"שנה חדשה מתחילה".
"החודשים שעברו עלינו היו קשים לישראל. העתיד הוא בלתי-ברור, ובכל יום מהדהדות באזנינו שאלות התפילה: מי יחיה ומי ימות, מי בחיה ומי ברעב, מי ישקט ומי יטרף".
"ברם, כלום זו הפעם הראשונה שישראל שרוי במצוקה. לא! שאלו נא את הלוח, והוא יספר לכם על השעבוד במצרים, על הרדיפות בימי המכבים ועל הגזירות של המן מזרע עמלק. הוא יספר לכם על הנסים שעשה אלקים לנו בכל ימי תולדותינו המלאות סכנות. זאת היא האמת, וזאת מלמדים אותנו אמונתנו ועברנו: אלוקים יציל אותנו, כשם שהצילנו פעמים רבות. ואולי יביא את התשועה יותר מהר ממה שאנו מדמים".
דברים אלה הועתקו מהקדמה ללוח-כיס יהודי בלשון הצרפתית שהופיע בלימוז', בצרפת של ווישי, ערב שנת תש"ב בעצם ימי הרדיפות על יהדות צרפת.
צרפת נכנעה בקיץ 1940 מיד לאחר-מכן ירדו רדיפות על יהודי צרפת הן בחלק הכיבוש והן בחלק הבלתי-כבוש של אותה מדינה. באביב 1942 התחילה פרשת הגירושים ההמוניים למחנות ההשמדה. בקיץ של אותה שנה תבעו הגרמנים משלטונות וישי להסגיר לידיהם את היהודים שהתגוררו בתחומם. לאחר שגם החלק הבלתי-כבוש נכבש על ידי הגרמנים בנובמבר 1942 זורזו הגירושים גם משם ונמשכו עד שחרור המדינה מידי משעבדיה. מעריכים שמאה אלף יהודים, כשליש מספרם של יהודי צרפת, נספו בימי השואה.
בכל שנות הכיבוש הגרמני הופיע הלוח בלימוז'. עדות הם לוחות אלה למאמציהם הנועזים והאמיתים של יהודי צרפת לקיים חיים דתיים בעצם ימי ההשמדה.
והרי תולדות הלוחות, כפי שנמסרו לי מפי ד"ר דוב הימן, ששמע אותן מן המוציא לאור, וכפי שהן משתקפות מתוך הלוחות גופם.
נ. גרינוואלד, מוציא-לאור יהודי בשטראסבורג שבאלזאס, היה מפרסם לוח יהודי בכל שנה. עד שנת 1939 הוציא ארבעה לוחות, הלוח לשנת ת"ש, שכמעט נגמר בדפוס, לא הוצא לשוק, הואיל ועם פרוץ המלחמה פינו השלטונות הצרפתיים את האוכלוסייה האזרחית משטראסבורג השוכנת על הגבול הגרמני.
רבים מיהודי העיר התיישבו בלימוז'. שם יסדו קהילה והוסיפו לעסוק במשלוחי ידיהם. גרינוואלד עסק בהדפסה ובמו"לות והתכונן להוציא לוח לשנת תש"א (1940-1941).
הדבר לא היה קל ביותר. מכונות דפוס ואותיות לטיניות נמצא ככל הצורך, אבל חסר היה אותיות עבריות. הוא חיפש בכל בתי הדפוס בעיר והנה באחד מהם נתגלו אותיות עבריות עתיקות שלא השתמשו בהן זה עשרות בשנים.
הלוח הופיע. היה בו פתח-דבר מאת המוציא-לאור, הקדמה כתובה בידי הרב ר. הירשלר, מי שהיה רבה הראשי של שטראסבורג ובימי המלחמה היה פעיל ביותר בחיים היהודיים, הציבוריים והתרבותיים, בצרפת של ווישי. ומסה "הגיונות על הלוח העברי" מאת שלמה בן נפתלי (שלמה אהרמן). בסוף הלוח ניתנו בתוך שאר ידיעות, זמני כניסת השבת והמועדים ויציאתם בערי בורדו, ליאון, פאריס, לימוז', ווישי, אלג'יר ואוראן, לוח של בר-מצוות, ורשימות כתובות של מסעדות כשרות, מקוואות, חנויות של תשמישי קדושה ושל מוהלים.
בהכנות הלוח הוחל לפני כניעת צרפת, אבל לא הושלם אלא לאחר מאורע זה. בהקדמתו כותב הרב הירשלר, שנפילת צרפת פצעה קשה את יהודיה של מדינה זו וכצרפתים, וביחוד כיהודים הם הולכים בחרדה לקראת הבאות.
הלוח לשנה שלאחריה, שנת תש"ב, הופיע בזמן, שבו כבר התחוללו רדיפות קשות על יהודי צרפת, הן בתחום הכיבוש והן בתחום השלטון של וישי. גם ללוח זה פתח דבר מאת המוציא-לאור והקדמה מאת הרב ר. הירשלר. מקצת מדברי הקדמתו הבאנו בראש רשימה זו.
ללוח של שנת תש"ג (1942-1943) אין פתח-דבר וגם לא הקדמה, בשער הלוח שלפנינו רשום "מהדורה ב'". ונכללו בו תפילות מנחה ומעריב לימי חול ולשבתות ותפילות אחרות (התפילות צולמו מן המהדורה הצרפתית של סידור רדלהיים). כנראה יצאה גם מהדורה אחרת של הלוח. בלא התפילות.
לוח זה יצא ברשות הצנזורה. בעמוד האחרון צויין "מספר הצנזורה 279".
בדברי הקדמתו של רב הירשלר ללוח תשל"ד הוא אומר: "זהו הלוח הרביעי המופיע מאז ירד האסון על מולדתינו ועל יהדות צרפת…. זה ארבע שנים שצרות ומצוקות, קטנות וגדולות הן נחלת היחיד והצבור. השנה המסתיימת ידעה אולי הצרות הקשות ביותר."
והוא מוסיף, כי בימי הצרה והמצוקה, ימי שבת והחגים הם ימי אורה. מספרים הם על הגדולה של העבר, של אמיתיות נצחיות ועל שליחות ותפקידים. "ישראל יוסיף להתקיים. ישראל חי.
הדברים האלה נכתבו, נדפסו והופצו בימים הקשים ביותר ליהודי צרפת. הם גם נבדקו בידי הצנזורה. צנזורה מספר 9120" — צויין בשולי העמוד האחרון של הלוח.
ההקדמה ללוח שנת תש"ה שוב לא נכתבה על-ידי הרב ר. הירשלר. הוא ואשתו נאסרו ב-22 לדצמבר 1943 (כסלו תש"ד) וגורשו למחנות המוות.
גם המו"ל לא היה יכול להשתתף בהכנת הלוח, כי אף הוא נאסר.
"ההכנות של לוח זה נעשו בתקופה בה היו כוח הזרוע והפשע חוק המדינה. קהילות שלמות נעלמו, נאסרו או גורשו למחנות. כל המוסדות הדתיים סגורים. המאסרים ועבודות הכפייה לא דילגו גם על המוציא-לאור – כותב הרב א. דויטש בהקדמתו ללוח.
ברם בשעה שנכתבה ההקדמה כבר פלשו בנות הברית לצרפת. הכיבוש הגרמני וגרוריו התפוררו.
הרב דויטש מוסיף: "לוח זה שהוכן בצל, רואה אור, בזכות מסירותם של בני משפחת המוציא לאור, בעלות השחר של תקופה חדשה, ברגע בו ארצנו, צרפת הנצחית, מנתקת מעליה את האזיקים שהטילו עליה אויב אכזר וקבוצת בוגדים."
"אחים ואחיות בישראל. הודו לד' אשר ניהל אותנו בנפלאותיו בימים של יאוש ומות".
שער הלוח הבא. זה של שנת תש"ו (1945-1946) מקושט ב"טריקולור" הצרפתי. גרמניה נוצחה וצרפת קמה משפלותה. הוא לוח הנצחון.
את ההקדמה ללוח זה כתב הרב ישעיה שווארץ, רבה הראשי של צרפת. הוא מדבר על הטבח הגדול שערכו הגרמנים ביהודי אירופה ומביע את התקווה שהשנה הבאה תביא שלום צודק, מרפא ונוחם. בסוף הלוח ניתנת בתוך שאר דברים, רשימה מעניינת על פעולות ה"קונסיסטואר" (אירגון הקהילות הצרפתיות) תחת שלטון הכיבוש הגרמני, ופרטים על ארגונים ועיתונים יהודיים בפאריס.
היה זה הלוח האחרון שנדפס בלימוז'. בתום המלחמה שבו שרידי יהודי שטראסבורג ממקומות מגוריהם הזמניים. גם נ. גרינוואלד, המוציא-לאור של הלוח, שבימי השחרור קורא גם לו דרור, חזר לשטראסבורג. במודעה בעמוד ב' של הלוח הוא מודיע שמיום 1 בספטמבר יש לפנות אליו עפ"י כתובתו בשטראסבורג.
טוביה פרשל מתוך "הדואר", כ"ח תשרי תשכ"ג