במאמרים "ערי 'ירושלים' אשר בגולה ("הדואר, כ"ז בסיון תשכ"ט; כ"ב בסיון תשל"ג והערה בגליון מן י"ב באב תשל"ג) כתבתי על ערים בגולה אשר אבותינו קראו להם בכינוי-חיבה ירושלים, כמו וילנא – "ירושלים דליטא", אמסטרדם – "ירושלים דהולנד", וגם "ירושלים החדשה”ץ, ו"ירושלים הקטנה", ברודי – "ירושלים דגליציה" ועוד. אבותינו קראו עריהם כך, אם בגלל ששעריהן היו מצויינים בתורה ויראה, אם מפני שישבו בהן לבטח כאילו היו אצלם בציון.
בקראי בספרים ובעייני בכתבי-עת נזדמנו לי עוד כינויים כאלה, ורצוני למסור עליהם כאן.
במאה השש-עשרה התיישבו הרבה אנוסים שנמלטו מן ספרד ופורטוגל בסביבתה של באיון, בדרום צרפת סמוך לגבול של ספרד. זמן רב היו מוכרחים להסתיר את זהותם האמיתית, אך לאחר מכן קיימו בגלוי מצוות ישראל. אחת הקהילות שנוסדו על-ידי האנוסים היתה סן אספרי. היא היתה קהלה גדולה. פעם היתה קיימת שם ישיבה וישבו בה הרבה מלמדים. בשנת 1835 גרו כאלפיים יהודים בעיר זו. מספרם ב-1875 היה 750. "בתחילת המאה הזו קראו עדיין לקהילה זו 'ירושלים הקטנה' כותב "אלגמיינה צייטונג דס יודנטומס" בגליונו מן 19 לינואר 1875 (עמ'59-58. עיין גם בעתון זה מאותה שנה עמ' 6).
בכתב-עתאמריקאי (חורף 1974) מספרת פרופ' רחל דלבין על חיי היהודים בעיר אבותיה יאנינה ביוון. היתה זו קהילה עתיקת-ימים. ערב מלחמת העולה השנייה ישבו בה כאלפיים יהודים, רחל דלבין כותבת: "על אדיקותם במצוות של יהודי העיר יעידו דברי הרבנים שביקרו בה. הם ראו בה 'חצי ירושלים' ".
מויזסוויל היתה המושבה החקלאית היהודית הראשונה בארגנטינה. המושבה, שנקראה על שם משה רבינו, התפתחה אחרי יסורי-בראשית רבים למרכז חשוב ובתקופת הזוהר שלה זכתה לכינוי "ירושלים דארגנטינה" (עיין יעקב בלר בספרו האנגלי "ג'וס אין לאטין אמריקה". ניו-יורק, 1969, עמ' 191, 200).
במאמרי הראשון כתבתי על סאלוניקי שהיתה מכונה "ירושלים של ארצות הבלקנים", וגם "ירושלים חדשה" ו"ירושלים קטנה".
הבאתי אז מדברי שמואל אושקי, בן המאה הט"ז, שכתב בספרו "תנחומות ישראל": "סאלוניקי, הנך עיר ואם בישראל, מטע נאמן לתורה ולתעודה, כולם מלאה פרחי חמד ועצי הוד לשם ולתפארת בישראל. פריך יפיק הוד והדר, כי על מבועי הצדקה ונהרי ונחלי החסד והרחמים ירוו אדמתה, בה ימצאו מזור ותרופה כל נשברי לב וכל דכאי רוח הנמלטים אליה מארצות אירופה ויתר חלקי התבל, והיא תקבלם בחסד וברחמים, כאם רחמניה, אם העם הישראלי כירושלים במועדיה".
לפני זמן לא רב ראיתי במאמר לאברהם דאנון "הקהילה היהודית של סאלוניקי במאה השש-עשרה" (השקפה צרפתית, כרך 40, 1900, ע"מ 207) כי הוא מצביע, בקשר לדבריו אלה של ר שמואל אשקי על ספר שו"ת "תורת חיים" לרבי חיים שבתי (חלק א', סימן צה). שם כתוב: והזקנים היו מכנים לשלוניקי ירושלים הקטנה[1].
אפשר שזה הוא השימוש הראשון בכתב של הכינוי "ירושלים הקטנה" לעיר בגולה.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" כ"ט בכסלו, תשל"ה
[1] דברים אלה משו"ת "תורת חיים" הובאו באחרונה גם בספרו של הרב י. שציפאנסקי "ארץ ישראל בספרות התשובות", כרך ב', עמ' תקכ"ה.
במאמרי הראשון הבאתי מספרו של שודט "יודישה מרקווירדיגקייטן" אימרה שהמחבר שמע מיהודי בהאמבורג: "אמסטרדם היא ירושלים הגדולה, האמבורג ירושלים הקטנה". אפשר שכנגד עיני רוחו אימרה זו, כתב ר' יעקב עמדין ב"סולם בית אל", הקדמתו לסידורו: "אין איש שם על לבו, מבקשה אהבתה (של ארץ ישראל), דורש שלומה וטובתה ולא מצפה לראותה, כמדומה לנו בהיותנו בשלום בח"ל שכבר מצאנו א"י וירושלים אחרת".
על כינוי ירושלים, בבחינה לא משובחת ביותר, שהדביק סופר לעיר בגליציה, עיין "המגיד", 1888, עמ' 140.