נכנסנו לאדר.
השנה שני אדרים לנו. אדר ראשון ושני. איזהו האדר האמיתי ואיזהו אדר התוספת הבא רק להאריך את השנה כדי שחג הפסח יחול במועד האביב או בשל הסבות האחרות בגללן מעברים את השנה.
בפתרון שאלה זו תלויים הרבה דינים.
ה"פרי חדש" מביא ראיה שאדר שני הוא האדר האמיתי מירושלמי בפרק ראשון במגילה. "אדר הראשון תוספת או אדר השני תוספת שואל הירושלמי ומסיק שהחודש שנתוסף הוא אדר ראשון.
גם בעלי התוספות נגעו בבעיה זו ובפרושיהם לסוף פרק "קונים יין" בנדרים כותבים:
"חדש העיבור – אדר הראשון הוא ולא אדר שני. תדע שהרי אדר הראשון מל' יום והשני רק כט, ועוד, מגילה ופורים בשני – אלא ראשון חודש העבור".
כפי שאמרנו תלויין בפתרון שאלה זו הרבה דינים, לא רק קביעת פורים בחודש אדר האמיתי זאת אומרת באדר שני כי שם גם סבה אחרת לקביעתו לסמוך גאולה לגאולה. פורים לפסח, נציין אחדות מן הבעיות.
תשובת מהר"י מינץ
המהר"י מינץ מפדובה שהיה מגדולי הרבנים בשעתו ועמד בקשר מכתבים עם המהרי"ק, המר"א מזרחי, מהר"י פולק ואחרים נשאל על ידי אחד ממכריו על אודות בנם שנולד בשנה פשוטה באדר והיה בר מצוה בשנה מעוברת – מה יהיה משפט הנער ומעשהו להיות גדול מן התורה, מאיזה חודש מנינן ליה או מאדר הראשון או מאדר השני.
המהר"י מסתמך בין השאר על דברי התוספות בנדרים שהבאנו למעלה ופוסק שהנער יהיה לבר מצוה בחודש אדר שני – שהוא האדר האמיתי.
פסקו זה של המהר"י מינץ נתקבל להלכה ומובא ברמ"א באורח חיים. סימן נ"ה סעיף י. בענינים רביםאחרים קובע פתרון בעיתנו שאדר שני הוא האדר האמיתי ואדר ראשון הוא חודש שנתוסף. "הנודר לעשות דבר בחודש העיבור – מחוייב לעשותו באדר ראשון" פוסק הרדב"ז בתשובותיו.
אחרונים ראשונים
באותה תשובה מזכיר המהר"י מינץ חידה ששאלוהו בימי נעוריו.
"ראובן נולד קודם לשמעון, איך יתכן הדבר ששמעון יהיה בר מצוה קודם לראובן".
פתרון החידה: ראובן ושמעון נולדו בשנה מעוברת, ראובן בסוף אדר ראשון ושמעון בהתחלת אדר שני, שנת הגיעם למצוות היא שנה פשוטה, לשמעון מתמלאות שלוש עשרה שנה בהתחלת החודש ולראובן רק בסופו.
בבאור המרי"פ להגר"י פרעשעל על שו"ת מהר"י פדובה צויין כי אותה חידה תלמוד ערוך הוא במסכת ערכין". מכר שני בתי ערי חומה אחד בט"ו לאדר ראשון ואחד ביום א' באדר השני. זה שמכר לו באדר הב' עלתה לו השנה מיד כשיגיע יום א' באדר של השנה הבאה וזה של ט"ו באדר א' לא עלתה לו השנה עד שיגיע ט"ו באדר של השנה השניה". (ערכין ל"א:).
מגמרא זו הוציאו הפוסקים את הדין בנוגע לשני ילדים הנולדים באדר א' ואדר ב' ומגיעים למצוות בשנה פשוטה. הדין מובא בשו"ע או"ח סימן נ"ה ומה שהמהר"י מינץ איננו מביא את הגמרא מערכין יכול להיות שאולי כבר הזכיר אותה השואל.
נציין פה דרך אגב שהמהר"י מינץ שתשובתו הזכרנו הגיע לזקנה מופלגת. המהר"י יעב"ץ כותב בהקדמתו לספרו "חסד ה'" שראה את הרב הגדול מהר"י מינץ בן מאה שנה שעלה ובירך ברכת החמה.
נוהג ה"חתם סופר"
נסיים בענין הקשור בחודש העבור.
כידוע צוונו לא לשכוח מעשה עמלק ועל כן קוראים אנו פעם בשנה פרשת עמלק בצבור, "והטעם שאמרינן בפרק אלו מציאות ואבידה משכחת בי"ב חודש וכן על המת נגזר גזירה שבתוך י"ב חודש ישתכח וכאן צותה לנו התורה הקדושה שלא תשכח ובודאי צריכים לזכור פעם אחת בכל שנה (לשון המהר"ם שיק בספרו על תרי"ג מצוות, מצווה תר"ה ל"ת שס"ב).
המהר"ם שיק מוסיף שפעם אחת שאל רב אחד את ה"חתם סופר" מה יעשו בשנה מעוברת שיש לה י"ג חדשים, ה"חתם סופר" השיב שהוא באמת מתכוון בפרשת כי תצא לצאת ידי חובת זכירת מעשה עמלק במקרה שלא תעלה לו הקריאה בשבת "זכור" בשנה המעוברת.
מתוך "המודיע" ב' אדר א' תשי"ד