בית כנסת עתיק הועבר מאיטליה לירושלים (בעתונים)
(הרהורים בנכר)
שלוח שלח הקיסר רודולף לעיר היהודים לקרוא את המהר"ל נכנסו שניהם חדר בתוך חדר לא נתגלה סוד שיחתם עד היום.
מספרים כי הקיסר שאל את המקובל סוד הפיכת עפר לזהב.
אם אמת הדבר, העמיק אותו קיסר לחשוב אל מלכים ורוזנים שקדמוהו, אלה סחטו ומצצו כסף היהודים, לוו ולא פרעו, החרימו ולקחו בכח זרוע ואף פעם לא שאלו מאין להם, ליהודים, הכסף והזהב הרב; אכן הרבה לחקור אותו הקיסר ומצא, בודאי נתגלה לרבניהם אותו סוד שרבי המגים מכל הדורות עמלו לפענחו – ליצור זהב מעפר האדמה.
לקח המלך פדרו, המכונה האכזר, משר אוצרו היהודי שמואל הלוי את כל רכושו וממונו וגם את ארמונו שבנה לו ולמשפחתו. עבר אותו ארמון ממלכים לרוזנים עד שמאתיים שנה אחרי הבנותו שכן בו כבוד, גדול ציירי ספרד, אל גרקו.
ועוד היום מראים את הארמון שבו היה גר הצייר הגדול ויהודי מגולי ירושלים אשר בספרד בנה אותו.
אבל לא בגלל ארמונו הנהדר ייפקד שם היהודי הטולדני בתולדות עמו – כי אם בגלל הבית המואר, שבנה לבני אמו ולאלוקיו באותה העיר, בית צנוע בחצוניותו אבל עשיר בתוכו עם ציורי קיר נפלאים וקורות התקרה מארזי הלבנון.
והיה גורל אותו בית בגורל יתר הבתים, בהם גדלו תפילה ורנה לאלוקי ישראל, בארץ ספרד. באותו יום מר ונמהר, יום ט' באב, יום מיועד לפורענות ודמעותמיני קדם, בו יצאו המגורשים, רבניהם וספרי תורתם בראש, את האי, נהפך אותו מקדש להיכל לנוצרים.
הורו רבותינו: עתידים בתי כנסיות שבבבל להקבע בארץ ישראל.
ועוד מסורת בידינו: בועז ויכין, שני עמודי מקדש שלמה נטועים היו בבית השני ובהגלות ישראל מעל אדמתו, הגלו לרומי, והגם עמודי היסוד של כנסית פטר. ומדי שנה בשנה ביום ט' באב זולגים הם דמעות, כי רבים הגעגועים, וגדולים הכסופים להר ד'…
שפוך שפך העם את רוחו, בנודדו בגולה, על עץ וגם על אבן. וגדולים הגעגועים ורבה הצפייה לאותו יום שבו תועלה ציונה כל אבן שטבלה בדם ובדמע, להשלים ולפאר את בנין הכותל העזוב.
ואם באת לטולידו העיר ואתה נכנס לאותו בית כנסת ששמואל הלוי הקימו לעמו ולאלוקיו והגויים הפכוהו לכנסיתם, תכרע והשתחוה על רצפת האבן ושפתותיך תשקנה מקום עמדו אבותיך בפללם – אולי תראה עינך דמעת האבנים ואזנך תאזין לקינתם הנוגה.
עומד המהר"ל בארמון הקיסר, עינו נודדת מבעד החלון מעל גגי עיר היהודים ומבטו נופל על ה"אלטנאישול", בית כנסת קהלתו, "על תנאי" הוא בנוי, אם יבוא משיח צדקנו ייסתר ואבניו תועלנה ירושלימה.
והוא עומד, שקוע במחשבתו. "מה רוצה הקיסר החולני, אוהב בצע ורודף שלמונים. זהב ניצור מעפר בעד אוצרות מלכותו! סוד זה לא נדע… אבל ידוע ידענו להפוך אבני גזית לאבני יקר. ואותן האבנים קדשנו בדם ובדמע, לא יוכלו לקחת מאתנו לעולם, שוב ישובו אלינו.
טולידו, אייר תשי"ב.
מאת: ט. פרשל (ספרד) מתוך "חרות" (20/06/1952)