עם הנרי טורס, סניגורו של שלום שוורצברד
1.
פאריס. עשרים וחמישה במאי 1926. שעת הצהרים.
איש יוצא ממסעדה ברחוב ראסין. זר ניגש אליו ושואלו: האם אתה פטלורה?
אין תשובה. הזר חוזר על שאלתו. שוב אין הנשאל משיב. הוא מביט בזעם בזר ומניף עליו את מקלו. "הגן על נפשך נבל!" קורא הזר. ובתוך כך הוא שולף אקדח. הוא יורה באיש. כל אחת מן היריות מלווה קריאה:
"הרי לך בשכר הפרעות בפרוסקורוב!
הרי לך בשכר ברדיצ'ב!
הרי לך בעד אומן!
בעד צ'רסקי!?
כך נרצח פטלורה, המנהיג האוקראיני, שחילותיו ערכו בשנות 1920-1918 פרעות איומות ושחיטות אכזריות ביותר ביהודי אוקראינה.
המתנקש היה שלום שווארצבורד. יליד באלטה שבפודוליה, היגר בשנת 1911 לפאריס. עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה התנדב לצבא הצרפתי. שירת בחזית, נפצע קשה וזכה באות הצטיינות. לאחר המהפכה הרוסית חזר למולדתו, נלחם בכנופיות ההידאמאקים והקוזאקים. וראה במו עיניו את מוראות הפרעות והשחיטות. בשנת 1920 שב לצרפת. בראשית 1926 נודע לו, כי פטלורה נמצא בפאריס. החלטתו נחושה לרצוח את האיש ולנקום את דם ישראל השפוך. הוא עקב אחר ה"אטאמאן" עד שהשיגו.
מתאו בבית-הסוהר "לה-סנטה" כותב שווארצבורד לאשתו:
חנה יקרה!
רוצה אני שעל קבר אבי שעדיין לא היתה לי אפשרות להקים עליו מצבה, יחקקו הדברים האלה:
"יצחק בן משה שווארצבורד, נוחה בשלום, נשמה גדולה בישראל! בנך שלום נקם את דם אחיך ישראל ואת דם כל הקדושים של עם ישראל!"
2.
באוקטובר 1927 נערך המשפט נגד שוורצבורד בפאריס. כל העולם היה קשוב לדברים שנאמרו בבית-הדין. חודשים רבים התכוננו למשפט הקטגוריה והסנגוריה. עדים רבים הובאו ממרחקים.
שווארצבורד סיפר בארוכה על המניעים של מעשהו. אימת פרעות אוקראינה נגולה בבית-המשפט. ביום השביעי לבירור הדין נסתיימה שמיעת העדויות. התובע ועורכי הדין נשאו את נאומיהם. חבר המושבעים פרש לחדר קטן להיוועץ על גזר-הדין.
לאחר זמן קצר חזרו המושבעים. הם מסרו את הכרעתם: שווארצבורד חף מפשע!
משנודע פסק-הדין בקעו קולות מן הקהל הרב שמילא את בית-המשפט, וגם נסב על הבניין מבחוץ: "תחי צרפת! תחי צרפת! יחי טוריס!"
3.
טוריס, אנרי טוריס היה סניגורו של שווארצבורד. רק בן 36 היה בימים ההם. וכבר יצא שמו בקהל כאחד המצויינים שבעורכי-הדין. הופעותיו הסנסציוניות הוציאו לו מוניטין גם בחוץ-לארץ. הוא נקרא לשמש סניגור במשפטים שנערכו במדינות שונות, ובכל מקום האירה לו ההצלחה פנים.
מאז הופעתו במשפט שווארצבורד זרמו הרבה מים בנהר סיין. כוכבו של טוריס הוסיף להבהיר, היה חבר בית-הנבחרים הצרפתי, חבר הסינאט הצרפתי. אחד הסנאטורים החשובים ביותר.
הוא גם סופר. מחברם םשל ספרים ומחזות. באחרונה פירסם טוריס. בן השבעים ושלוש, ספר זכרונות: "זכרון, זכרון, מה אתה רוצה ממני?"
בספר גם פרק על משפט שווארצבורד, ובו מתאר טוריס בעצמו את צעדו המפתיע – שבשעתו הרבו לכתוב עליו בעתונות – ויתורו על שמונים העדים שהביאה ההגנה.
ע"י עדויותיהם של עדים אחרים כבר נגולה פרשת הפרעות באוקראינה בכל מוראותיה. אחד מקציני פטלורה אמר בהצהרה שבכתב שנקראה בבית-הדין, שפרעות פרוסקורוב היו "מעשי אלוקים". דבר זה עשה רושם מדכא ביותר על חברי בית-הדין. עדים אחרים תיארו את הפרעות והטילו את אחריותן על פטלורה.
"אז הרגשתי, כי המשפט כבר נחרץ". כותב טוריס. "אחדים מן המושבעים רק בקושי יכלו להסתיר את התרגשותם באותם הרגעים באתי לכלל מסקנה, שהמשך הדיונים עלול רק לעייף את חבר המושבעים. החלטתי במהירות, שאני בעצמי תמהתי עליה. קמתי והצהרתי. שכדי שיוכלו להתחיל מייד בנאומי הסיכום, הריני מוכן לוותר על שמונים העדים!"
"שמונים עדים. כולם היו ניצולי הפרעות של פטלורה. מהם שבאו מארצות-הברית. מקאנאדה. מאורוגוואי ומארגנטינה, כדי לספר לבית-הדין את סבלותיהם ורצח ילדיהם. הם באו להציג בבית-המשפט את ידיהם הקטועות ורגליהם השבורות. שמונים עדים שבאו לדרוש צדק מנציגי הבירה של ארץ זכויות האדם!"
ועל אלה העדים ויתר טוריס, ידע טוריס את האחריות הגדולה שבצעדו זה והבקורת החמורה שהוא עלול לעורר עליו. "אך היה עלי לבחור, ואני בחרתי!"
טוריס נושא את נאום ההגנה. הוא פונה למצפונה של צרפת, למצפון המהפכה הצרפתית. לא שוורצבורד עומד לדין במשפט זה, אלא הפרעות. "אחראים אתם היום לכבודה של אומתנו ולחייהם של מליוני אנשים התלויים בפסק-דינה של צרפת" – הוא רועם לעבר חבר המושבעים.
"אם לא היו נשמעים לקריאה זו, צרפת לא היתה צרפת! פאריס לא היתה פאריס עוד!" – רושם טוריס בספרו.
ואמנם נשמעה צרפת לקריאתנו.
טוריס מספר, שעמדו לפרסם את נאום ההגנה שלו עם ציורים מאת לוסיין ליפורג'. הדבר לא יצא לפועל.
איינשטיין כתב הקדמה להוצאה, וטוריס מביא אותה בספרו.
איינשטיין אומר בתוך שאר דבריו:
"המשפט של שווארצבורד הוכיח, שהעם הצרפתי נשאר נאמן למסורתו הגדולה ועדיין הוא נושא הדגל במלחמה למען זכויות האדם.
"תודתם של כל היהודים ושל כל בני-האדם הנושאים בלבם את חזון הצדק ואהבת האדם נותנה לשופטיו של שווארבורד ולאומה הצרפתית שמתוכה יצאו".
"בתודה ובהוקרה עמוקה הנני מצדיע לטוריס, שבנאום ההגנה שלו. שהיה כולו חדור רגש הצדק ואהבת האדם, הקים אנדרטה לצדק, שהזמן לא יוכל לה".
4.
בספר זכרונותיו מספר לנו טוריס על בית אבותיו היהודים.
אביו היה יליד האזור הדרומי של צרפת. מוצא משפחת אמו מצרפת המזרחית. זקנו מצד אמו היה עורך עתון, הוא ידע את התלמוד והיה ידידו של ארנס דינאן.
בן שישה חדשים מתה עליו אמו, היחסים בין אביו למשפחת אמו לא היו תקינים ביותר. טוריס תולה את הדבר במידה רבה בהבדלי מזג ובשוני המנהגים והנימוסים שבין היהודים שבדרום דרום צרפת לאחיהם שבצרפת נטייה לבינה, שאיפתם להיות סופרים, שחקנים. ואילו יהודי אלזס פניהם לעסקים הגדולים ולאדמיניסטרציה הגבוהה…"
5.
מלבד משפט שווארצבורד, מתוארים בספר גם משפטים אחרים שהשתתף טוריס בהם. טוריס מספר גם על ידידיו הקרובים. ויש שהוא מביא מדבריהם על הופעותיו המזהירות בזירה המשפטית.
והרי כמה דברים מתוך מסתו של הסופר והעיתונאי המפורסם, חבר האקאדמיה, יוסף קסל, על טוריס:
"…אולם בית המשפט מלא עד אפס מקום. מה הענין שטוריס עומד ללמד עליו סניגוריה. שוד, פשע על רקע של אהבה או רצח פוליטי? לא חשוב. שמו של הסניגור הוא שמשך את הקהל, מכל הפינות העינים פונות לעברו. הנה הוא קם מעל ספסלו… במבט ישר הוא מקיף את הציבור, מודד אותו, חוקרו… ופורש ממנו. דומיה. דומה הדומיה לזו שבתיאטרון לפני הרמת המסך בהצגה שזמן רב הודיעו עליהם וציפו לה בכליון עינים. ואמנם, הרי זה מחוה גדול, חד-פעמי, שהציבור בא לראותו. וטריס עצמו דומה לשחקן מהולל. לספורטאי בעל-שם, שבכל הצגה הוא שב ומגלה את כשרונותיו הכבירים. שבכל התחרות הוא מסכן את פרסומו ותהילתו. והוא עצמו – מתעלם הוא מן הדומיה המקיפתו. לו קיימים עתה רק האיש היושב מאחוריו בין שני שוטרים ושנים-עשר האנשים אשר ממולו, שעליהם להוציא משפט ולהכריע "בתוך נשמותיהם ובמצפוניהם", יודע הוא טוריס כי "נשמותיהם ומצפוניהם" שלו הם עליו לגבשם, עליו לכובשם.
"הוא מתכנס בתוך עצמו. דומה שאינו מרגיש במתרחש מסביבו. לפתע הוא מסתער. שכמו השמאלית מושכלת לפניו, כל גופו זונק קדימה. דמותו, שרק רגע אחד קודם-לכן נראתה כמאובנת מתוך התרכזות המחשבה, נעה ורוגשת כולה: הסנטר הבולט, המצח המקומט, שרירי הלחיים החזקים. גבות העיניים הכבדות, והשפתיים הרחבות והדברניות. וכולו של טוריס מצלצל כפעמון המזעיק לקרב. והוא נישא ברמה, בלי הרף, בלי הפסקה, במשך שעות, ואם יש צורך – אפילו יום שלם. אפילו הלילה. ועד סוף נאום ההגנה, עד הצליל האחרון שבו. הקהל קשור בתוך הדומיה…"
6.
"שיר למורו דה ג'פרי, מי שהיה המורה שלי", הוא שם הפרק המוקדש לאחד המהוללים שבעורכי-הדין של צרפת.
"הכרתי בחיי האומנות שלי סניגורים גדולים, שמעתי את דמאנג', שיכול היה להצהיר: "האיש הזה הוא חף מפשע, מפני שאני אומר לכם כך". שמעתי את לאבורי הנמרץ, את אנרי רובר הנפלא והענוג. ברם שמעתי רק עורך-דין אחד גאון – מורו דה ג'פרי. מורו שלנו, הנואם בחסד עליון".
כך כותב טוריס על מורו דה ג'פרי.
פעוט היה כותב הדברים האלה. בשעה שהתנקש שווארצבורד בחיי פטלורה, וילד קטן, בשעה שהתקיים המשפט, ברם כשגדלתי, קראתי ושמעתי עליהם, הערצתי את שווארצבורד, אחינו נוקם הדם, ובהערצתי אליו כרוכה היתה אהבה גם לסניגורו, אנרי טוריס.
לפני זמן מה פקדתי את טוריס בביקור בחדר מלונו בפאריס. לא הרחק משער הניצחון. כשנכנסתי אליו, דיקלמתי את הדברים שכתב על דה ג'פרי, ובסיומם הוספתי: "הנה אני נמצא כעת במחיצתו של סניגור גאון, נואם בחסד עליון – אנרי טוריס".
הדבר היה בשעות הבוקר המוקדמות. הוא ישב על ספה, עטוף במעיל-בוקר. כשסיימתי נענע ראשו ואמר: "הנני מודה לך על דבריך".
"ספר על שווארצבורד, ספר על המשפט", ביקשתי.
והוא סיפר. הוא דיבר על שווארצבורד ועל אומץ-לבו הגדול. הוא דיבר על המשפט ועל מערכתו, "היה צורך לבטל בלב המושבעים, ביניהם גם קאתולים אדוקים, את טענת הקטגוריה, ששוארצבורד הוא סוכן סובייטי. היה צורך לשכנע אותם. ששווארצבורד היה גואל הדם. זה היה מאבק פסיכולוגי".
"ובשעה שהגנת על שווארצבורד, מה היתה הרגשת נפשך, ראית עצמך צרפתי, או יהודי, או שניהם כאחד", הוספתי לשאול.
הוא היסס רגע, ולאחר מכן השיב: "יותר צרפתי מיהודי".
היה בדברים אלה משום "אנדרסטייטמנט". לפי שהנקודה היהודית בנשמתו של טוריס היא קטנה, קטנה עד מאוד. הוא נולד יהודי – וזו כל יהדותו. אין דבר אחר המחבר אותו לצור מחצבתו.
אביו כבר היה מרוחק מן היהדות. אמנם הוא מת כיהודי ונקב בבית-העלמין היהודי בבורדו. אבל טוריס עצמו. כשיבוא יומו להיפרד מן העולם, יצא אותו בלי טכס דתי, בלי טכס יהודי. "אצוה לשרוף את גופי ואפרי ייגנז בצנצנת כזו". באומרו את הדברים הצביע על צנצנת פרחים שעמדה על אחת התיבות שבחדר.
וכמנחש לרגשותי ומחשבותי, הוסיף בדרך התנצלות: "הרי אני בן ה'מידי' של צרפת. יהודי דרום צרפת נתנו לצרפת סופרים ושחקנים. הם נטמעו בתוך העם הצרפתי…".
7.
כל ימיו צעד טוריס בדרכי האומה הצרפתית. הוא הלך בדרך המלך שלה. סער על במותיה ורגש בזירותיה. בדרכי עמו לא דרך. אפילו בצדי-דרכיו לא עמד.
רק פעם הצטלבו דרכינו ודרכו – בימי משפטו של שווארצבורד – ואז האיר טוריס לרגע קט בשמי עמנו ובאותה שעה קנה את עולמו בלבותינו.
טוביה פרשל מתוך "חרות" 27 נובמבר 1964
כב כסלו תשכ"ב