(לזכר פרנס נאמן)
זלצבורג שבאוסטריה ידועה כאחת הערים היפות במרכז-אירופה. היא גם מרכז למופעים אמנותיים.
באתי לעיר, לא כדי לראות את יופיה, ואף לא לחזות בחייה האמנותיים. ביקשתי לראות את הקהילה היהודית הקטנה שקמה בעיר אחרי מלחמת העולם השניה על תילי הקהילה שנחרבה בימי שלטון הנאצים.
גשם התחיל לרדת כאשר עשיתי דרכי מתחנת הרכבת לבית הכנסת אשר ברחוב לאסר. שתי כניסות לחצר שלפני בית הכנסת. שתיהן היו סגורות. צלצלתי בפעמון. אין תשובה. צלצלתי שוב.
"מה אתה רוצה", נשמע קול מתוך הבנין.
"מבקש אני לראות את בית הכנסת", צעקתי.
"בית הכנסת הוא סגור", באה התשובה.
"מה עלי לעשות?", שאלתי.
"לך אל ראש הקהילה".
"האינך רואה שהנני עומד בגשם. תן לי להיכנס, ומביתך אתקשר עם ראש הקהילה", ביקשתי.
אין קול ואין עונה.
צלצלתי בפעמון. צלצלתי שוב. צלצלתי זמן רב. סוף סוף הופיע איש ליד הכניסה השניה. הוא קרא אלי לגשת אליו. שעה שצעדתי לעבר הכניסה השניה, בחן אותי בעינים בולשות. כאשר התקרבתי אליו חקר ובחן אותי. דיברתי עמו גם בעברית כדי לפזר את חששותיו אולי אני טרוריסט ערבי. רק לאחר שהיה משוכנע שהנני יהודי ואין לי שום כוונות רעות, הכניס אותי לחצר. "דע לך שיש לי הוראות חמורות לא לתת לזר להיכנס", העיר. טרם שפתח לפני את שער בית הכנסת, ביקשני לפתוח את מזוודתי. שיבחתי אותו על זהירותו וערנותו.
בית כנסת קטן – בסך הכל יש בו כמאה ושלושים מקומות ישיבה, שמונים וחמישה לגברים והשאר לנשים – אך יפה. הוא נבנה במקום בו עמד בית הכנסת של הקהילה הקודמת, שנחרב בלילה הבדולח בנובמבר 1938.
הואיל והיה לי עוד קצת זמן עד בוא הרכבת, החלטתי לבקר אצל מר יצחק אייזיק פרידלנדר, ראש הקהילה, אשר שמו וכתובתו קיבלתי מן האיש שהראה לי את בית הכנסת.
הוא גר ברחוב לא רחוק מבית הכנסת. כאשר אמרתי שאני יהודי, נפתחה הדלת מיד. איש זקן, גבה קומה, כיפה גדולה חבושה לראשו, קיבל אותי בסבר פנים יפות.
היתה שעת צהרים, והוא הסב עם אשתו לארוחה. "בוא הצטרף אלינו", הזמין אותי. שיקרתי ואמרתי: "כבר אכלתי".
"אם כן, קח לפחות משהלשפייזה (עוגה)", אמרה האשה. הם ביקשוני לשבת ליד שולחן נמוך, לא רחוק משולחנם, והגישו לי תה ועוגה.
לאחר שגמר לאכול התישב מר פרידלנדר לידי ושאל אותי במה יוכל לעזור לי. "הרי אתה ראש הקהילה, ספר לי קצת על חייה", אמרתי.
"ראשית כל עליך לדעת שאינני ראש הקהילה. במשך שנים רבות הייתי סגן נשיא וכעת מנוהלים ענייני העדה על ידי שלושה אנשים. שמות שני חברי הם: הרצל ווידר ומקס פיינגולד. זכור ואל תשכח: אם תכתוב על הקהילה, עליך להזכיר את שמותיהם", אמר. "ובכן, אתה רוצה לדעת על חיי הקהילה", המשיך ושקע בהרהורים. כעבור רגע קם, יצא מן החדר וחזר כשבידו ספר בשפה הגרמנית.
"הרי לך ספר זה" אמר כשחיוך רחב מתפשט על פניו. "בו תמצא הכל. בו תמצא דברים לא רק על הקהילה שקמה כאן אחרי המלחמה, אלא על חיי יהודי זלצבורג במשך דורות רבים מאז – הוא דיפדף ועיין בספר – מאז המאה התשיעית".
הספר שמסר לי, "בית הכנסת של זלצרורג שנבנה מחדש", יצא בשנת 1968 לרגל חינוכו של בית הכנסת החדש. בספר, המקושט בצילומים רבים, מאמרים ותעודות על תולדות יהודי זלצבורג ועל אישים יהודיים שפעלו בעיר בין אלה היה גם בנימין זאב הרצל, ששרת זמן קצר בבית המשפט המקומי.
הודיתי למר פרידלנדר על הספר והפצרתי בו לספר לי קצת עליו ועל העדה.
הוא נולד בדברצ'ין שבהונגריה והוא צאצא שושלת האדמו"רים לבית ליסקא. בזלצבורג הקים בית חרושת לאפודות.
כמאה ושלושים חברים בקהילה. רובם יוצאי פולין והונגריה. תפילות בציבור מתקיימות בשבתות, בחגים ובראשי חודשים.
"אף על פי שיש כאן רץ קומץ של יהודים דתיים, שוקדים אנו על כך שלימים הנוראים יהיו לנו שליחי צבור ובעל תוקע בעלי זקן ופאות", סיפר לי. הבאתם של אלה עולה ליהודים הדתיים ממון רב.
האיש שהראה לי את בית הכנסת, סיפר לי על אמצעי הבטחון נגד התקפות אפשריות של טרוריסטים. הוסיף על כך מר פרידלנדר: "ניידת של המשטרה עוברת בכל שעה ליד בית הכנסת ובשעות התפילה שומרים שני שוטרים על הבנין".
זה שנה מאז שביקרתי בזלצבורג. בינתים הגיעתני הידיעה המעציבה שמר פרידלנדר נפטר.
באחד הגליונות האחרונים של "אילוסטרירטה נויה וואלט", כתב-עת יהודי היוצא בווינה, נמסר על כך ברשימה בשם "זלצבורג מתאבלת על איש חסד":
לפתע פתאום נפטר יצחק (לאצי) פרילנדר. הוא נולד בשנת 1911 בהונגריה … ארבע שנים למד בישיבת טירנא בצ'כוסלובקיה. בטרם מלאו לו עשרים שנה פתח בית מסחר לטקסטיל בסיטונות. הוא הצליח בעסקיו והיה סיטונאי חשוב בדברצ'ין. בשנת 1939 נשא אשה…
"בשנת 1944 גורש למחנה ברגן בלזן משם חזר במאי 1945. לאחר שעשה זמן קצר בהונגריה. התישב בזלצבורג…
"מסירותו ופעילותולמען הקהילה היהודית בזלצבורג היו לשם דבר. היה לו חלק גדול בהקמתה מחדש של הקהילה אחרי המלחמה. ביזמתו ובעזרתו נבנו בית הכנסת והמקוה והוקם תלמוד תורה.
"הוא ורעיתו היו מכניסי אורחים גדולים. ביתם היה תמיד פתוח לרוחה. היה איש ידידותי, תמיד מוכן לעזור לזולת, וחביב על כל החוגים. נודע כאיש חסד, וגם עשה רבות למען מוסדות צדקה בישראל".
ישראל שלנו
ז' חשון תשמ"ד