(שיחה עם אברהם כרמל)
,1
צלצלתי אל אברהם כרמל ביום ששי אחרי הצהרים. דברינו היו מעטים. הוא אמר לי שעוד מעט ויצא לבית הכנסת. נדברנו להיפגש ביום א' הבא ובירכנו איש את רעהו בברכת שבת טבא.
אברהם כרמל הוא גר הצדק האנגלי, שספרו האוטוביוגראפי "מה מוזרה דרכי", שהופיע לפני שתים עשרה שנה, היכה גלים בציבור היהודי במדינות האנגלו סאכסיות. חייו היו חתירה מתמדת לאמונה באלוקים. הוא נטש את הכנסיה האנגליקנית בה גדל והיה לקתולי ובמשך שנים שימש כומר. אמונתו בכמה עקרונות של הכנסיה החלה להתערער והוא נמשך יותר ויותר אל אמונתה הצרופה של היהדות. לבסוף עזב את הכמורה והתכונן לגיור. שבע שנים עברו מאז פנה בפעם הראשונה לבית הדין בלונדון עד שנתקבל בשנת 1953 לחיק היהדות.
בשנת 1959 עלה לארץ ובקיץ של שנת 1960 כתב בירושלים את "סוף דבר" לספרו – בו הוא קורא ליהודים לחזור לתורה. עדין יש ליהדות תפקיד גדול למלא בעולם – כותב כרמל. עם ישראל נשתמר באורח פלאי כי נועדה לו שליחות גדולה: לשמש עד לאחדותו של אלוקים ולחוקים אשר גילה לאנושות כולה.
בשנת 1961 הגיע כרמל לארצות הברית וזה אחת עשרה שנה שהוא משמש מורה במדור האנגלי של הישיבה דפלטבוש. בזמנו הפנוי הוא מבקר בערים שונות ונושא מדברותיו בבתי כנסת ובחברות יהודיות.
ב.
כרמל דיבר עמי על חייו ופעולותיו בשנים האחרונות. "צריך אני לספר לך על שהותי בת השנתיים בארץ ישראל", אמר לי כרמל. "עליתי לארץ כי רציתי לראות במו עיני את נס תקומת ישראל ופלא תחיית השפה העברית. רציתי להיות עד לאתחלתא דגאולה".
בארץ למד עברית בשני אולפנים וכשנה וחצי היה מורה לשפה ולספרות אנגלית בבית הספר הריאלי בחיפה. שבתות וחגים היה עושה לרוב בירושלים בישיבת "מרכז הרב". בשבתות אחרי הצהרים היה בא לביתו של הרב צבי יהודה קוק ומשתתף בשיעוריו.
בירושלים הכיר את הגברת מלכה פרנקל, יושבת ראש "קרן ילדינו" ונמשך לפעולות הקרן.
3.
מפני טעמי בריאות היה נאלץ לעזוב את הארץ. בשנים הראשונות של שבתו בארצות הברית היו הרצאותיו מבוססות לרוב על ספרו האוטוביוגראפי, אך מאז 1966 הוא מרצה על נושאים יהודיים שונים, ורק לעתים רחוקות על דרכו אל היהדות.
הוא מדבר בחוגים שונים. לעתים קרובות הוא מופיע בקהילות העומדות על סף של התבוללות גמורה. הוא מנסה להחדיר לאחיו היהודים – המאמינים והמקייצים מצוות פחות ממנו – את אמונתו הגדולה באמיתתה של תורת היהדות. הוא רוצה לעשות אותם ליהודים טובים יותר. הוא רוצה לגלות להם את מורשתם העשירה ולנטוע בליבם אהבה וגעגועים למסורת ולדרכי אבותיהם.
הוא מדבר אליהם על הוריהם. "אבותיכם היו עניים – אך דירותיהם הצנועות היו מלאות רוח טהרה ויופי יהודי. אתם גרים בארמונות, דירותיכם מרווחות – והן ריקות מכל תוכן יהודי! לו היו הוריכם חיים, האם היו רווים נחת מכם ומעושרכם? לא ולא! הם לא היו יכולים אפילו לסעוד על שולחנכם!"
"בחגים אתם הולכים לבית הכנסת ומזכירים את נשמות הוריכם. יש בידכם לעשות הרבה לזכר הוריכם. טלו את כלי המטבח שלכם ותנו במתנה ל"חיל הישע". קנו כלי מטבח חדשים ושמרו על דיני כשרות!"
יש שבוכים בשעה שהוא מרצה. ולאחר ההרצאה הם באים אליו ואומרים: "צודק אתה בדבריך, אך תבין כי היום קשה לשמור את השבת ולקיים את דיני הכשרות". כרמל משיב להם: "חולק אני על דעתכם, להוריכם, שהיו לעניים, היה קשה שבעתיים לשמור את חוקי תורתנו".
4.
כרמל קורא להורים יהודים לתת חינוך יהודי שלם לילדים. "הורים יהודים נותנים הכל לילדיהם – פרט לחינוך יהודי", הוא אומר. "הבר מצוה הוא אסון ליהודי אמריקה. פרשת הבר מצוה היא הכל שרבים מבני הנוער היהודי באמריקה לומדים על יהדותם. עם חגיגת הבר מצוה פוסקים אצלם כל לימוד ועניין ביהדות. הרי חגיגת הבר מצוה – תעודתה להיות חג של כניסה לעול המצוות, אך באמריקה היא הפכה למסיבת פרידה מן היהדות".
הוא מבקר בקמפוסים ומדבר אל סטודנטים יהודים. לבו כואב עליו למראה הבורות הגדולה של רבים מן הסטודנטים היהודים. הם אינם יודעים דבר על היהדות ! סבורים הם כי היהדות היא איזו דת נחותת דרגה. "כשאני מדבר אליהם צריך אני להסביר להם את הדברים האלמנטאריים ביותר. אני צריך לספר להם כי היהדות היא דת גדולה שנתנה לאנושות ערכים דגולים ונשגבים".
"לעתים מהרהר אני בלבי", מספר כרמל. "מי אני ומה אני לדבר אל היהודים על יהדות, אך כאשר נפגש אני עם יהודים היודעים פחות על היהדות משאני ידעתי לפני שהחלטתי להיות ליהודי, יודע אני שדרכי נכונה".
כרמל הראה לי מכתבים מיחידים ומקהילות המודים לו על דברי החיזוק וההתעוררות שהשמיע בעריהם. "זה כל שכרי מעמלי". העיר.
5.
הוא עסוק עד מאד – הא מלמד, נוסע ומרצה – אך הוא מוצא זמן גם לעסוק בלימודים שונים. כעת הוא כותב מחקר על שני אנשי כמורה קתוליים מימי הביניים שהתגיירו. הוא לומד משניות בקביעות. "מקווה אני להתחיל בשנה הבאה בלימוד גמרא עם מורה פרטי", סיפר לי.
נפגשתי עמו כמה ימים לפני שיצא לביקור באנגליה. משם הוא התכונן לנסוע לביקור בדניה.
"הדנים הם עם נפלא", אמר לי כרמל. "עם קטן. הם עצמם היו משועבדים לגרמנים והם הצילו תשעים וחמישה אחוז של יהודי מדינתם, בשעה שהעולם החופשי, הגדול והחזק, לא נקף אצבע למען יהודי אירופה. רוצה אני לראות את העם הדני, רוצה אני לעמוד על תכונותיהם וסגולותיהם המיוחדות שהכשירו אותם למעשה הגדול הזה. ואם לא אצליח בכך – רוצה אני, לכל הפחות, להביע להם את רחשי תודתי והוקרתי".
מתוך "הדואר" גליון ל"ח, ה' בחשוון, תשל"ג