"חיבור יפה מהישועה"

מאת רבינו נסים בר יעקב מקירואן, תרגם מהמקור הערבי והקדים מבוא ח. ז. הרשברג, מוסד הרב קוק ירושלים תשי"ד.
1
קירואן שמשה תחנת בינים לתורה בנדדה ממרכזה בבבל שעמד על סף השקיעה למעונה החדש בספרד. בתוכה למדו והרביצו תורה רבינו חושיאל ובנו רבינו חננאל, רבינו יעקב בן נסים, שפנה בשם קהלתו לרב שרירא גאון בשאלה "כיצד נכתבה המשנה" עליה השיב הגאון באגרתו הנודעה, ובנו רבינו נסים.
מספריו הרבים של רבינו נסים נשתמרו רק חלקים גדולים של ספר "המפתח" שהוא חבור עזר להבנת מקומות רבים בכל הש"ס בהם מקצר התלמוד לשונו בהסתמך על מקומות אחרים שם נתבאר הענין בארוכה, קטעים מתוך "מגילת סתרים" המצוטטים בכתבי ראשונים רבים וגם נתגלו בגניזה בקהיר ושכנראה היה קובץ ענינים שונים, חקירות באמונה ופרושים באגדה והלכה, שרידים מפרוש ארוך לתלמוד ו"חיבור יפה מהישועה".
בהקדמתו ל"חיבור יפה מהישועה" מציין רב נסים שהוא חברו לבקשת רע שמת עליו בנו וברצונו לקרוא ספר "שינחם אותו, ישמח לבו ויסיר דאגתו".
בפרקיו הראשונים יש ספורים המבליטים צדקת דרכי ההשגחה, הצור תמים פעלו וכי כל דרכיו משפט, לפעמים נדמה לאדם שנעשה לו רעה אבל באמת הדבר הוא לטובתו. הפרקים האחרים מכילים ספורים על שכר שומרי מצוה, נסיונות צדיקים ועוד ענינים שהמחבר שלבם לספרו למרות שהוא חברו לרגל מאורע פרטי כי רוצה הוא שלא יהיה "מחוסר התועלת", מלבד הנוחם מצרתו שימצא הקורא בו ילמוד ממנו גם דעות נכונות והנהגות ישרות.
רובם הגדול של הספורים לקוח מאגדות תלמוד בבלי וירושלמי וקובצי מדרשים אולם ישנם אחדים שנזכרו בו בראשונה וממנו שאבום דורות מאוחרים.
הספר נכתב במקורו בערבית. תרגומים עברים ממנו נדפסו במהדורות רבות בראשונה תחת השם "מעשיות שבתלמוד" ואחר כך בשם "חבור יפה מהישועה".
מוסד הרב קוק הוציא כעת תרגום חדש מכתב יד ערבי המכיל פרקים וחלקי פרקים שאינם במהדורה העברית שנדפס לפני עשרים שנה על ידי אוניברסיטת ייל בארצות הברית. המתרגם ח. ז. הירשברג שנסה להיות נאמן למקור ולשקף בהרגומו גם את סגנון רבנו נסים במקור הקדים למהדורתו מבוא מפורט בו הוא דן על תקופת תולדות וחבורי רבנו נסים ובמיוחד במגמת ומקורות ספרו "חבור יפה מהישועה".
2
אין אנו תמימי דעות עם המתרגם שרואה בדברי רבנו נסים שהוא חבר את ספרו למען נחם חברו רק "ראשיתה של פתיחה ספרותית" ש"אילו נתחבד הספר לרגל אסון אישי ופרטי ודאי שהיה פותח במעשה מיוחד המתאים למצבו הרוחני של השרוי באבל" ושגם מתוך המשך ההקדמה שם מובא ספור על גלוי אליהו לרב ברוקא הדומה לפתיחות במדרשים אחרים מתחזק הרושם שמגמת רבנו נסים היה ספר כללי השוה לכל נפש ובא לתת תשובה לשאלות בהן התלבטו אנשי עדתו.
נראה כי דוקא מתוך המעשה של רב ברוקא ואליהו הלקוח ממסכת תענית יש ללמוד על כוונת ומגמת רבנו נסים לנחם חברו השרוי בצער ואבלות. בסיום הספור מראה אליהו לרב ברוקא 2 אנשים שהם בני עולם הבא באשר מלאכתם ל"שמח כל נפש כואבת, ובראותם נדכא לב מרגיעים אותו, משוחחים אתו ומפיגים את צערו". ספור זה בא לחזק דברי רבנו נסים בהקדמה שלמרות שהוא איננו רגיל בכתיבת ספרים כאלו הוא נענה לבקשת חברו כי מצוה גדולה היא ושכר וגמול רב שמורים למי שמנחם את הנדכאים.
המתרגם סבור כי אם מגמתו היה ספר נוחם היה המחבר מתחיל בספורים על התנוקות והמפולת והאשה ושבעת בניה שמביאם בפרקים המאוחרים. נדמה שדוקא סופרים אלה אינם מתאימים להתחלת הספר. האבל לא ימצא נוחם מאסונו בספור על האם שמתוך יגון על מות שבעת בניה מפילה עצמה מהגג או בספור על 2 תינוקות שנקברו תחת מפולת ורק אחרי שההורים כבר הצדיקו עליהם את הדין נמצאו חיים מתחת לגל האבנים. רבינו נסים מתחיל ספרו בספורים על צדקת דרכי ה' שאין עול בהם וכל דעביד רחמנא לטבא עביד "אם דאית צדיק במצוקה או מתנסה בנסיונות – הרי בזה תוסר ממנו צרה גדולה מזו" האסון שפוגע באדם פעמים רבות הוא בא להסיר ממנו אסון יותר גדול שהיה מאיים עליו. בהתחלה זו יש צדוק הדין ודברי נוחם כאחד.
המתרגם טרח הרבה לשבץ את תרגומו במסגרת הערות מחכימות וציוני מקורות מרובים נרשה לנו פה הערה קטנה.
בהערתו למעשה התנוקות שנצלו ממפולת, שלא מובא בתלמוד או במדרשים, ציין המתרגם לנכון כי הוא מזכיר במקצת את הספור על שני בניו של רבי מאיר. יש להעיר כי בספר "מנורת המאור" לר' ישראל אלנקוה, שנתחבר בערך שלוש מאות שנה אחרי ספרו של רבינו נסים, מובא ספור דומה (מנורת המאור, כרך ג, ניו יורק תרצ-א, בחלק המצוות, מצות כבוד שבתות וימים טובים וע' בהערת ענלוב שם) ושם גדול יותר הדמיון לספור על רבי מאיר אבל במה שנוגע לסוף המעשה כי הילדים נשארו בחיים מתאים הוא עם המעשה שלפנינו.
הירשברג דן במבואו בפרוטרוט בספורים שאין להם מקור באגדה התלמודית או במדרשים ושיש להם מקבילים בספרות ומוסלמית. במסקנתו בנוגע למקור הספור על רבי יהושע ואליהו קדמו ר"ל גינזבורג בספרו "אגדות ישראל" (עיין כרך ו. הערות על פסורים על אליהו).
המודיע
ד' שבט תשי"ד