הגעתי לבילבאו אשר בארץ הבאסקים. בספרד, ב-1 למאי. הרחובות היו מקושטים בדגלים. התקיים מצעד. אלפים, אלפים צעדו. חברי האיגודים המקצועיים ומפלגות השמאל, נישאו כרזות והושמעו סיסמאות, מהן שתבעו עצמאות לארץ הבאסקים.
לא באתי לבילבאו כדי לחזות במצעד. אף לא באתי לראות את יופיה וגודלה של העיר. באתי כדי לבקר בעיר בשכנותה – ויטוריה.
בעיר זו היה קיים פעם ישוב יהודי.
בשנת 1492 כאשר היהודים גורשו מספרד. באו ראשי היהודים שבוויטוריה להסכם עם אבות העיר, לפיו ימסרו היהודים לעיר את בית העלמין שלהם והשטחים שבקירבתו, ותמורתם יתחייב אנשי העיר לא לבנות ולא לחפור בבית העלמין. כלומר, לא להפריע את מנוחת השוכבים בו.
תושבי העיר שמרו על הבטחה זו במשך מאות בשנים. בשנת 1851 כאשר הורחב שטח העיר, הוחל בעבודות בניה בבית העלמין – אבל אלה הופסקו מיד על ידי השלטונות. אנשי העיר גם קיימו יחסים ידידותיים עם הקהילה היהודין בבאיון. השוכנת מעבר לגבול, בדרום-צרפת בני העדה היהודית של באיון, יהודים ספרדים. הנם לפי עדות עצמם צאצאיהם של מגורשי ויטוריה.
בשעת 1952 החליטו תושבי העיר שאין עוד בכוחם לכבד את הבטחתם והם ביקשו מיהודי באיון לשחרר אותם מהתחייבותם, היהודים התרצו לכך בתנאי ששלטונות העיר יאספו למקום אחד את כל העצמות הנמצאים עדיין בשטח בית העלמין ויקימו שם מצבה שתספר את תולדות בית העלמין.
הסכם על כך נחתם בין אבות העיר ונציגי הקהילה היהודית בבאיון ב-27 ליוני 1952 בדיוק 460 שנה ליום מאז חתימת ההסכם הראשון בין אבות העיר והיהודים שיצאו לגולה.
בשנת 1952 כתבו עתונים יהודיים ולא-יהודיים על המאורע. העתונים היהודיים שיבחו את תושבי ויטוריה ששמרו על הבטחתם במשך מאות בשנים. אך לא נגעו בשאלה אם מבחינה הלכתית היו יהודי באיון רשאים להתיר את פנוי העצמות.
לפני למעלה משנה ראיתי בפעם הראשונה צילום של המצבה שהוקמה בשטח בית העלמין היהודי לשעבר. חרות עליה מגן דוד ונמסר בקצרה סיפור שני ההסכמים.
הצילום הוצג בתערוכת תצלומים של אתרים היסטוריים יהודיים בספרד שהתקיימה במשרד התיירות הספרדי בניו יורק. הצילומים היו מעשי ידי הכתב-הצלם היהודי ויקטור לארידו, אשר כלל צילומים אלה גם בספרו האנגלי "ספרדיק ספאין".
כאשר ראיתי הצילום של המצבה אשר בבית העלמין לשעבר בוויטוריה גמרתי בלבי כי בביקורי הבא בספרד אסע לאותה העיר כדי לראות את המצבה.
לאחר שהגעתי לבילבאו ומצאתי חדר במלון כוונתי צעדי לתחנה ממנה יוצאים אוטובוסים לוויטוריה ולמקומות אחרים אשר בסביבת העיר, בקרבת התחנה פגשתי צעיר, שדיבר כמה שפות ואשר היה לי לעזר רב. הוא אמר לי כי הוא באסקי לאומני וסיפר לי שעה ארוכה על מאבק הבאסקים לעצמאות. "אין אנו מקשים שלטון אוטונומי – זה לא מספיק לנו – אנו רוצים עצמאות, ארץ עצמאית משלנו". השפה הבאסקית מדוברת הרבה בכפרים ובעיירות, אך לא בערים הגדולות. כי באלה התישבו הרבה ספרדים לא-באסקיים שהיגרו לארץ הבאסקים מן האזורים העניים שבמדינה. "רובם של אנשים אלה, שאינם באסקים מלידה, אף הם תומכים במאבקנו, ראשי הערים של בילבאו וסן סבסטיאן, הערים הגדולות של ארץ הבאסקים, הם לאומנים". אמר לי איש שיחי.
כאשר אמרתי לו כי אני יהודי, החל לדבר על ישראל, וניכר היה מדבריו כי התעניין במדינה מתוך יחס של אהדה. "אנחנו נלחמים למען עצמאותנו כשם שאתם נלחמתם למען עצמאותכם, כי רק בארץ עצמאית משלנו נוכל לפתח את תרבותינו ושפתנו" אמר.
סיפרתי לו כי אחרי מלחמת העולם השניה נפגשו בפאריז נציגים של המחתרת הבאסקית עם מפקדים של האצ"ל וביקשו שהארגון ישלח אליהם מדריכים צבאיים. פני איש שיחי קרנו לשמע הדברים האלה. "זאת לא ידעתי", אמר בהתפעלות.
כאשר נפרדנו אמר לי "שלום".
כשעה נסיעה מבילבאו לוויטוריה. מיד עם בואי לשם שאלתי לדרך ל"יודימנדי". אשר פירושו בבאסקית "הר היהודים". והוא שמה של הגבעה בה היה נמצא בית העלמין היהודי. לא היה לי שום קושי למצוא את המצבה. היא נמצאת בחצר של בית ספר. בית הספר היה סגור ושער החצר היה נעול, וכבר חששתי שאצטרך להסתפק בראיית המצבה מרחוק, דרך גדר החצר. למזלי היה שומר בית הספר בבית. הסברתי לו את מבוקשי, הוא פתח לי את השער ונשאר עומד לידו עד שיצאתי שוב את החצר.
אם סיום הביקור ב"יודימנדי" הלכתי לראות את הרחובות אשר לפני חמש מאות שנה היו מיושבים יהודים. לאחר מכן חזרתי לבילבאו.
אין יהודים בבילבאו ולא ציפיתי לפגוש שם יהודים. ברם אף פעם אינך יכול לדעת…
חיכיתי בשדה התעופה למטוס שיחזירני למדריד. שאלתי איש שהמתין עמי באולם ההמתנה אם גם הוא נוסע למדריד. פניתי אליו בספרדית והוא ענני בשפה זו. אך הוסיף כי איננו ספרדי אלא זר.
שוחחנו קצת, הזר סיפר לי כי הוא מסלוניקי ובא לספרד כדי לקנות ברזל, אמרתי לו כי אני מארצות הברית והוא התעניין לדעת אם אבי נולד באמריקה, עניתי: "לא, הוא היה יליד פולין".
תמהתי על הספרדית המשובחת שבפיו ושאלתי אותו מנין לו זו. "אני יהודי בן העדה הספרדית", השיב.
"שלום עליכם", קראתי מתוך התרגשות, "גם אני יהודי".
"ידעתי, ידעתי", אמר האיש, וחיוך רחב התפשט על פניו. "הכרתי בך שאתה יהודי, אך לא הייתי בטוח בכך. על כן שאלתי אותך על מוצא אביך".
מאת: טוביה פרשל מתוך "ישראל שלנו" ט"ו טבת תש"מ.
המצבה ב-judumandi (הר היהודים) בויטוריה המספרת את תולדות בית העלמין היהודי שהיה קיים במקום.