א.
טרגונה בספרד הצפונית-מזרחית משתרעת על גבעה הנשקפת על פני הים התיכון. העיר עתיקה מאד, היא נוסדה על ידי הרומאים בסוף המאה השלישית לפנה"ס. אפשר שעוד קודם לכן היה קיים ישוב באחד המקומות בגבעה.
יש בה הרבה שרידים מן התקופה הרומאית. בתוכם חלק גדול מן החומה שהקיפה את העיר. הנוף היפה, חוף הים הטובל בשמש והשרידים הארכיאולוגיים הרבים מושכים המונים של תיירם לטרגונה.
יש בעיר גם עתיקות יהודיות.
יהודים התישבו בעיר, כנראה, בזמן שהרומאים היו עדיין שולטים בה, וקהילה יהודית היתה קיימת שם במשך מאות בשנים עד גירוש היהודים מספרד בשעת 1492. יהודי העיר לא השאירו שום רושם בחייו התרבותיים של עמנו. אין יהודי בעל שם בתורה, במדע או בספרות הקשור בעיר זו, יוצא מן הכלל הוא רבי יצחק בן עראמה, תלמודי, פילוסוף ודרשן, מחבר "עקידת יצחק" על התורה, שזמן מסויים שימש כרב בטרגונה.
עדת היהודים היתה משגשגת בתקופה שלטון הערבים. לאחר שהעיר נכבשה בחזרה על ידי הנוצרים סבלו היהודים בזמנים שונים, מרדיפות. היהודים התגוררו אז קרוב לחומתה העתיקה של העיר, בשטח המשתרע מן שער סן אנטוניו עד כניסה קטנה שהיתה קרויה "השער הקטן של היהודים".
לפי "המדריך היהודי לספרד" לחואן ג. אטיינצה, ספר בספרדית המפרט ומתאר את האתרים ההיסטוריים היהודיים שבמדינה, נקרא עדיין השער הקטן על שם היהודים שלפני מאות בשנים היו נכנסים דרכו לשכונתם. אפשר שזה היה עדיין כך לפני זמן לא רב – אך אין זה כן היום. עמדתי בקירבת השער ושאלתי עוברים ושבים אם יודעים הם את שמו. קיוויתי שבתשובותיהם יעלו את זכר היהודים שפעם גרו כאן. אבל כל אלה ששאלתי לא היה להם מענה בפיהם. הם משכו בכתפיהם והמשיכו בדרכם, נראה שהשער הקטן, אשר כעת הוא גדור ואין בו מעבר, אין לו היום שום שם.
טיילתי בשכונה היהודית לשעבר. הטופוגרפיה של הרחובות לא נשתנתה בהרבה במשך הזמן הרב שעבר מאז ישבו בהם יהודים. והם אותם הרחובות עצמם בהם עמלו וסחרו, חיו וסבלו בני עמנו, שיחקו והשתעשעו ילדי ישראל רובם הגדול של הבתים, אם לא כולם, הם מתקופות מאוחרות יותר.
אחרי גירוש היהודים השתמשו תושבי העיר במצבות בית העלמין היהודי לצרכיהם. בחזיתו של בית ברחוב הסמוך לשכונה היהודית לשעבר נראות שתי מצבות בעלות כתובות עבריות. שתיהן הן מראשית המאה הי"ד, על האחת כתוב "זה קבר של חנניה בר שמעון ארלבי נפטר בירח אייר שנת ה' אלפים סב יש יעמ" (יבוא שלום ינוחו על משכבותם – ישעיה נ"ז ב'). הכתובת השניה היא: "זה קבר של ר' חיים בר יצחק נפטר בניסן שנת ס יש יעמ".
שתי המצבות ידועות היטב בחלק העתיק של העיר. "האם ראית כבר כתובות הקבר העבריות אשר בקיר אחד הבתים". שאל אותי כומר קתולי שוחחנו על השרידים היהודיים אשר בעיר הוא התפאר לפני בידיעותיו בשפה העברית. "למדתי את השפה כאשר הייתי סטודנט", אמר.
המוזיאון הארכאולוגי נמצא אף הוא בעיר העתיקה של טרגונה. שאלתי אחד העובדים אם יש בו מוצגים שיש בהם ענין יהודי. עובד אחר שהתמצא יותר ענה לי במקומו: "כאן יש רק שרידים רומאיים. יש "אבן עברית" אחת במוזיאון השני. הנמצא בקרבת מקום".
הלכתי למוזיאון האחר. שאלתי על "האבן העברית" העובדים ידעו מיד למה התכוונתי. "עלה על הקומה העליונה ושם תמצאנה". אמרו, רצתי למעלה, הייתי צריך לעלות הרבה, הרבה מאוד מדרגות, אבל מה לא עושים כדי לראות דבר מה יהודי. בראשונה לא ראיתי את האבן. היו שם מוצגים רבים אבל לא ראיתי בהם שום כתובת עברית. רגע הרהרתי בלבי: ודאי יש כאן אבן ועליה כתובת בשפה זרה ועובדי המוזיאון חושבים שהיא עברית – אך לאחר מכן מצאתי את שביקשתי.
אם לדון לפי הכתובת – והיא קצת מחוקה – היתה האבן קבועה במזרקה או בכיור שעמדו בחצר בית כנסת ומימיו שימשו לנטילת ידים.
כתובת אבן זו ויתר הכתובות העבריות הקדומות שנמצאו בטרגונה תוארו ונידונו בהרחבה על ידי שני חוקרים ספרדיים. הפרופסורים פ. קנטרה וי. מ. מייאס בחבורים הגדול בלשון הספרדית "הכתובות העבריות בספרד" שיצא במדריד בשנת 1956.
ב.
עיינתי במפה של טרגונה כדי למצוא את דרכי בעיר ועיני נתקלה ברחוב הנושא את השם זמנהוף. גדולה היתה הפתעתי וכמעט שלא האמנתי למראה עיני. ודאי נקרא רחוב זה על שמו של ד"ר לודביק זמנהוף. רופא העינים היהודי מווארשא. אשר יצר את לשון אספרנטו, האם יש זמנהוף אחר בכל שם עולמי?
הלכתי לראות את הרחוב. הוא נמצא בעיר החדשה, כמה רגעי הליכה מן המלון בו התאכסנתי. אילו היה לי צל של ספק אם הרחוב נקרא באמת על שמו של יוצר אספרנטו. היה נעלם למראה שלט הרחוב. כתוב בו: "רחוב על שם ל.ל. זמנהוף" ניתנות גם שנות לידתו ומותו ומצוייד בו סמל תנועת אספרנטו.
ד"ר לודביק לזר (אליעזר) זמנהוף נולד בביאליסטוק בפולין, הוא למד רפואה בווארשה ובמוסקבה, התישב בווארשה גר בתוך המוני בית ישראל העניים ושימש להם רופא עיניים.
יחד עם הרב ר' שמואל מוהליבר, שאול פנחס רבינוביץ ואחרים היה במיסדי "שארית ישראל" חברת "חובבי ציון" הראשונה בווארשה.
אביו וסבו של זמנהוף היו מורים לשפות. הוא עצמו שקד מצעירותו על יצירת שפה בינלאומית שתתווך בין העמים ותקדם סבלנות ואחדות בין האומות בשעת 1887 הוציא את הספר הלימוד הראשון לשפה שיצר. הוא חתם בעצמו בספר: "דוקטור אספרנטו" – דוקטור בר-תקווה.
אספרנטו – שם זה הדביקו לאחר מכן לשפה שזמנהוף יצר – היא יצירה גאונית, אפשר ללמוד אותה בקלות. יש לה מבנה אחיד והתחביר שלה הוא גמיש. שרשי מלותיה משותפים לכל השפות ההודי-אירופיות.
במדינות שונות התאגדו חסידי אספרנסו באגודות. ואלה התאחדו לאחר מכן בתנועה עולמית, אשר מנהיגה הראשון היה ד"ר זמנהוף עצמו.
היום יש מליוני בני אדם ברחבי תבל המדברים אספרנטו. למעלה ממאה כתבי-עת מתפרסמים בלשון זו. אלפי ספרים נדפסו בה, כמה ארצות. ובהן ברזיל וסין הקומוניסטית, משדרות בקביעות באספרנטו.
הרחוב בטרגונה הנושא את שמו של זמנהוף איננו גדול, הוא סימטה צרה, בעם עצם העובדה שרחוב אחד מעריה של ספרד נקרא על שם יוצר שפת אספרנטו מעיד במידה מסויימת על פופולריותה של לשון זו באותה מדינה.
לפני למעלה משבעים שנה התקיים הקונגרס הבינלאומי של תנועת אספרנטו בברצלונה, היא עיר הבירה של קטלוניה, הפרובינציה אשר גם טרגונה שוכנת בה.
"לפני מלחמת האזרחים היתה תנועה חזקה של חסידי אספרנטו בספרד", סיפר לי מר מרק סטאר. ממרכז אספרנטו בניו-יורק. "התנועה לא יכלה להתפתח בימי שלטונו של פרנקו. מאז מותו היא הולכת וגדלה. היום יש קבוצות אספרנטו בעשרים ושניים מקומות במדינה, עשרים צירים מספרד השתתפו בקונגרס הבינלאומי האחרון של תנועת אספרנטו שהתקיים בקיץ שעבר בשווייצריה."
מאת: טוביה פרשל מתוך "ישראל שלנו" כ"ב טבת תש"מ.