זולצבאך, עיר בגרמניה הדרומית, לא היתה לה אף פעם קהילה יהודית גדולה, אך העיר היתה ידועה בכל רחבי העולם היהודי בשל הספרים העברים הרבים שנדפסו שם.[1] נדפסו שם, בין היתר, התלמוד בבלי (שתי פעמים), הזוהר, "מגידים", ספרי מוסר ביהודית-אשכנזית, הוצאות רבות של המחזור וכן יותר משלושים מהדורות של ההגדה. הגדות בגודלים ומסוגים שונים. הגדות עם ובלי פירושים, עם ובלי תרגום יהודי-אשכנזי, עם ובלי ציורים. כמעט כל ההגדות נדפסו בבית הדפוס שנוסד בשנת 1684 על ידי ר' משה ב"ר אורי שרגא בלוך ונשאר בידי בני משפחתו עד סגירתו בשנת 1851.[2]
ההגדה, אשר פקסימילה ממנה ניתן בזה, נדפסה בשנת תקט"ו על ידי המדפיס ר' משולם זלמן, שהיה נכד של ר' משה בלוך.
בהגדה זו, כמו בהגדות רבות אחרות מן התקופה ההיא, ניכרת השפעתה של ההגדה המצויירת שנדפסה באמסטרדם בשנת תנ"ה (1695). מופיעים בה קיצור פירוש האברבנאל, "פירוש על פי הסוד" הקצר והנוסחים היהודים-אשכנזים של השירים "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא", כפי שהם מצויים בהגדת אמסטרדם.[3]
ציורי ההגדה הם חיקויים של תחריטי הנחושת של הגדת אמסטרדם.[4] הציורים שבשערי שתי ההגדות הם שונים, אבל בשניהם מופיעות הדמויות של משה ואהרן. החלק העליון של שער הגדת זולצבאך מקושט במנורה. הדמויות בפינות העליונות מציגות את דוד ושלמה המלך. בחלק התחתון של השער נראים שלושה ציורים קטנים: חלום יעקב, עקידת יצחק ויצחק מברך את יעקב.[5]
הוראות הסדר הן בלשון הקודש וביהודית-אשכנזית.
הגודל המקורי של ההגדה הוא .32x:20 ס"מ.
הגדת זולצבאך, תקט"ו, שהיא נדירה מאד, היא הגדה נוספת בעלת ערך תרבותי רב המוצאת בפקסימילה על ידי בית היתומים דיסקין. ראוי לברכה הרב מוניש וינטרויב, מנהל המוסד, שהשקיע מאמצים רבים כדי להגיש הגדה זו שי לחג הפסח לידידיו ולתומכיו של בית היתומים.
ט. פרשל, מתוך המבוא של ההגדה שנדפס על ידי הוצאת בית היתומים דיסקין תשמ"ה
[1] About the Jewish community of Sulzbach see: M. Weinberg, Geschichte der Juden in der Oberpfalz; V. Herzogtum Sulzvach (1927); B.Z. Ophir/ F. Wiesemann, Die Juedischen Gemeinden in Bayern 1918-1945 (1979). The Jewish print shops of Sulzbach and their activities were described by M. Weinberg in the Frankfurt Jahrbuch der Juedisch-Literarischen Gesellschaft, vol. 1 (1903), vol. 15 (1923), vol. 17 (1926), vol. 21
(1930
[2] שתי הגדות (א. יערי "ביבליוגרפיה של הגדות פסח" מס. 616, 617) לא נדפסו בבית דפוס זה, אלא על ידי המדפיס חיים פראנק שעסק בהדפסת ספרים בזולצבאך בשנים 1839-1846. על ההגדות שהוציא איציק בן ליב ב"ב (יערי מס. 128, 183) עיין במחקרו של ויינברג בשנתון הפרנקפורטי, כרך א' עמ' 115-116, ועיין שם גם עמ' 183.
[3] בהגדת זולצבאך הושמט מעט מן הפירוש המקוצר של ר' יצחק אברבנאל. לפירוש האברבנאל שבהוצאת אמסטרדם שולבו פירושים להלל הגדול, ל"נשמת" ולשני הפיוטים "אז רוב נסים" ו"אומץ גבורתיך". הם נדפסו גם בהגדת זולצבאך.
[4] בזולצבאך נדפסו כמה הגדות במתכונת של ההגדה שלפנינו. רוב התמונות בהגדה זו הן הפוכות ביחס לאלה שבהגדת אמסטרדם. ז"א הצורות שבצד ימין הן בצד שמאל, וכן להפך. על סיבת תופעה זו עיין בספר האנגלי "הגדה וחיתוך עץ", 1967, לא. ונגרוב, עמ' 87-88.
בניגוד לנאמר בשער נדפסו הציורים מחיתוכי עץ ולא מחריטי נחושת. דברי השער הועתקו ללא שנוי מהגדה שנדפסה בזולצבאך בשנת תע"א על ידי ר' אהרן פרנקל, אביו של ר' משולם זלמן, ובה נדפסו הציורים מלוחות נחושת. עיין על כך במחקרו הנ"ל של ויינברג, עמ' 95.
[5] ציורי השער של הגדת זולצבאך מופיעים גם בשערים של ספרים אחרים. עיין מ. ויינברג הנ"ל עמ' 185.