז"ל, או אפילו אצל הראשונים שקראו במפורש למעיינות התורה – מעייני הישועה.
כינוי-חיבה זה לתורה בא לנו מחכמי פולין הראשונים. שפתם היתה רוויה אהבת התורה.
כותב רבי שלום שכנא, מאבות התורה שבפולין, באחד משני הפסקים ששרדו לנו ממנו: "ואני בימי חורפי כשהייתי שואב מים ממעיני הישועה בק' פוזנא".
ובדומה לו כותב רבי משה מת, תלמיד המהרש"ל, בעל ים של שלמה, בספרו "מטה משה" (חלק חמישי, סימן תתקפ"ט): "ואני כשהייתי שואב מים ממעיני הישועה ממקור מים חיים הנובעים מים של שלמ"ה, מורי הגאון ז"ל…"1
ור' מנחם מאניש, תלמידו וחתנו של רבי שבתי כהן, כותב בהקדמתו לפירוש הש"ך על ש"ע חושן משפט, אשר הוא הביאו לדפוס (אמסטרדם, תכ"ג-תכ"ה), על לימודיו אצל רבו וחותנו: "וממעיניו, מעיני הישועה שאבתי".
רבי בנימין אהרן סלניק, בעל שו"ת "משאת בנימין", תלמידם של הרמ"א והמהרש"ל, פותח תשובה ששלח למחותנו רבי משה מת, בעל "מטה משה", בדברים אלה:
"אדון כביר, אדיר ואביר, גמיר וסביר, בתורה גביר, פנים מסביר, וחיילים יגביר, הוא אהובי מחותני הגאון ר"מ ור"ג מהר"ר משה נר"ו וכל השואבים ממעין הישועה יהיו בכלל הברכה והשלום" (שו"ת משאת בנימין", סימן טו).
ורבי מרדכי יפה, בעל הלבושים, כותב בהסכמתו על הספר "באר שבע" לרבי יששכר בער איילנבורג (וויניציאה, שע"ד) על חכמי צפת "…המה הגבורים… מתושבי ארץ ישראל, היושבים ראשונה במלכות שמים, ממעיני הישועה ישאבון מים, בק"ק צפת תוב"ב".
(יושם לב גם למליצה – ע"פ אסתר א, יד – "היושבים ראשונה במלכות שמים". היא מצויה גם בקולמוסו של בן דורו, רבי אפרים שלמה לונטשיץ, והוא משתמש בה לגבי מנהיגי יהדות פולין. וכך הוא כותב בהקדמתו לספרו "כלי יקר": "ומנהיגי שלוש ארצות יצ"ו היושבים ראשונה במלכות שמים, נודעים בשערים לשם ולתהילה, מכוחם החזיקו בידי ומכיסם סייעו למלאכת הדפוס") .2
רבי משה איסרליש, חתנו ותלמידו של רבי שלום שכנא, מסיים הקדמתו ל"דרכי משה" על הטור בדברי תפילה:
"…ויעזרני לעשות חיל, ובתורתו להגות יומם וליל, ויזכני עם כל ישראל בביאת הגואל, ואז נשאב מים בששון ממעיני התשועה, ללמוד וללמד מפי השמועה, ועיניו תחזינה" .3
נראה שאין המליצה הנ"ל שכיחה בכתבי חכמי פולין המאוחרים. רבי נפתלי הירץ, שהביא לדפוס את ספרו של אביו, רבי שלמה מפינטשוב, "יקהל שלמה" (ליוורנו, תקמ"ו), ובו גם דברים משלו, מודה בראש ספרו לכמה נגידים שהיו לו לעזר, "הגישו לי מנחתם בלי קמיצה (ביד רחבה) ויפוצו מעינותיהם מעיני הישועה החוצה וא-ל חי ישלח ברכה באסמיהם", מעייני הישועה כאן הם אמצעיהם החומריים בהם עזרו לו ולאחרים.
הצופה ג' בטבת תשנ"ד
- 1. וראה "מטה משה" (שער השני) פירוש דברי המדרש רות רבה, פ"ד סימן ט' (וכן בירושלמי, סוכה, פרק ה, הלכה א) "ולמה נקרא שמה שואבה שמשם היו שואבין רוח הקודש שנאמר (ישעיה יב, ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה". בעל "מטה משה" כותב: "אפשר שירמוז שהיו שואבין מן התורה והיו לומדים חכמת התורה, ומתוך כך רוח הקודש היה שורה עליהם". עיין שם. הוא פירש את המדרש על פי הבנת בני דורו את הביטוי מעיני הישועה.
2. גם המו"ל של הספר (לובלין שס"ב) כותב: "ראשים ומנהיגים דשלוש ארצות יצ"ו היושבים ראשונה במלכות שמים חשקה נפשם בחיבור הנ"ל עד כי התנדבו מנדבת לבם לסייע במלאכת הדפוס…"
3. ראה רש"י על ישעי' י"ב, ג' כי בעת הגאולה יתגלו רזי תורה שנשתכחו בגלות על ידי הצרות