א.
לפני זמן קצר חגגו לומדי "הדף היומי" את הסיום השביעי של הש"ס.
הוגה הרעיון של "הדף היומי" היה הרב מאיר שפירא, ואגודת ישראל היא שהכריזה על לימוד "הדף" בכנסיה הגדולה הראשונה, שהתקיימה בווינה בקיץ של שנת תרפ"ג.
בנאום גדול תיאר הרב שפירא לפני צירי הכנסיה הגדולה את מטרת ומגמת לימוד "הדף": הוא יקדם ויחזק את לימודי התורה ויקרב ויקשר הלבבות. יהודי היוצא ממקומו ומבקר בעיר אחרת, ימצא בהכנסו לבית המדרש יהודים יושבים ולומדים אותו דף גמרא שהוא לומד. היש אחדות-לבבות גדולה מזו? ועוד מעלה ללימוד "הדף היומי". מקיף הוא את כל הש"ס. ממסכת ברכות עד מסכת נידה, ועל ידו ימצאו תיקון על אותן מסכתות, שהן בבחינת יתומים. כי רק יחידים מעיינים בהן.
"הדף היומי" הוכרז על ידי "אגודת ישראל" והיא שעשתה נפשות למענו, אך במשך הזמן הפך נחלת כלל ישראל, והוא בלי ספק אחד המפעלים הרוחניים הגדולים של עמנו בתקופה החדשה.
ב.
בשורות הבאות ברצוננו ליחד את הדיבור על "קודמיו" של "הדף היומי". ב"קודמיו" – כוונתנו לאותם מנהגים ותוכניות מן העבר. אשר בדומה ל"דף היומי" של היום, הדגישו את החשיבות שלומדי התורה יעסקו באותו זמן באותה מסכת או באותו נושא תלמודי.
רבי נתן נטע הנובר מתאר ב"יון מצולה" סדרי הלימוד שהיו קיימים בישיבות פולין בתקופה שלפני גזירות ת"ח. הוא כותב בין היתר: "והיו לומדים בכל [ישיבות] מדינת פולין מסכת אחת כסדר הששה סדרים".
כבר העיר הרב ש. אסף בספרו "מקורות לתולדות החינוך בישראל" (כרך א. תל-אביב תרפ"ה, עמ' קיא-קיב) כי הלימוד של מסכת אחת בכל הישיבות היה תקנה עתיקה. שנקבעה בתחילה בשעת שי"ט לטובתם של מדפיסי לובלין שהחלו אז להדפיס את הש"ס. על שערי מסכתות לובלין נדפס: "בהסכמת גאוני עולם וראשי ישיבות דשלוש מדינות פולין, רוסיא וליטא שהסכימו בהסכמה אחת ותקנו בתקנה חזקה בחתימת ידיהם שילמדו בכל ישיבה דשלוש מדינות הנ"ל מסכתא אחר מסכתא כאשר נדפוס אי"ה אותן בעה"י כדי להרביץ תורה בישראל וכדי לחזק ולאמץ ידינו במלאכת שמים". הרב אסף מוסיף, כי לימוד מסכת אחת בכל הישיבות גם הקל על התלמידים את המעבר מישיבה לישיבה[א].
גם במורביה היו בכל הישיבות לומדים מסכת אחת ורב המדינה הוא שקבע את המסכת שלמדו.
ב"תקנות מדינת מעהרין" (מן השנים ת"י-תק"ח, התקין והסביר ישראל היילפרין, ירושלים תשי"ב) מוצא אתה כמה וכמה סעיפים המדברים בחובה של לימוד "מסכת אחת", ואנו נביא כאן רק שלושה מהם. "כל הרבנים התופסים ישיבה ילמדו על הסדר. ואיזה מסכתא שיתחילו יגמרו. ולא ילמדו לסירוגין. וכולם ילמדו מסכתא אחת ולא יהיה תורה אגודות. והרב מדינה מחוייב להודיע תקופות השנה קודם הזמן איזה מסכתא שיתחיל ללמוד. כדי שישתדלו להם גמרות מפראג או מקראקא" (שם, עמ' 4, תקנות ועד גאיי משנת ת"י).
"וכיצד סדר לימוד שהרב מדינה [נר"י] יגזור בתוקף גזירתו הרמה על כל בני המדינה מערהרין שילמדו בכל קהילה וקהילה מסכת אחת בשוה, הן באותן קהילות המחזיקות ישיבות והן באותן הקהילות שאינן מחזיקים ישיבות מחוייבים הלומדים ללמוד מסכתא אחת, ולא ילמדו התורה אגודות זה בכה וזה בכה. והוא טעם נכון להגדיל תורה ויאדיר, וקנאת סופרים תרבה חכמה" (עמ' 128-129, תקנות ועד קרעמזיר משנת תמ"א).
"מחמת ישיבות בכל הקהילות במדינה זו, מוטל על הרב מדינה להשגיח להיות ישיבה בכל קהילה וקהילה בכל מדינות מערהרין, בקנס גדול על אותן הקהילות המתרשלים בזה, גם בקנס גדול שילמדו בכל הקהילות בישיבה מסכתא אחת מה שילמוד הרב מדינה נר"י" (עמ' 141, תקנות ועד גידונג משנת תמ"ט).
ג.
בשנת תרס"ח פנה רבי אברהם מרדכי אלתר, הרבי מגור זצ"ל, בבקשה לחסידיו לקבוע שיעור בתורה בכל בתי החסידים, בימות החול בין מנחה למעריב. הוא ביקש מחסידיו, גם מן הבאים בימים שטרודים רוב היום בפרנסה, שלא יוציאו את הזמן היקר בדברים בטלים, אלא אחר תפילת מנחה ילמדו שעה אחת גמרא, עכ"פ דף אחד עם פירש"י, ומי שאינו בר-הכי ילמד פרק משניות, "ולא יראה ולא ימצא על כל פנים בשעה זו בבתי החסידים שום הולך בטל. ואפילו הקובעים עתים לתורה שעות הרבה בלילה אל יוציאו את עצמם מן הכלל הזה", והוא הוסיף: "ואולי יהיה יותר חיזוק לדבר באיזה בתי חסידים כשילמדו רובם בשעה זו אותו דף בזו המסכתא – יעשו כן".
מספר על כך הרב אברהם יצחק ברומברג המנוח בספרו על האדמו"ר מגור ("מגדולי התורה והחסידות", ספר כב, ירושלים תשכ"ו, עמ' לה-לו). והוא מעיר: "ובזה הקדים למעשה בחמש עשרה שנים את הרב שפירא מלובלין שהציע את הרעיון של הדף היומי".
דומה שיש קצת הפרזה בדברי הרב ברומברג. אמנם יש בפניה של האדמו"ר מגור, שהיה לאחר מכן מן התומכים הנלהבים בתוכניתו של הרב שפירא, מעין גרעין של רעיון "הדף היומי" – אך אין זה אותו רעיון. לא הרי הצעה ל"איזה בתי חסידים" שרוב אנשיהם ילמדו אותו דף, שהברירה ביד כל בית חסידים לקבוע את המסכת הנלמדת, כהרי פניה לכל לומדי התורה באשר הם שם ללמוד לא רק אותו דף באותו הזמן. אלא ללמוד כסדר כל הש"ס מראשו ועד סופו[ב].
בגליון חודש תמוז, תרפ"א, של הירחון הרבני "הפרדס" שיצא אז בפולין, פירסם העורך, הרב שמואל אהרן פרדס מאמר ראשי בשם "שיעור עיוני-עולמי". בו הוא מביע דעתו כי לנוכח העזובה הגדולה בלימוד התורה. יש לעשות למען תחית הפלפול כי רק בכוחו "להרבות לומדי והוגי התורה בכמות ובאיכות".
הוא כותב כי בא בדברים עם גדולי תורה והם הסכימו כי מן הראוי לכונן "אחדות שיעור עיוני-עולמי" – כלומר "בלימוד אחד וסוגיא אחת יתאגדו ההוגים בתורה בכל העולם מהגדול שבגדולים עד הקטן שבקטנים, ובכל הזדמנות ת"ח וחובשי בית המדרש יהיה אתם האפשרות לדבר בלימוד הזה".
"ירחון הפרדס יקדיש מדור אחד להדפיס הפלפולים אשר יתחדשו בסוגיא זו, וגם יפרסם בכל פעם הסוגיא ומראה מקומות אשר בה יתאחדו הלומדים בכל העולם", כותב העורך.
בגליון של מרחשון תרפ"ב מודיע העורך כי הרעיון של "שיעור עיוני-עולמי" נתקבל ברצון על ידי גדולי התורה, וביניהם האדמו"ר מגור, וחובשי בית המדרש. תלמיד חכם מופלג כתב לו ש"בזכרונו כי בימי הגאון החסיד ר' ישראל סאלאנטער זצ"ל רצו לייסד כזה בעיר קאוונא ווילנא". עורך "הפרדס" גם מוסר כי הוא מקווה להוציא את כתב-העת שלו פעמיים בחודש, וחוברת אחת תהיה מוקדשת כולה לחידושים של "שיעור עיוני-עולמי". בהתייעצות עם גדולי התורה הוסכם שנכון ללמוד ב"שיעור עיוני-עולמי" ל"ט אבות-מלאכות של שבת "והלימוד בראש מלאכת הוצאה". ובאותו גליון של "הפרדס" ניתנים מראי-מקומות בש"ס בבלי וירושלמי, מפרשים ופוסקים ראשונים ואחרונים. הדנים במלאכת הוצאה, ואשר בהם על הלומדים להתעמק.
נראה שתוכנית זו לא משכה הלומדים, אמנם בחוברות הבאות של "הפרדס" נדפסו תחת הכותרת "שיעור עיוני-עולמי" קצת חידושי תורה – אך דומה שזה היה הכל[ג].
כעבור יותר משנה פרסם הרב שפירא את רעיונו של "הדף היומי", היה זה, למרות כל "קודמיו", רעיון מקורי. ולא עוד, הרב שפירא לא רק שהגה את הרעיון אלא בכוח אישיותו המקסימה והדינמית עשה רבות למען התקבלותו והפצתו.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" כ"ט אלול תשל"ח.
[א] עיין "מאמר על הדפסת התלמוד" לר' רפאל נתן נטע רבינוביץ (מהדורת א. מ. הברמן, מוסד הרב קוק, תשי"ב, עמ' ס-סז), ועיין "פנקס ועד ארבע ארצות" (לקוטי תקנות, כתבים ורשומות, סדורים ומבוארים בידי ישראל היילפרין, ירושלים תש"ה) עמ' כב-כג.
במאמר "סידרי הלימוד בישיבות פולין" ("סיני", ניסן-אייר תשכ"ד) ציינתי שלושה ספרים על מסכתות, שנדפסו במחצית הראשונה של המאה השבע-עשרה, ובהם צויין כי הם הובאו לדפוס באשר בקרוב ילמדו בישיבות אותן המסכתות בהן הם דנים. לאחר מכן העיר ש. שחל ("סיני", אלול תשכ"ד) על הספר "בית יעקב" על מסכת סנהדרין לרבי יעקב שור. בספר זה צויין כי בקרוב ילמדו בישיבות פולין את מסכת סנהדרין. ספר זה נדפס בשנת תנ"ג ומכאן ראיה כי באותה שנה עדיין נהגו הישיבות ללמוד אותה המסכת. באחרונה העיר על ספר זה, בקשר לנוהג הנ"ל, ד"ר ח. ז. דימיטרובסקי, במחקרו "על דרך הפלפול" ("ספר היובל לכבוד שלום בארון", חלק עברי, ירושלים תשל"ה עמ' קמ).
[ב] בקשר ללימוד דף ליום לפי סדר הש"ס, יש לציין דברי רבי יעקב לורברבוים, בעל "נתיבות המשפט" בצוואתו לבניו (נתפרסמה בספר "שפת אמת" לרבי משה תאומים, קולומיא תרנ"ג): "אם תזכו ותהיו לומדים תקבעו לעצמכם שיעור פשוט בכל יום, לא פחות מדף אחד גמרא כסדר הש"ס, מלבד שיעור עיון, ויהיה זה לחק ולא יעבור….
[ג] הפניתי תשומת הלב להצעה של "שיעור עיוני עולמי" עוד לפני חמש עשרה שנה ב"ג'ואיש פרס" לרגל סיום הש"ס החמישי של לומדי "הדף היומי". אז וגם עכשיו לא עמדו לרשותי כל גליונות "הפרדס" מאותו הזמן.