כאשר ביקרתי לפני שנים אחדות בשטראבורג, צרפת, למדתי על מנהג מיוחד של יהודי אלזס באמירת "על חטא" ביום הכיפורים. במקום לומר תפילה זו ברעדה ובנימה רצינית, כנאה לוידוי על חטאים, שרים אותה במנגינה עליזה של שיר צעדה.
אמרו לי כי המנהג הזה מקורו בתולדות יהודי שטראסבורג.
באמצע המאה הארבע-עשרה פשטה מגפה, שקראוה "המות השחור", בכל רחבי אירופה והפילה חללים רבים. במקומות שונים האשימו את היהודים שהם הרעילו את הבארות.
הצהרת האפיפיור קלמנט הששי כי היהודים נקיים מכל אשמה והעובדה כי היהודים עצמם שתו מאותם המים, שאמרו עליהם שהם הרעילו אותם, לא היו להן שום השפעה על ההמון הפרוע. הגדילו ההסתה נגד היהודים על ידי הפצת "הודאות" שהוציאו מיהודים על ידי ענויים. בארצות שונות נרדפו יהודים, הותקפו ונהרגו. קשות ביותר היו הרדיפות בגרמניה, שם הושמדו קהילות רבות.
בפברואב 1349 התכנסה בפנפלד, עיר בדרומה של שטראסבורג, ועידה של נציגים מאלזס ומשווייצריה כדי לדון באשמת היהודים. אחרי דיונים ארוכים בהם הגנו רק נציגי שטראסבורג על היהודים, הוחלט לגרש את היהודים מן האזור.
אבל היו בשטראסבורג עצמה חוגים שלא רצו להסתפק בגרוש היהודים. הם היו חייבים כסף ליהודים וראו שעת-כושר להיפטר מבעלי חובותיהם. הם הסיתו את ההמון לדרוש את המתת היהודים.
ביום ו', ב-13 לפברואר, כונסו כל היהודים בכח בבית העלמין היהודי. אלה שלא רצו לקבל עליהם את הדת הנוצרית נשרפו ביום המחרת. אלפיים נפש, איש ואשה, טף וזקן, מצאו מותם בלהבות.
עד היום נקרא המקום בו נשרפו היהודים "רחוב הנשרפים".
כל החובות שהיו חייבים ליהודים בוטלו. הכסף שנמצא בבתי היהודים חולק בין האגודות של בעלי המלאכה. המשכונות שהיו בידי היהודים הוחזרו לבעליהם.
מן הכרוניקות העבריות של ימי הביניים יודעים אנו כיצד מתו יהודים על קידוש השם. הם הלכו בשמחה לקראת האש והיו שרים "עלינו לשבח" ותפילות אחרות. מאושרים היו שזכו לקדש את השם, ושעוד מעט ימצאו מנוחה ועונג תחת כנפי השכינה.
מסורת בידי יהודי אלזס כי קדושי שטראסבורג צעדו למותם כשהם שרים "על חטא". התוודו על עוונותיהם, קיבלו עליהם בשמחה דין שמים …
לזכר קדושים אלה שרים היהודים בני אלזס שבשטראסבורג – יש בעיר זו גם קהילה של יהודים יוצאי מזרח-אירופה וקהילה של יהודים מצפון-אפריקה – את תפילת "על חטא" במנגינה עליזה של שיר צעדה.