יום השחרור האמיתי
ו.
אדמניסטרציית וישי נשארה בשלטון. אנשי המחתרת שפעולותיהם פלשו את הדרך לצבא האמריקני הפולש הציעו מחאותיהם נגד הסכם האמריקנים עם אדמירל דאודלא, – אך הם לא מצאו אוזן קשבת אצל רוברט מורפי, אדריכל המדיניות האמריקנית באפריקה הצפונית.
האדמיניסטרציה המשיכה כעת במדיניותה הפשיסטית והאנטי יהודית תחת חסות האמריקנים. בי"ב לנובמבר, ארבעה ימים אחרי נחיתת הצבא האמריקני באלג'יריה, הוזמן הרב הראשי מוריס אייזנבט למושל הכללי מ. שטל. הוא פנה אליו להשפיע על היהודים לא "להפגין יותר מדי את שמחתם" על השינוי שחל במדינה. "הם מתנהלים בחוצפה יתירה", אמר.
הרב אייזנבט הצדיק שמחת היהודים באשר הם מצפים לביטול החוקה האנטי יהודית. מ. שטל ענה: "האמריקנים והמוסלמים אינם תומכים בביטול האפלייה. האמריקנים באשר אינם רוצים להתערב בענייניה הפנימיים של האדמיניסטרציה הצרפתית והאחרונים באשר הם מתנגדים למתן אזרחות צרפתית ליהודים".
שלושה ימים אחר כך הוציא גנרל ג'ירו בתור מפקד כוחות צרפת באפריקה הצפונית, חוק אנטי יהודי נוסף. הנוער היהודי יגוייס לפלוגות עבודה מיוחדות לא לכוחות הלוחמים. באותה שעה סרב גם לפקד על שחרור האסירים הפוליטיים. מטרת מניעת היהודים מלגייס לצבא היתה לשלול מהם את האפשרות לדרוש על סמך שרותם בכוחות הלוחמים את החזרת זכויותיהם. בהזדמנות אחרת כאשר נשאל על אודות הצוו לגייס את הנוער היהודי לפלוגות עבודה גרידא אמר הגנרל: "אינני רוצה שהיהודים יראו בתקופה הנוכחית זמן נקמתם. הם שמחים יותר מדי על נוכחות האמריקנים במדינה. פירוש הדבר הזה הוא אי סדר ואני רוצה בסדר".
דבר הנהגת החוקה האנטי יהודית באלג'יריה עורר תגובה חריפה בחוץ לארץ. הנשיא רוזוולט והגנרל אייזנהואר הביעו את התקווה כי בקרוב יבוטלו חוקי האפלייה. אך הם לא נקטו בשום צעד להשפיע על האדמיניסטרציה הווישאית בכיוון זה. המדיניות הרשמית של ארצות הברית היתה כדברי רוברט מורפי לא להתערב בענייניה הפנימיים של אלג'יריה.
הנוער היהודי גוייס לפלוגות העבודה. מחנות העבודה שעליהם פקדו קצינים אנטישמיים הפכו למחנות ריכוז. מנהיגי הקהילות לא פסקו להפנות תשומת לב השלטונות לעוול משווע זה. ד"ר הנרי אבולקיר, שבדירתו היה בליל הפלישה המטה הכללי של ההתנגדות, פנה ב-14 לדצמבר בשם יהודי אלג'יריה במכתב לגנרל ג'ירו בן תיאר .. את המצב במחנות ודרש את ביטול האפליה.
התשובה לא אחרה לבוא. ד"ר הנרי אבולקיר ומנהיגים אחרים, יהודים ולא יהודים, של ההתנגדות נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז באלג'יריה הדרומית. כדי להצדיק מאסרם הודיעו שירותי הבטחון שהנעצרים התכוננו להתנקש בגנרל ג'ירו ורוברט מורפי.
צעד זה גרם למסע חריף בעיתונות ארצות הברית ובריטניה נגד האדמיניסטרציה. המסע הזה הציל את חיי האסירים. הלא יהודים שוחררו תיכף ומיד, היהודים הוחזקו במאסר עד אמצע פברואר 1943.
באמצע פברואר עזב מ. שטל המושל הכללי את אלג'יריה. את מקומו לקח מ. מרסל פ.רוסון מי שהיה שר הפנים בממשלת ווישי. בפגישה עם נציגי היהודים התווה את מדיניותו: היהודים הם אשמים במפלתה של צרפת. אחד התנאים של חוזה שביתת הנשק בין צרפת וגרמניה היתה הנהגת החוקה האנטי יהודית. אלג'יריה היא חלק של צרפת ועל כן עליה למלא אחרי חוקת וישי. אך הוא הבטיח לפעול למען החזרת הרכוש היהודי שהוחרם. להגדלת אחוז היהודים שנקבע בבתי ספר ובמקצועות שונים לפי ה"נומרוס קלאוזוס" והחזרתם בהדרגה של היהודים שפוטרו משרותי המדינה. בנוגע לזכויותיהם הפוליטיות של היהודים לא יחול שינוי עד אחרי המלחמה.
ז.
בהתחלת שנת 1943 חל מפנה בחזיתות המלחמה. הגרמנים נחלו מפלה על יד סטאלינגראד וצבא מונטגומרי באפריקה הצפונית התקדם לעבר תוניסיה. האדמיניסטרציה הצרפתית שראתה נוכחותם של האמריקנים באלג'יריה כתופעה זמנית באשר היתה עדיין בטוחה בנצחונם הסופי של הגרמנים, היתה נאלצת לשנות קוי מדיינותה ולטשטש במידת מה את אופיה הפשיסטי. באמצע חודש מרס ביטל הגנרל ג'ירו את כל החוקים האנטי יהודיים אך את הצוו המבטל צוו קרמיה השאיר בתוקפן. האמתלה הרשמית היתה כי הצוו המעניק ליהודים אזרחות צרפתית על קיום בצוותא אבל הבידוד של העמים באופן קולקטיבי מפלה את היהודים לטובה מנתיני אלג'יריה המוסלמים. היה בזה משום סילוף העובדות. כל מוסלמי היה זכאי לקבל אזרחות צרפתית בצנאי שיוותר על מעמדו האישי לפי החוק המוסלמי ועל השיפוט העדתי. למוסלמי אלג'יריה לא הוענקה האזרחות הצרפתית באופן קולקטיבי לא בשביל שהופלו לרעה כי אם מפני שלא רצו לוותר על אבטונומיוהם בשטח החוק.
יהודי אלג'יריה מחו נגד מדיניותו של ג'ירו. הם נתמכו על ידי מפלגות וקבוצות לא יהודיות שונות. גם מנהיגים מוסלמים הודיעו שהם אינם מתנגדים להחזרת צו קרמיה לתוקפו. אך הכל ללא הועיל.
בשלב זה מתחילים ארגונים יהודיים שונים בחוץ לארץ להתערב אצל ממשלות ארצות הברית ובריטניה וועדת השחרור של דה גול שמושבה היה אז בלונדון. נרמז להם כי השעה איננה כשרה להתערבות פוליטית אצל האדמיניסטרציה הצרפתית באשר דה גול וגנרל ג'ירו מנהלים משא ומתן של איחוד כוחותיהם ושיתוף פעולה ביניהם. כמו כן נמסר שבהגיע דה גול לאלג'יר יוחזרו הזכויות הפוליטיות ליהודים.
ב-30 למאי 1943 מגיעים דה גול ואחדים מחברי וועדת השחרור שלו לאלג'יריה ולוקחים חלק פעיל באדמיניסטרציה המקומית. אך למרות רצונם הטוב אין ביכולתם להכריז תיכף ומיד על ביטול הצוו שביטל את צוו קרמיה. הם מוקפים אנשי "הקולון" האנטישמיים ופקידים וקצינים וושאיים. רק אחרי עבור חמישה חודשים ב-20 לאוקטובר 1943 פרסמה וועדת השחרור הודעה זהירה המודיעה כי צוו קרמיה לא בוטל ועודנו עומד בתוקפו. יום זה היה יום השחרור האמיתי של יהודי אלג'יריה שבניהם שבינתיים הורשו לעבור לגדודי הלוחמים, לקחו חלק פעיל בשורות הצבא הצרפתי החפשי בשחרור אירופה מעול הנאציזם.
ח.
העברנו בקצרה לפני הקורא את תוכנו של ספרו של מיכאל אנסקי על סבל וגבורת יהודי אלג'יריה בימי מלחמת העולם השניה. כאמור לא הסתפק המחבר בתיאור השתלשלות המאורעות כי אם גם כן בהרחבת הרקע של איזה עובדה מתמיהה שבאלג'יריה הונהג חוקה אנטי יהודית חמורה יותר מבצרפת המרכזית, חוקה שהונהגה זמן מה גם אחרי שחרור המדינה על ידי הצבא האמריקני. הסיבות לדבר הם השנאה המסורתית של המתישבים הצרפתים ליהודים ומאידך מדיניות בנות הברית, במיוחד של ממשלת ארצות הברית, כלפי האדמיניסטרציה של אנשי ווישי.
בזמן האחרון רבו הסברים על השואה. אך רובם דנים בגורל יהודי אירופה המזרחית והמרכזית. לא נכתב הרבה על סבל וגבורת יהודי אירופה המערבית ואפריקה הצפונית בימי המלחמה. טרם נכתב ספר ממצה של גבורת הנוער היהודי במדינות אלו, כגון הגדודים היהודיים הרבים שנלחמו ב"מקי" הצרפתית. מ. אנסקי מגלה לנו בספרו את החלק המכריע שהנוער היהודי באלג'יריה לקח בשחרור המדינה על ידי צבאות ארצות הברית – פרשה שלא ידועה כלל בעולם הרחב באשר היא הושתקה עוד בימי המלחמה גופא ונשכחה אחריה. ראוי ספרו של אנסקי להתרגם לעברית כדי שיגיע לחוגים רחבים במדינה.
הספר הוצא על ידי המרכז לאיחוד יהודים בפאריס. הקדמה לו מאת פרופ' הנרי אבולקיר ואחרית וסוף דבר מאת פיר פרץ ואנדרה פיליפ מי שהיה שר בממשלת דה גול.
חרות
Friday Oct. 1, 1954