אומה המכבדת את עצמה איננה נכנסת בפולמוס עם נציג מדינה אחרת, אף אם מיצג הוא מעצמה אדירה וגדולה, המעז ליעץ לה בעניניה הפנימיים. קל וחומה הדברים אם המדובר בבעיות שהן בבת עינה של האומה כמו במקרה שלנו: אחדות עם ישראל בכל מקום אשר הוא שם וזכות כל יהודי לעלות ציונה.
וכוחים כאלה אינם לכבודה ולתועלתה. ולכן אין זה תואם לדוברים רשמיים או בטאונים להכנס בוכוח עם מר ביירוד על מה שאמר לפני ימים אחדים ולפני שבועיים. כל וכוח, כל הכחשה, כל התנצלות והצטדקות טומנים בקרבם כעין הודאה שיש לגוים הצדקה וזכות לדבר על דברים ולהתערב בענינים שאין ביכולתם ואולי גם אין ברצונם להבין.
אך מאידך – תהיה זו שגיאה חמורה אם נעבור על דברי מר ביירוד לסדר היום. אם נתעלם מן הסכנה המאיימת עלינו מן המדיניות האמריקאית החדשה במזרח הקרוב – שדברי ביירוד הם בטוי לה.
לא מה שאמר מר ביירוד בנוגע להכרח בעד יהודי ארצות הברית להפסיק לראות בישראל את מרכזם ולא תוכן הדרישה שעלינו להפסיק את העליה – הם מקור דאגתנו כי עצם העובדה שעוזר שר החוץ האמריקאי לעניני המזרח הקרוב הרשה לעצמו להשמיע דעות ודרישות באותם הענינים.
נאומי מר ביירוד בשעה זו הם חוליה נוספת בשרשרת של צעדים אנטי-ישראליים אחרים שממשת ארצות הברית נקטה בהם בזמן האחרון בהתאם לקוה החדש במזרח התיכון, מהם הבולט והאופייני ביותר: מתן סיוע צבאי למדינה זבינה ובין ישראל קיים עדיין באופן רשמי מצב מלחמה.
נראה הדבר שעל מדיניות זו הוחלטה עוד באביב עבר אחרי בקורו של מר דאלס במזרח הקרוב והרחוק ואחרי שנכשל להקים פקוד הגנה באזורים אלה. הוחלט לחתום הסכמים צבאיים נפרדים עם מדינות אזור זה. בתחיל היה המדובר על חתימת הסכמים אלה עם מדינות ערב וגם עם מדינת ישראל. אך החלטה זו, אם באמת היה פעם קיים רצון רציני לכרות ברית צבאית עם ישראל, שונתה לאור התנגדות הערבים. הוחלט אם כן רק לזיין את מדינות ערב ולהקריב למען פיוסן את מדינת ישראל.
צעד ראשון היה חתימת ההסכם עם פקיסטן. בעקבותיו בא מתן הנשק לעירק. נראה הדבר שהבאים בתור הם סוריה ומצרים, עירק סוריה ומצרים נאבקות על ההגמוניה בעולם הערבי. מתן הנשק לעיקר הנותן למדינה זו יתרון לגבי מדינות ערב אחרות יעורר את מדינות אלו לעמדה יותר פושרת כלפי הצעות ארצות הברית. אך הן תוספנה לדרוש את המחיר שזה חמש שנים הן עומדות עליו: מדיניות אנטי-ישראלית מצד ממשלת ארצות הברית.
ארצות הברית מוכנות לשלם אותו. הודאותיו האחרונות של מר ביירוד אומרות: ארצות הברית תספקנה נשק לערבים. ארצות הברית לא תספקנה נשק לישראל "באשר צבא ישראל הוא די חזק".
הן תגבירנה את הסיוע הכלכלי למדינות ערב ובאותה שעה תפחיתנה אותו לישראל "באשר המשק הישראל נמצא בתהליך של התבססות". יתר על זה, ארצות הברית כנראה לקחו על עצמן את התפקיד לדאוג לדברי שישראל לא תתחזק גם ממקורות אחרים. ארצות הברית תדרושנה שהתענינונתם היתרה של יהודי ארצותה ברית במדינת ישראל תפסק וגם את הפסקת העליה שהיא מגבירה את כוח האדם של ישראל.
חזקה עליהם על מדינאי ארצות הברית שידעו להסוות את מדיניותם האנטי-ישראלית ועל כן משלבים הם בהצהרותיהם והודעותיהם גם כמה מלים לשבח ישראל אך אלו לא יתעונו בנוגע לכוונותיהם האמיתיות.
היחסים בין ארצות הברית ובין עירק אחרי הבטחת הסיוע הצבאי דומים לאלו שבין בריטניה ובין מדינת ירדן. פרוש הדברים: במקרה של מלחמה בין ירדן וישראל תחיש בריטניה לעזרת הראשונה גם במקרה שזו גרמה להתפרצות המלחמה. במקרה של סכסוך בין ישראל ועירק – ינקטו ארצות הברית עמדה לטובת האחרונה באשר היא היום בעלת בריתה הצבאית.
הצהרת עוזר שר החוץ האמריקאי הוא צעד נוסף בשרשרת הצעדים אנטי-ישראליים מצד ממשלת ארצות הברית שאנחנו היינו עדים לה בזמן האחרון, החל מדמעות התנים על מעשה קביה עד השתיקה הפושעת בנוגע לרצח במעלה עקרבים. על כן לא על הצהרה זו נקראת ממשלת ישראל להגיד כי אם על המדיניות החדשה של ארצות הברית במזרח הקרוב שהיא גלוי ממנה.
מאת ט. סוקר מתוך "המודיע" תשי"ד