"מרדכי הזמן"
"מרדכי הזמן" – כלומר, מרדכי של ימינו, מגן ודורש טוב לעמו – היה אחד מתוארי הכבוד בהם היו מכתירים יהודי מצרים את מנהיגיהם, הנגידים.
תואר זה נמצא בתעודות שנתגלו בגניזה של קהיר, ולא רק בהן.
הנה מן תוארי הכבוד של הנגיד אברהם בן דוד, נינו של הרמב"ם, כפי שנמצאו כתובים בתעודה שפורסמה על ידי פרופ' יעקב מן בספרו הנאגלי "טקסטים ומחקרים" (עמ' 429).
אדוננו נגידנו, הודנו והדרנו, וצניף תפארתנו, ועטרת ראשנו ומנהיג דורנו, מרנו ורבנו, אברהם דגל הרבנים, נזר החכמים, מרדכי הזמן, הרועה הנאמן, ראש הישיבה שלתורה, ירום הודו למעלה, ויגדל כוחו סלה.
והרי מן תוארי הכבוד של הנגיד דוד בן יהושע, הנגיד האחרון ממשפחת הרמב"ם: "אדוננו מאור עיננו, דוד הנגיד הגאון, המעוז המגדול, הרב המובהק, הפטיש החזק, דגל הרבנים, וראש לכל החכמים, נגיד הנגידים וגדול ליהודים, מרדכי הזמן, צנצנת המן, גביר עַם לא אלמן, מקל התפארה, ראש ישיבתה שלתורה הטהורה… (בספר הנ"ל, עמ' 132, ועיין על התואר מרדכי הזמן גם בספרו האנגלי של יעקב מן "יהודים במצרים").
"ממרדכי ועד מרדכי לא קם כמרדכי"
"ממשה ועד משה לא קם כמשה" השתמשו במליצה זו לא רק לגבי הרמב"ם, אלא גם לגבי אישים אחרים שהיו נקראים משה. כך, למשל, אמרו אחרי מותו של רבי משה שיק (מהר"ם שיק), שהיה תלמיד לרבי משה סופר ומגדולי הרבנים של הונגריה: "ממשה (סופר) ועד משה (שיק) לא קם כמשה". ולא עוד. בדמותה של מליצה זו נוצרו אחרות שהשתמשו בהן לגבי גדולים בעלי שמות אחרים. למשל, אמרו על רבי יעקב בן רבי אפרים נפתלי הירש מלובלין, אביו של הרב ר' העשל: "מבי יעקב פולק ועד רבי יעקב מלובלין לא קם כרבי יעקב בפולניא"[1].
ידועים לנו שני אישים עליהן קראו: "ממרדכי ועד מרדכי"…
אחרי מותו של הרמ"א בא במקומו כראש ישיבה בקראקא הגאון ר' מרדכי בר יעקב, המכונה זינגער, ממשפחת סבא. הוא נפטר בשנת של"ו, על מצבתו חרתו בין היתר: "…ממרדכי ועד מרדכי לא קם כמרדכי…"[2].
על רבי מרדכי יפה בעל "הלבושים", שהיה רב בהוראדנא, לובלין, קרמניץ, פראג ופוזנא, היו אומרים: "ממרדכי ועד מרדכי לא קם כמרדכי"[3].
"מרדכי השני"
שלמה בובר מייחד בספרו "קריה נשגבה", על קהילת זולקווא (סימן נ"ו) את הדיבור על ר' בצלאל בר נתן שהיה נקרא "ר' בצלאל מוכסן", "כי היה חשוב בחצרו של המלך סובייסקי, ורק לול היתה הזכות לשכור את המכס מן השררה בעת ההיא, המלך בנה לו בית גדול ורחב ידיים ועד היום נקרא הבית בפני אנשי העיר "בית סובייסקי אר בנה לקצין ר' בצלאל מוכסן".
בהמשך הדברים מצטט בובר מתוך "רחובות הקריה", הוספותיו של ר' מתתיהו שטראשון על "קריה נאמנה" לרש"י פין: "נמצא בספר דברי הימים שיהודי אחד אשר שמו היה בצלאל נשא חן וחמד בעיני המלך סובייסקי ויהיו לו מהלכים בחצרו, וכל הדברים שם היו נחתכים על פיו, והפולנים כינו אותו מרדכי השני, כי גם המלכה דיברה עליו טובות". לפי בובר נבחר ר' בצלאל בשנת תמ"ט לראש עדה הזולקווא.
מתוך "הדואר" 3/6/98.
[1] ראה על כך במאמרי "ממשה ועד משה" ב"הגות עברית באמריקה", כרך ראשון, וב"סיני" כרך צ"ה.
[2] ח.ד.ב. פרידברג, "לוחות הזכרון", עמ' 3.
[3] ש.ע. פרידנשטיין, "עיר גבורים", קורות העיר הוראדנא, עמ' 40.