התואר ראשון לציון

Print Friendly, PDF & Email
התואר "ראשון לציון" הנתן לראש הרבנים הספרדים בארץ מתי הונהג בראשונה?
בשאלה זו התלבטו רבים, והננו להביא את הדעות השונות, ונוסיף עליהן הערה קטנה מצדנו.
הרב אריה ליב פרומקין, מחבר הספר "תולדות חכמי ירושלים" סבור כי הרב משה ברבי יונתן גלאנטי שחי לפני שלוש מאות שנה היה הראשון לשאת תואר זה. וכן הוא מספר בחלק השני של ספרו על התהוות התואר: "בימיו של הרב משה גלאנטי היתה ירושלים מלאת תורה וחכמה וגאונים עצומים היו בתוכה. הוא היה עליהם לראש במעלת רב מרנן מריה דארעא דישראל. וכל חכמי העיר חרדו מגדולת תורתו, אך הוא ברוב ענותנותו לא חפץ להתגדר עליהם ולא קבל על עצמו תואר רב ואב"ד, ונקרא רק בשם "ראשון לציון". ומפני כבודו הרם הסכימו הרבנים שאחריו שלא יעיז עוד איש להקרא בשם רב ומורה לעדה, רק בשם "ראשון לציון".
ההסיטוריון, אליעזר ריבלין, מעיר על זה כי לא ידוע לו מקור דברי פרומקין כי בימי הרב משה גלאנטי הוסכם על התואר "ראשון לציון". לדעתו של ריבלין לא השתמשו בתואר זה לפני שנת תק"ן.
מ. ד. גאון, החוקר הנודע של היהדות הספרדית, מחבר הספר המונומנטלי "יהודי המזרח בארץ ישראל" ומחקרים חשובים רבים אחרים דן בהרחבה על ראשית התואר "ראשון לציון" במאמרו "לתולדות התואר "ראשון לציון" ("מזרח ומערב", ערך א. אלמליח, שנה ב', חוברת א' תמוז תרפ"ח). מ. ד. גאון מסכים לדעתו של ריבלין כי אין יסוד להשערה כי התואר היה כבר נהוג בימי הרב משה גלאנטי. אולם לעומת ריבלין שרוצה לאחר את השמשו בו עד לשנת תק"ן כותב מ.ד. גאון "כי לפי שעה המקור היותר קדום על התואר הזה הוא מעעשנת תקט"ז".
לפי דעתו היה הרב נסים חיים משה מזרחי, אשר כהן במשרד רב ראשי בשעת תק"ח, הראשון שהוכתר על ידי בני דורו בתואר הכבוד "ראשון לציון". תואר זה נמצא בהסכמה מצד רבני וחכמי בית מדרשו של הרב בירושלים על ספרו "אדמת קודש,, שהופיע אחרי מותו. ספר זה יצא בשנת תקט"ז.
הננו להעיר כי דעתנו שדבר הרב פרומקין שעוד בימי האב גלאנטי השתמשו בתואר "ראשון לציון", אינם משוללים יסוד. ואם כי לפי שעה אין בידינו להצביע על מקור לדבריו – יש בידינו להצביע לפחות על העובדה שאחד מתלמידיו כבר נשא תואר זה.
כוונתנו להרב אברהם יצחקי. רב זה, יליד ירושלים, שהה שנים רבות בשליחות בחוץ לארץ. בהיותו באיזמיר, אמסטרדם וערים אחרות עשה רבות במלחמת הרבנים נגד שרידי המאמינים בשבתי צבי. כך, למשל, שרפו רבני איזמיר לפי דרישתו את כתביו של השבתאי מיכאל קורדוזו. בשובו בשנת תע"ה לארץ ישראל נבחר לראש רבני ירושלים ובמשרה זו כהן עד מותו בשנת תפ"ט.  מ.ד. גאון כותב כי לפי מקורות שונים היה רב זה הראשון לשאת את התואר "ראש מתא" של ירושלים ובתואר זה הוכרו אחר כך כל שאר הרבנים של ירושלים עד שנת ת"ק בערך. אולם רב זה נזכר – גם בתואר "ראשון לציון" -. כך מכנה אותו תלמידו משה חאגיז בספרו "אלה המצוות" (בסוף הספר, במצווה האחרונה). משה חאגיז בדברו על פעולת הרב באיזמיר כותב בין היתר: "והיו למאורות רבני גאוני העיר המהולל אזמיר יע"א, שריה וכהניה, שנתוועדו ונתעוררו באמצעות מורינו הרב המופלא "ראשון לציון" גאון ישראל והדרו כמוהרר"א יצחק נר"ו…".
מדברים אלה, שמשה חאגיז כתב אותם בשנת תפ"ז, בשעה שהרב אברהם יצחקי שמש כראש רבנים בירושלים, יוצא ברור כי השתמשו בתואר "ראשון לציון" לגבי אותו רב. ועל כן קרובה ההשערה שהתואר עוד הונהג בימי רבו, הרב משה בן הרב יונתן גלאנטי*.

טוביה פרשל, מתוך "חירות" 16 מרץ 1956

* הרב פרומקין מתאר את הרב אברהם יצחקי בכמה מקומות בספרו כ"ראשון לציון", אולם איננו נותן מקור לדבריו.