שמעתי לראשונה על אוסף ההגדות של מיכאל (יחיאל יהודה) פלורסהיים מידידי ר' חיים אלעזר רבינוביץ, איש וינה.
"לפלורסהיים אוסף גדול ובו הגדות עתיקות מאוד", סיפר לי.
בקיץ שעבר, בהיותי באירופה, נסעתי ליום אחד לציריך כדי לבקר אצל פלורסהיים ולראות את אוספו. צלצלתי אליו מתחנת הרכבת והוא נתן לי הוראות כיצד להגיע אליו. הוא גר על אחת הגבעות הנשקפות על אגמה של ציריך. נוסעים לשכונתו בחשמלית וברכבל.
כאשר נכנסתי לחוילתו החדישה, הופתעתי לגלות שבפנים התחושה היא של מוזיאון. הקירות מקושטים בתמונות. על מדפים ובכונניות מוצגים פריטים שונים מאוספיו של בעל הבית.
הוא יליד אמסטרדם. במלחמת העולם השניה, והוא ילד קטן ומיותם מאביו, נלקחו הוא ואמו על ידי הגרמנים לווסטרבורק, מחנה בהולנד, בו רוכזו יהודי המדינה לפני שנשלחו למחנות ריכוז והשמדה. משם נשלח לברגן-בלזן. הוא שוחרר על ידי הצבא הצרפתי בביבראך במדינת באדן בדרום-מערב גרמניה.
הוא שב לאמסטרדם, חזר לבית הספר. עם סיום לימודיו בגימנסיה החל לעבוד בבנק פרטי. כעבור שנתיים הצטרף לצוות העובדים של "פיליף בראסרס" (האחים פיליפ), חברה בינלאומית לסחר במתכות. הוא שירת את החברה ארבע שנים בהולנד וארבע שנים בדרום-אפריקה. לאחר מכן היה מנהל החברה ביפן במשך אחת-עשרה שנה, וזה למעלה מעשר שנים שהוא מנהל אותה בשווייצריה.
הוא התחיל לאסוף הגדות לפני שתים עשרה שנה, ויש לו היום תשע מאות הגדות, בתוכן כמאה שבאו לו מאוספו החשוב של דודו המנוח, שלמה פלורסהיים.
בין ההגדות העתיקות ויקרות-הערך שברשותו, ישנן ההגדה עם פירושו של ר' יצחק אברבנאל ("זבח פסח") שנדפסה בקושטא בשנים רס"ה-רס"ו (1506-1505), שהיא מן ההגדות הנדפסות הראשונות; ההגדה המצויירת שנדפסה בפראג בשנת רפ"ז (סוף שנת 1926), וההגדה המצויירת שנדפסה באמסטרדם בשנת תנ"ה (1695), אשר פיתוחי הנחושת שלה היו מפורסמים בכל העולם היהודי וסופרים ומדפיסים רבים העתיקו וחיקו אותם.
יש לפלורסהיים הגדות שלא היו ידועות ולא נרשמו על ידי הביבליוגרפים, בתוכן הגדה שנדפסה בקראקא בתחילת המאה השבע-עשרה.
הגדות בכתב-יד שברשותו כוללות הגדה בכתב זעיר מאוד מן המאה השמונה עשרה, והיא לפי דעת האספן, ההגדה הקטנה ביותר בכתב-יד.
בסתו 1978 רכש פלורסהיים מאוסף ששון, במכירה פומבית שהתקיימה בציריך, הגדה מצויירת להפליא שנכתבה וצויירה בגרמניה בשנת רכ"ב (1462). הוא מתעתד להוציאה לאור במהדורה מוגבלת של חמש מאות טפסים עם מבוא מאת הרב שלמה פפנהיים, אספן, מומחה ל"יודאיקה" ומחנך בירושלים, שהוא יועצו של פלורסהיים בקניותיו.
פלורסהיים אוסף גם ספרים עבריים עתיקים אחרים שיש בהם ציורים, מגילות וכתובות מצויירות, וכן חפצי אמנות יהודיים, ביחוד קופסאות בשמי הבדלה, מהן יש לו אוסף גדול. הוא החל לאסוף אותן לפני כאחת עשרה שנה, לאחר שקיבל מרעייתו קופסה יפה במתנה.
לפני כשנה התקיימה במוזיאון ישראל בירושלים תערוכה של "מגדלי בשמים", כלומר קופסאות בשמי הבדלה שיש להן צורה של מגדל. בתערוכה הוצגו כמה מקופסאות הבשמים אשר ברשותו של פלורסהיים. פלורסהיים ורעייתו, שהיא גיניקולוגית ידועה, גם תמכו וסייעו בארגון התערוכה ובהוצאת קטלוג המוצגים.
פלורסהיים סיפר לי על אוספיו, אך לא על מעורבותו בחיים הציבוריים היהודיים ועל תמיכתו במפעלים ובמוסדות יהודיים שונים. על כך שמעתי מאחרים. כך סיפר לי ידידי, ד"ר מנחם שמלצר, חוקר השירה העברית של ימי הביניים והספרן הראשי של הסמינר התיאולוגי בניו-יורק, כי פלורסהיים הקים על חשבונו את בית הכנסת אשר בבית האבות של הקהילה היהודית שבעירו. בית האבות נמצא בשכונתו של פלורסהיים והוא ממתפללי בית כנסת זה. מפי ר' חיים אלעזר רבינוביץ הנ"ל שמעתי על עזרתו הגדולה של פלורסהיים לבית החולים "שערי צדק" בירושלים.
רעייתו של פלורסהיים, ד"ר יונת פלורסהיים, בת יהדות מזרח-אירופה שגדלה בארץ, איננה רק רופאה גדולה, אלא גם מכנסת אורחים מצויינת. עדיין שמורים בפי טעמם של הממתקים שהגישה וטעם המזון שנתנה בידי עם הפרידה, צידה לדרך.
ישראל שלנו
י"א ניסן תשמ"ג