א
יום ששי אחרי הצהרים. בית הכנסת הכורלי הוא במרחק של כעשרים דקה הליכה מבית המלון בו התאכסנו. הוא שוכן ברובע שפעם היה צפוף יהודים. בנין גבוה ומרשים. בנוי בסגנון ניאו-ערבי. הכניסה אליו דרך חצר. משרדי הקהילה היהודית נמצאים בבנין הסמוך. הגענו לבית הכנסת זמן רב לפני התפילה. רעייתי ביקשה נרות והדליקה אותם בחדר שליד אולם התפילה. גם תיירת מישראל הדליקה נרות.
רבבות ישראלים. רבים מהם יוצאי רומניה. מבקרים במדינה זו. פגשנו ישראלים בכל ימי שהותנו בבוקרשט: בבתי המלון. ברחובות ובמוסדות היהודיים.
לאט לאט התמלא בית הכנסת. יהודים מקומיים לרוב זקנים ואנשים בגיל העמידה. ותיירים מארצות הברית. ישראל ומדינות אחרות. הגבאים הראו לאורחים את מקומותיהם וחילקו סידורים. התישבתי באחד הספסלים הראשונים. הסתכלתי סביבי וזנתי עיני ביופי בית הכנסת. שקעתי בהרהורים…
היה זה היום השני של שהותנו בבוקרשט. רוב הזמן היינו על הרגלים כי ביקשנו ללמוד על חיי יהודי העיר. אמש התפללתי בבית כנסת הנמצא לא רחוק מבית המלון "אמבסדור". היום בבוקר הלכתי לתפילה בבית הכנסת מלבי"ם. בית כנסת זה נבנה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם והוא נקרא על שמו של מפרש התנ"ך הנודע בן המאה הי"ט. שכמה שנים שימש רב בבוקרשט.
ביקרנו במשרדו של הרב הראשי. הרב ד"ר דוד משה רוזן. ראיינתי אותו בניו-יורק באחד מביקוריו בארצות הברית. במשך שנים עקבתי אחרי פעולותיו לטובת יהודי רומניה. גאוותו על הישגיו, על הסידורים למופת של קהילתו ועל שרותיה הסוציאליים. "כעת שהנך כאן ברומניה עליך לראות במו עיניך לפחות אחדים ממוסדותנו". אמר לי. אמנם כך עשינו בו ביום. אחרי שיצאנו ממשרדו, ביקרנו במחלקה לעזרה סצויאלית ובקליניקה של הקהילה.
במחלקה לעזרה סוציאלית סיפר לנו מר ז'ן בוגדן. נשיא המדור הכלכלי שליד ועד הקהילות. על היקף העזרה הניתנת מטעם הקהילה לזקנים. חולים ומחוסרי אמצעים. כעשרת אלפים איש – רבע האוכלוסיה היהודית – מקבלים עזרה. העזרה ניתנת בצורות שונות: סיוע כספי חודשי. חבילות מזון. ביגוד, טיפול רפאי.
ועד הקהילות מקיים 14 מסעדות כשרות בכל רחבי המדינה. אנשים מחוסרי אמצעים מקבלים הארוחות חינם או בתשלום מוקטן. "העובדים במסעדות אינם יודעים מי מן הבאים משלם. מי משלם רק מעט או מי שאיננו משלם כלל. אף אחד אינו מרגיש בושה. או אי-נוחות מפני שאין ביכולתו לשלם". הסביר מר בוגדן.
ועד הקהילות מקיים גם עשרה מוסדות לקשישים וחולים שאין להם משפחה. יש זקנים החיים לבדם – וגם עליהם פקוחה עין הקהילה. מספקים להם עזרה בבית וארוחות מובאות להם מן המסעדות.
מר בוגדן הראה לנו את מחסן הבגדים. "הבגדים שאנו מחלקים הם תוצרת משובחת ביותר", הדגיש.
בקליניקה נתקבלנו על ידי סגן המנהל ד"ר שמואל מילשטיין, הוא רופא מן הטיפוס הישן. שופע חמימות וידידות. שבעה רופאים. שני רופאי שיניים. כמה אחיות וטכנאי-מעבדה משרתים את החולים היהודיים. הרופאים עורכים גם ביקורי-בית אצל אלה שאינם יכולים לבוא אל הקליניקה.
הקליניקה מצויידת היטב. היא שוכנת בבית שאלמנתו של רופא יהודי נדבה לקהילה. האשה הזקנה מוסיפה לגור באותו בית. כאשר ביקרנו אצלה מצאנו עמה צעירה יהודיה. מעובדות הקהילה. המשגיחה עליה.
שרותיה הסוציאליים של הקהילה ממומנים במידה רבה על ידי הג'וינט האמריקני.
באותו יום ביקרנו רק בשני מוסדות. התכוננו לבקר באחרים בשבוע הבא…
ב.
רעש ותנועת הקהל שקם על רגליו עם התחלת התפילה עוררו אותי מהרהורי, הרמתי עיני. המושבים שבכותל המזרח לשני צידי ההיכל המואר. היו כמעט כולם תפוסים. הכרתי בין האנשים שישבו שם, ופניהם לצבור, כמה פקידים בכירים של הקהילה על שני מושבים מיוחדים, לשמאלו ולימינו של שולחן הקריאה. ישבו הרב דוד משה רוזן, הרב הראשי והרב יצחק מאיר מארילוס, דיין הקהילה.
לפני קבלת שבת דרש הרב רוזן. בדרך כלל הוא נואם בבית הכנסת ברומנית. אך הפעם לכבוד האורחים הרבים נשא את דבריו ביידיש. הוא דיבר על הפרשה ועל ההפטרה של השבוע.
אחריו דיבר מר קולה רוזנטל, ממנהיגי הישוב היהודי בוונצואלה. כמה שבועות לפני שביקרנו בבוקרשט. בקיץ 1978. חגג ועד הקהילות, בהשתתפות משלחות יהודיות ממדינות שונות. את יובל שלושים שנות שרותו של הרב רוזן כרב ראשי רוזנטל. ידיד אישי של הרב, לא יכול היה להשתתף בחגיגות , על כן בא כעת להביא את ברכותיו. הוא דיבר בשבח הרב ומסר לו בשם יהודי וונצואלה. שרבים מהם הם יוצאי רומניה. מגש כסף למתנה.
התפילה ננעלה בשירת הקידוש על ידי שני נערים קטנים.
לאחר מכן הלכנו. קבוצה די גדולה – תיירים, פקידים בכירים של הקהילה ומוזמנים אחרים – ל"עונג שבת" שנערך במסעדת הקהילה, מהלך של רבע שעה מבית הכנסת.
בדרך סיפרה לי רעייתי כי פגשה בבית הכנסת שני צעירים מהונגריה. הם באו לשם מתוך תקווה לראות את שגריר ישראל. נראה שלא ראו אף פעם נציג מדינת ישראל. כי אין יחסים דיפלומטיים בין ישראל והונגריה. וכסבורים היו שכאן בבית הכנסת הראשי בבוקרשט יזכו לראות נציג של מדינת היהודים. תוחלתם נכזבה. שגריר ישראל לא בא לתפילה.
זמן רב נזכור אותו "עונג שבת" בבוקרשט. היתה זו מסיבה רבת רושם. בראש ישב הרב הראשי, האוכל היה טעים, לא היו נאומים, אבל רבה היתה השירה. ראשי השרים היו קבוצה של צעירים שישבו ליד שולחן גדול במרכז האולם. שירתם היתה יפה. יפה עד מאד. בבתי הכנסת בהם התפללתי ראיתי לרוב זקנים ואנשים בגיל העמידה. "האם אין כאן נוער המזדהה עם מסורתנו" – הרהרתי בלבי. כעת. בפעם הראשונה ראיתי צעירים באירוע ציבורי יהודי. המראה היה נעים ומעודד.
גם בשבת בבוקר התפללנו בבית הכנסת הכורלי. גינוני בית הכנסת עשו רושם. כאשר הוציאו את ספר התורה מן ההיכל התאספו על הבימה כל הגבאים שבמשך התפילה עמדו כל אחד על משמרתו במקומות שונים. כמה מן האורחים נתכבדו בעליות. כל מי שנקרא לעלות לתורה מודיעים לו על כך מקודם על ידי כרטיס שניתן לו מידי אחד הגבאים.
אברהם ויינשטיין. איש פתח תקוה. ביקש שיאמרו "מי שבירך" לרה"מ מנחם בגין ולצה"ל. כאשר ירד מן הבימה לחצתי ידו לאות תודה. "לא מגיעה לי שום תודה" השיב. "מובן הדבר שיש לברך את ראש הממשלה ואת צבאנו".
לאחר קריאת התורה אמר הרב רוזן תפילות לשלום מדינות רומניה וישראל ומנהיגיהן.
עם סיום התפילה נערך קידוש בחדר הספריה של בית הכנסת. גברים ונשים ישובים ליד שולחנות נפרדים, מילאו את החדר הגדול אשר קירותיו היו מקושטים בשמותם של אישים יהודיים מפורסמים. היה זה קידוש מיוחד לחוג את יום הולדת התשעים של ר' בן ציון בנימינוביץ'. אחד מחברי הקהילה. הרב רוזן דיבר לכבודו של ר' בן ציון וציין כי למרות זקנותו המופלגת הוא בא כל יום לתפילה ובשבתות הוא הולך ברגל דרך ארוכה מביתו לבית הכנסת.
בימים הבאים פגשתי את ר' בן ציון במנין המתקיים בימות החול בבית כנסת קטן הנמצא בבנינו של בית הכנסת הכורלי. יום אחד חזרנו מוקדם בבוקר לבוקרשט מביקור במולדביה. נסענו ישר מתחנת הרכבת לבית הכנסת הכורלי. זמן קצר לאחר מכן הגיע לשם ר' בן ציון היה זה זמן רב לפני תפילת הבוקר. שאלתי אותו למה בא בשעה מוקדמת כל כך. הוא השיב לי כי הוא מעדיף לצאת מן הבית השכם בבוקר כי אז תכופות החשמליות והוא אינו צריך לחכות להן זמן רב. "היום בבוקר כבר קראתי שני ספרים מן תהילים". אמר לי. הוא הוסיף כי זה שלושים וחמש שנה שהוא חבר ב"חברת ש"ס". השיעורים מתקיימים בימי השבת ומגיד השיעור הוא הרב יצחק מאיר מארילוס. כאשר היו עדיין הרבה רבנים בבוקרשט הגיד בכל פעם רב אחר את השיעור.
בבית הכנסת התודענו אל כמה ישראלים. יוצאי רומניה כמונו עמדו לאכול את ארוחת הצהרים במסעדת הקהילה. אך הואיל ושעת הצהרים טרם הגיעה. החלטנו לטייל יחד בסביבת בית הכנסת הכורלי שהיתה פעם הרובע היהודי של העיר. אברהם ברקוביץ איש תל-אביב שגדל ברובע זה היה מדריכנו.
מאת: ט. פרשל מתוך "ישראל שלנו" ה' חשון תש"מ