בכמה מקומות בשירי הקודש לרבי שלמה אבן גבירול באה המילה "חכליל" או "חכלילי" ככנוי.1
פעם היא כנוי ליהודה ("שירי הקודש לרשב"ג", מהד' ד. ירדן, כרך א, עמ' 94), והוא על פי דברי הברכה של יעקב ליהודה (בראשית מט, יב): "חכלילי עינים מיין…"
פעם אחרת היא כינוי לדוד (המהדורה הנ"ל, כרך ב, עמ' 496):
שובב כלילי לראש בן חכלילי
ירדן: "השב עטרתי לראש משיח בן דוד". חכלילי היא כאן במקום המלה אדמוני, שהיא כנוי לדוד עליו נאמר (שמואל א טז, יב): "והוא אדמוני עם יפה עינים…"
ושוב פעם היא כינוי למשיח (המהדורה הנ"ל, שם, עמ' 484):
סמוך ידה בבן דודה אשר נקרא שמו חכליל
מציוניו של המהדיר, דב ירדן, עולה כי הכנוי חכליל למשיח הוא תוצאה של דימוי: חכליל- אדמוני- דוד -משיח בן דוד.2
יורשה לנו להעיר כי אפשר שהכנוי חכליל למשיח נוצר באופן אחר, "ישיר" יותר.
נציין מקודם פיוט נוסף בו מופיע כנוי זה למשיח.
ב"רשות" לפרשת כי תשא במדרש הגדול (מהד' מ. מרגליות, עמ' תרל"ט) נאמר:
יזכני לחזות ולומר זה א-לי
ימהר בביאת תשבי וחכלילי.
מהדיר המדרש אף הוא מציע כי לפנינו דימוי חכלילי-אדמוני-דוד-משיח בן דוד. "חכלילי הוא צבע אדום (בראשית מט, יב: משלי כג, כט)", הוא כותב. "ונראה שאדמוני הוא כנוי לדוד-משיח".
לפני למעלה מעשרים שנה כאשר יצא לאור המדרש הגדול לשמות, הערתי בהערכה על המהדורה ביומון "חרות", כי בתרגומים (ירושלמי, והמכונה יונתן)3 נדרש הפסוק "חכלילי עינים וגו'" על מלך המשיח, ומכאן כנראה הכנוי "חכלילי" לגואל האחרון.
1עיין מפתח הכינויים ב"שירי הקודש לרבי שלמה אבן גבירול" (מהד' דב ירדן), כרך ב, ירושלים תשל"ג, ערכים בן חכלילי, חכליל (עמ' 637, 640).
2ועיין גם שם, עמ' 457: "שוכב עלי מטות זהב בארמוני, מתי יצועו י-ה תכין לאדמוני". ירדן: אתה הא-ל השוכן בהיכל בין כרובי הזהב, מתי תכין את יצועו של משיח בן דוד.
ועיין יצחק אבינרי, "גנזים מגולים" (תשכ"ח), ערך "חכלילי" (עמ' 136) המביא משיר של רבי יהודה הלוי : "צמח ניר לחכלילי" ("יונת אלם יפת תאר" ב"שירים חדשים מן הגניזה" לח. שירמן, עמ' 107-108).
3וכך הוא גם בתרגום ירושלמי, ניאופיטי, שנדפס באחרונה.
מתוך "הדואר" גליון כ"ד ד' באייר תשל"ז